הסדרה "בהסתורה" ממלאת בחמלה ומציפה שאלות יסוד

טבעת הזהב, שקיבל "דונלד טראמפ" בירושת אדמו"רים מאבא שלו האדמו"ר מקאשי, נזרקת לביוב. הוא מביט בעיניים כלות על רוחל'ה העדינה ותכולת העיניים שמתכופפת לפשפש בביוב ולהציל את הטבעת. בעולם "האמיתי" של רוחל'ה ודונלד בנות לא מתכופפות ככה, זה לא צנוע. בעולם של "הדירה" ו"הקבוצה" מותר.

ב"בְּהַסתּוּרֵה" דירה בחצר ירושלמית נסתרת פועלת כדירת מחבוא לאנוסים, אנשים שחייהם ארוגים חזק בחברה החרדית אבל נפשם כלתה לדברים אחרים, דברים שבאיסור. הימים ימי קורונה וסיפור הכיסוי של הדירה הוא שזו דירת בידוד לחרדים בלבד. כך חושבים בני המשפחה שנשארו מאחור בבית. "אתה משקר בשביל האמת, בשביל לחיות", מנסח יוסי זוכמיר את הפרדוקס של חיים בצורה כזו, בשני עולמות.

בדירה מותר כמעט הכול, לאכול שרימפס, לנהל מערכת יחסים עם אישה אחרת, אשתו של הרבי שלך, מותר גם להתגעגע לניגונים, ללב היהודי הבוער, מותר להחזיק בכמה עולמות, להשהות את רגע הבחירה החותכת ביניהם, לתהות איזה מבין העולמות הוא האמיתי: זה החרדי שהוא רוב החיים המשפחתיים, הזוגיים, הקהילתיים, או זה שהוא פינה קטנה בזמן, חצר אחורית שבה הם יכולים להיות נאמנים לרצונם החופשי?

חיים כ"אנוסים" נתפסים כצעד ביזארי ושקרי וגרוע יותר מעשיית מעשה ועזיבה מוחלטת, אבל הצפייה בסדרה מציפה חמלה עמוקה ושאלות יסוד. מדוע הם אנוסים? האם זו פחדנות או שהם פועלים דווקא באחריות כלפי המשפחות, כלפי הילדים שעלולים להיפגע? ומה עושה אדם שבאמצע חייו רוצה לבדוק, לחשוב, להאמין אחרת? האם זה אפשרי?

"יוצאים" חרדים מתנגשים עם העולם שבחוץ במאה קמ"ש, בחייהם החרדיים לא כולם מפתחים סרגל המבדיל בין הלכה, מנהג או נורמה תרבותית. כך מספרת רוחל'ה בהתרגשות על הפעם הראשונה שלחצה על מתג החשמל בליל שבת: "אני עוברת להיות מאלה שאוכלים שרצים, שמחזיקים ידיים ברחוב". באין סרגל היא שמה את שני אלה באותה קטגוריה. גם פנחס מנחם, אנוס חסיד גור, גולש מרגע של חיבוק ידידותי מצידה של מיכל לחיבוק בעל אופי מיני מצידו. "חשבתי שגם את בעניין! חיבוק זה חיבוק, לא? אני לא יודע כלום על העולם", הוא בוכה ומתנצל, אבוד.

מתוך גל הסדרות על חרדים בשנים האחרונות זו סדרה ראשונה שבה האיווּי שיושב בבסיס החרדיות, הרצון העמוק לקדושה בא לידי ביטוי. השירה המשותפת סביב השולחן, הקונפליקטים קורעי הלב, הוויתורים, הרצון לא לצאת בשאלה גמורה כי "גיליתי שאין שם כלום".

כל פרק בסדרה מוקדש לסיפורו של חבר אחר בקבוצה, צלילת עומק עם כל אחד מהם שמוכן להיכנס אל הביוב, להתלכלך, לגעת בעצבים חשופים בשביל לחפש זהב, למצוא לעצמו טבעת אדמו"רים חדשה.

בהסתורה // 8 פרקים // אורך כל פרק: 45 דקות // כאן 11 // את הסדרה יצרו יוסי מדמוני ואבי תפילינסקי שחי בעצמו כ"אנוס" במשך 12 שנים