אחרי הצום, כשהאוכל כבר על השולחן ואפשר סוף סוף להתרווח מול הטלוויזיה, קיבלנו מכאן 11 מנה כפולה של קומדיה ישראלית. תחילה חזרה אלינו "קופה ראשית" לעונה שישית, אחרי שכבשה גם את מסכי הקולנוע, ומיד אחריה הגיעה "אנשים שפגשתי", קומדיה חדשה שלקחה אותנו למרכז מסחרי שכונתי בבאר שבע, והזכירה שלפעמים האנשים הכי מצחיקים נמצאים ממש מתחת לבית.
ברוכים הבאים ל"מה ראיתי עכשיו", טור הטלוויזיה החדש שלנו. בכל שבוע נצפה בסדרות ובתוכניות חדשות, נספר מה אהבנו, מה הצחיק אותנו וגם מה פחות עבד. השבוע, לשמחתי, היו בעיקר צחוקים. שתי קומדיות שונות מאוד הצליחו להזכיר לי כמה כיף לראות טלוויזיה ישראלית טובה.
כוכבי הסדרה "קופה ראשית" והיוצרים בהקרנת בכורה חגיגית במוזיאון ארץ ישראל בתל-אביב | צילום: אור גפן
כוכבי הסדרה "קופה ראשית" והיוצרים בהקרנת בכורה חגיגית במוזיאון ארץ ישראל בתל-אביב | צילום: אור גפן
קופה ראשית | צילום: יוסי אלוני
קופה ראשית. | צילום: מיכה לובטון
השחקנים הראשיים בהקראה הראשונה לסרט של קופה ראשית | צילום: צילום: תימור אלמלח ואנה פולנסקי
"קופה ראשית". | צילום: שני צדיקרו באדיבות החינוכית
"קופה ראשית". | צילום: באדיבות כאן, תאגיד השידור הישראלי
"קופה ראשית" עונה 6: אמנון טיטינסקי מגלה שיש לו בן, והצרות רק מתחילות
אחרי חמש עונות וסרט קולנוע, "קופה ראשית" חזרה לעונה שישית. עובדי סניף שפע יששכר ביבנה שבו למסך, ואיתם כל הדמויות שהצליחו להפוך סופרמרקט ישראלי רגיל לאחת מזירות הקומדיה המזוהות ביותר בטלוויזיה שלנו.
הכי מעניין
הסדרה, שיצרו יניב זוהר ונדב פרישמן, חזרה עם נועה קולר, קרן מור, אמיר שורוש, דניאל סטיופין ושאר חברי הצוות המוכרים. במהלך העונה יתארחו גם מרים זוהר, יעל שלביה, מישל פרו ומני ממטרה.
אבל עזבו את רשימת השחקנים. בואו נדבר על הפרק הראשון, כי הוא הצליח לגרום לנו לשאוג מצחוק.
זהירות, מכאן והלאה ספוילרים לפרק פתיחת העונה
אמנון טיטינסקי, מלך הקמצנים הישראלי ואחת הדמויות המופרעות ביותר על המסך, מגלה שהוא אבא לשחקן כדורסל מצליח.
כמובן, אמנון מנסה להתחבר לבן שהתגלה לו בדרך היחידה שהוא מכיר: לחסוך כסף בכל מחיר.
כשהבן רוצה נעליים יוקרתיות, אמנון קונה לו חיקוי זול. התוצאה היא קטסטרופה ספורטיבית: הנעליים מתפרקות, והסיכוי של הבן לחתום בליגת ה־NBA נהרס בגלל הקנייה החסכונית של אבא.
כנראה שאם אמנון טיטינסקי הוא אבא שלך, הגורל שלך כבר נקבע מראש. .
במקביל, שירה שטיינבוך, מנהלת הסופר, מחליטה להשתתף בתחרות פואטרי סלאם. ראמזי, שחושש שאף אחד לא יגיע לצפות בה, מארגן את כל החברים משפע יששכר כדי שיבואו לעודד. רק כשהם מגיעים, הם מגלים שהשיר של שירה הוא בעצם ירידה מפוארת על כל אחד ואחת מהם. מתברר שכל התסכולים שהיא צברה בסופר מצאו את דרכם אל הבמה.
הכתיבה של "קופה ראשית" תמיד הייתה שנונה ומשעשעת, ובפרק הראשון של העונה החדשה היוצרים מוכיחים שהם עדיין יודעים בדיוק איך להפעיל את הדמויות שלהם. הם מכירים את אמנון, את שירה ואת ראמזי מספיק טוב כדי לזרוק אותם לסיטואציות חדשות, בלי שיאבדו את מה שהופך אותם למצחיקים.
אבל מבחינתי, היתרון הגדול ביותר של "קופה ראשית" הוא הרב־גילאיות שלה.
אני מתקרב לסוף שנות הארבעים, והבן שלי יונתן בן תשע. שנינו ישבנו מול הפרק ונהנינו בטירוף. לא בדיוק מאותן בדיחות, אבל שנינו צחקנו, וזה כנראה אחד ההישגים היפים של הסדרה הזאת.
אחרי חמש עונות וסרט קולנוע, היה אפשר לחשוש שהבדיחות כבר יתחילו לחזור על עצמן, שהדמויות יהפכו לקריקטורות של עצמן וששפע יששכר כבר לא תצליח להפתיע אותנו.
