כשניגשים ל"שיר אחד" שעונתה השנייה משודרת בימים אלה בכאן 11, השאלה הראשונה המתבקשת היא מה החידוש. מה הערך המוסף של גרסה טלוויזיונית ביחס למקור בגרסת ההסכת שלה, ומה היא מוסיפה על מה שכבר אמרו לפניה מספרי הסיפורים של המוזיקה הישראלית לאורך ההיסטוריה. על השאלה השנייה ענו כבר המאזינים שהצביעו באוזניים: ההסכת "שיר אחד" הוא אחד המצליחים בתולדות הביצה המקומית. ההסכת ערוך באופן שבו כל פרק עוסק בשיר אחד בלבד מתוך הרפרטואר של האמן, אלא שגם שם הנוסחה השתנתה עם השנים. זאת לא ביקורת הסכתים אבל מאחר שהפורמט נבחן גם במעבר שלו לטלוויזיה, ייכתב כאן שבעונות האחרונות הפרקים פחות מתמקדים בשיר עצמו ויותר בקריירה של האמן שביצע אותו. זה דבר טבעי – לרוב השירים אין סיפור מסעיר שיכול למלא פרק של 20 דקות לפחות. אבל בצורה הזאת הפורמט הולך לאיבוד במידה רבה.
המעבר לטלוויזיה, אף שהיה הדבר המתבקש לאור ההצלחה האדירה של ההסכת, דרש שוב לחדד את הפורמט, כדי לבדל אותו גם משפע הפרויקטים התיעודיים האחרים בעבר וגם מההסכת שלו עצמו. בתחום הזה ניתן להגיד שהבידול חלקי במיוחד – לכל פרק נוצרה מעטפת אמנותית שונה, אבל היא משמשת בעיקר לרקע הדיבור של האמן על השיר ולרוב אינה משפיעה על חוויית הצפייה. היתרון העיקרי של הפורמט הטלוויזוני הוא שימוש נרחב יותר בכלי העוצמתי ביותר שיש לתאגיד השידור להציע והוא הארכיון העצום שירש מרשות השידור. חומרי הארכיון משולבים בפרקים בצורה חכמה מאוד ומשמשים מעבר טבעי לנושא הבא בפרק. העריכה והכתיבה המנוסה של מאיה קוסובר וניר גורלי ניכרת בטוויית סיפור הקריירה של האמנים.
המוזיקה הישראלית אינה סובלת מחוסר תיעוד, נדמה שאין תחום אמנותי שמתועד יותר בישראל מהמוזיקה הישראלית. עם סדרות מופת כמו "סוף עונת התפוזים", "צליל מכוון" ו"האלבומים" (וזאת רק רשימה חלקית). כך שנדמה שהתפקיד המרכזי של "שיר אחד" הוא בסופו של דבר לספר את הסיפורים שעוד לא סיפרו, לחבר את קווי העלילה עבור הצופה לסיפור מרכזי אחד בכל פרק. העונה הטלוויזיונית הנוכחית נפתחת עם שני פרקים שנראה שיש בהם מקום לשיפור, עם שני שירים שסיפורם כבר סופר לעייפה בשלל תוכניות וסרטים: פרק אחד על "חלון לים התיכון" של יהודה פוליקר לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ופרק נוסף עם "דיווה" של דנה אינטרנשיונל, לרגל האירוויזיון. מזל ששני הפרקים הבאים, "ניצחת איתי הכול" של עמיר בניון ו"בית משוגעים" מצליחים לספק את הרצון של הצופה בסיפורים חדשים, בייחוד דרך עיניהם של המפיקים המוזיקליים של השירים. נדב ביטון (המפיק של "ניצחת איתי הכול") וג'ורדי (המפיק של "בית משוגעים") הם המספרים הכי טובים של השירים, משתפים בכנות על דרך היצירה שלהם, ונותנים רובד חדש להאזנה לשירים.
הכי מעניין
בקיצור, "שיר אחד" בפורמט הטלוויזיוני שלה מצליחה קצת לחדש, ועדיין צריכה למצוא מה מבדיל אותה מההסכת, גם אחרי עונה וחצי מוצלחות מאוד.
שיר אחד // יום ב' // 9 פרקים // אורך כל פרק: 22 דקות // כאן 11 וכאן BOX // הידעתם? שני הוריה של מאיה קוסובר, המגישה והעורכת של "שיר אחד", הם חירשים