אבל לפחות בפרק הפתיחה, אני שמח לבשר שהסופר האהוב עלינו עדיין מספק את הסחורה.
עוד כתבות בנושא
אנשים שפגשתי | צילום: כאן ומאי טי וי הפקות
אנשים שפגשתי | צילום: כאן ומאי טי וי הפקות
אנשים שפגשתי | צילום: כאן ומאי טי וי הפקות
אנשים שפגשתי | צילום: כאן ומאי טי וי הפקות
אנשים שפגשתי | צילום: כאן ומאי טי וי הפקות
אנשים שפגשתי | צילום: כאן ומאי טי וי הפקות
"אנשים שפגשתי": כל האנשים שגדלתם איתם, רק הרבה יותר מצחיקים
אחרי הביקור המחודש בשפע יששכר, נשארנו בכאן 11 ועברנו למרכז מסחרי אחר לגמרי, הפעם בבאר שבע. ושם חיכתה לנו הפתעה קומית נוספת.
"אנשים שפגשתי", שיצרו מתן חלק, אבירם בוכריס, עמרי עמית ואדר מירום, מבוססת על רב־המכר "אנשים שפגשתי בדמיון" מאת חלק. העלילה מתרחשת ב"סימי סנטר", מרכז מסחרי שכונתי בבאר שבע, ועוקבת אחר האנשים שחיים ועובדים בו.
אלה הטיפוסים שלכולנו נדמה שאנחנו מכירים: הספרית, הירקן, בעלי הפיצרייה השכונתית והאנשים שתמיד יושבים באותו מקום ויודעים בדיוק מה קורה אצל כולם. הדמויות צבעוניות, מוגזמות לפעמים, אבל יש בהן משהו מוכר מאוד.
חלק מקדיש את הסדרה לתושבי שכונה א' בבאר שבע: לדלילה הספרית, לנדיר הירקן, לאביחי ולינוי מהפיצה, למנחם ההודי ולחמור שלו, ובעיקר לסבא ולסבתא שלו ז"ל, שגידלו אותו בשכונה באהבה ובהרבה דאחקות.
גם הסיפור שמאחורי יצירת הסדרה יכול היה בקלות להפוך לפרק בפני עצמו. לפני ארבע שנים עבד חלק במשרד פרסום באר־שבעי קטן, ששילם לו את המשכורת במזומן, מגולגל בגומיות חומות. יום אחד הקדים לפגישה עם לקוח, בעל קצבייה, שלא ידע כי הוא איש הפרסום שאיתו נקבעה הפגישה, והורה לו לסדר את הקרטונים במקום.
חלק ציית, אבל באותו יום חזר הביתה והודיע לאשתו ליאור שהוא רוצה לעזוב את העבודה ולכתוב ספר. כשהביע חשש שלא יוכלו לשלם שכר דירה, היא ענתה: "יהיה בסדר, אני אגור איתך גם בחדר מדרגות".
שנה לאחר מכן יצא לאור הספר "אנשים שפגשתי בדמיון", שלדבריו נדחה בידי כל הוצאות הספרים בארץ, ובסופו של דבר הפך לרב־מכר. עכשיו הסיפורים והדמויות שלו הגיעו גם לטלוויזיה.
וכמי שגדל בעצמו בעיר לא גדולה, נהניתי במיוחד לפגוש על המסך את הטיפוסים שמאפיינים מקומות כאלה. לא צריך להסביר אותם יותר מדי. כמעט בכל עיר יש מישהו שמזכיר אותם, ולכל אחד יש את הסימי סנטר שלו.
אורנה בנאי, למשל, מגלמת אלמנה ממורמרת שירשה חנות צילום, וכל מה שהיא באמת רוצה הוא לצאת כבר מבאר שבע. כנראה שזה בדיוק התפקיד שהיא הייתה צריכה כדי להזכיר לנו כמה היא מצחיקה.
אסי כהן, בתפקיד אורח, מגלם מאכער שמנסה לעקוץ את בעלי הפיצרייה השכונתית, וכוכב הרשת עומר קולי מצליח, כמעט בלי להתאמץ, לגרום לי לשאוג מצחוק.
לצדם משתתפים גם טל פרידמן, יניב ביטון, אלי בן דוד, ארנון צדוק, דאנה איבגי ושורה ארוכה של שחקנים נוספים.
זו בדיוק מסוג הסדרות שגורמות לי להיות מבסוט שתאגיד השידור הציבורי ממשיך להשקיע בקומדיות ישראליות מקוריות. כאלה שלא צריכות להתחנף לאף אחד, ומצליחות להצחיק מתוך המקומות והאנשים שאנחנו מכירים.
"אנשים שפגשתי" מצליחה לקחת עולם מאוד מקומי, באר־שבעי לגמרי, ולגרום גם למי שלא גדל בשכונה א' להרגיש שהוא מכיר את כולם.
ואם צריך לסכם את חוויית הצפייה שלי במשפט אחד: הרבה זמן לא נהניתי ככה מערב של קומדיה ישראלית.
עכשיו רק נשאר לקוות שגם הפרקים הבאים יצליחו לשמור על הרף שהציבו פרקי הפתיחה.
עוד כתבות בנושא
