הכדורגל הישראלי רושם פריחה מרשימה בשנים האחרונות, הבאה לידי ביטוי בעלייה מתמדת בכמות הצופים במגרשים. היציעים המלאים ומספרי הקהל הנוסקים מעידים על העניין הרב שהענף מייצר. ליגת העל מספקת דרמה יוצאת דופן, הן על תואר האליפות והן בין הנאבקות על הישרדות בליגה הבכירה.
"כמות האוהדים שמגיעה למגרשי כדורגל בישראל עולה בהתמדה מדי שנה", מדווח פרופ' יאיר גלילי, ראש יחידת המחקר בהתאחדות לכדורגל. "המתקנים החדשים, היכולת להביא את המשפחה, מחירי הכרטיסים הנוחים (בין 50 ל־100 שקלים לכרטיס, ד.מ) וכמובן העניין הרב - מקילים על הקבוצות למלא את היציעים".
גלילי (56) הוא פרופסור מן המניין למדעי ההתנהגות ומרצה בכיר לתקשורת ופסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן. בשנת 2008 הקים את יחידת המחקר בהתאחדות לכדורגל, שבראשה הוא עומד עד היום. "יחידת מחקר היא גוף שקיים כיום בכל התאחדות בעולם, ושמחתי להיות זה שהקים אחת עבור ההתאחדות שלנו. יש שם הרבה רצון טוב ללמוד, להתפתח ולהתקדם", הוא מחמיא.
פרופ' יאיר גלילי | צילום: יוסי זליגר
הוא אלוף־משנה במילואים, נולד וגדל בשכונת עין גנים בפתח־תקווה, וכיום אב לשלושה, נשוי וגר באבן־יהודה. את דרכו בעולם הספורט החל כששיחק כדורגל וכדוריד, משם עבר לשחק כדורסל במחלקת הנוער של אליצור פתח־תקווה. "הגעתי עד לקבוצת הבוגרים של האגודה ששיחקה אז בליגה השנייה, אבל הייתי שחקן מאוד בינוני והקריירה שלי הסתיימה אחרי שיצאתי לקורס קצינים", הוא נזכר בחיוך. "במשך השנים עבדתי כיועץ במגוון יחידות בצה"ל, הייתי ראש מערך המיון במרכז לכושר קרבי, ולמרות שמעולם לא שירתי בקבע, בשנים האחרונות בגלל המצב הגיאופוליטי במדינה אני עוזר להרבה יחידות בצבא, ומבלה איתן לפחות חצי מהשבוע".
עם סיום לימודיו שימש גלילי במשך 15 שנה כחבר סגל ודיקן המכללה לחינוך גופני ומדעי הספורט במכון וינגייט. "בתחילת דרכי כחוקר צעיר, ספורט נתפס עדיין כתחום ידע שולי. מכון וינגייט היה היחיד שחקר בזמנו ספורט ברמה גבוהה. כבר בשלב מוקדם ראיתי בספורט את המקומות שהוא יכול להגיע אליהם, את הפוטנציאל וההשפעה, בניגוד לרבים מהעמיתים סביבי שלא האמינו בכוח שלו".
גלילי, איש רב פעלים, משמש כיום כראש המעבדה לחקר הספורט, התקשורת והחברה באוניברסיטת רייכמן, שם הוא עוסק במחקר אקדמי, פרסום מאמרים, ייעוץ לגופים וחברות ויצירת שיתופי פעולה בינלאומיים. הוא מרצה, חבר באחת מוועדות אופ"א, ולאורך השנים כתב וערך לא פחות מעשרה ספרים.
המחקר שלו נוגע להיבטים התנהגותיים וחברתיים של ספורט, פעילות גופנית ומאמץ. מחקריו ב־2018 על תופעת החנק של שחקני NBA תחת לחץ וב־2019 על כוחו התקשורתי ועל האקטיביזם החברתי של לברון ג'יימס, זכו לתהודה עולמית.
במסגרת תפקידו כראש יחידת המחקר הוא מנתח את המספרים והתופעות שמאחורי המשחקים והקלעים. "בשנים האחרונות מי שעשה בארץ את המהפך הכי גדול בתחום הוא יילה חוס, איש מקצוע הולנדי ששימש כמנהל הטכני של הנבחרות הצעירות בין השנים 2021 ל־2023. הוא הכניס פילוסופיית משחק חדשה והיה שותף חשוב להישגים ההיסטוריים של נבחרות הנוער".
מעבר להישגים הספורטיביים, גלילי מזהה מגמות חיוביות נוספות. "העובדה שהענף מתנהל ברובו בצורה מסודרת מקילה על כניסת אנשי עסקים או גיוס משקיעים. יש ספונסרים שמכניסים כסף, זכויות שידור ואת הטוטו. עוד לפני שנבעט כדור או נמכר כרטיס אחד, קבוצה בליגה הבכירה מקבלת סכום המתקרב לעשרה מיליון שקלים". בנוסף, העובדה שכמעט בכל עיר בישראל יש מתקן כדורגל ברמה גבוהה יחסית תורמת מאוד לצמיחת הענף.
גלילי היה חלק מהנבחרת האולימפית בכדורגל שהעפילה למשחקים האולימפיים בפריז 2024, על תקן יועץ קוגניטיבי־מנטלי. "זו הייתה חוויה מיוחדת. ההעפלה הייתה הישג מדהים, זכינו באחד משלושת הכרטיסים שחילקו לקבוצות מאירופה - הכרטיס הרביעי הלך אוטומטית למארחת צרפת. הפעילות של ההתאחדות בכל מה שנוגע לנבחרות הצעירות מאוד מרשימה, מה שמאפשר להם להיות הענף שבו גדלים כרגע הכי הרבה כישרונות בספורט הישראלי. כבר מגיל 12 יש פנימיית מצטיינים של ההתאחדות בשדות־ים, יש נבחרות לכל שנתון עד גיל 21, ונעשית עבודה מאוד מסודרת, מתוכננת ומקצועית בתקופה לא פשוטה. צריך לזכור שההתאחדות חטפה מכה קשה בעקבות המלחמה, כי היא לא מארחת בארץ ואין לה הכנסות". הצלחת הנבחרות הצעירות תימדד לבסוף בשני פרמטרים שגלילי מגדיר: העפלה לטורנירים גדולים ומספר השחקנים שמצליחים להשתלב בליגה המקומית ובליגות בחוץ לארץ.
הישג מדהים. נבחרת ישראל באולימפיאדת פריז | צילום: איי.אף.פי
ענף הכדורגל הוא גם תחום שבו מתקיים חיבור של כלל החברה בישראל. "אתה מגיע למשחק באום אל־פחם או בנצרת ושומע שצועקים 'יאללה הפועל' או 'מכבי', שהם בסופו של דבר מפעל ציוני. אפילו קללות בעברית במשחק בחברה הערבית הן הישג, כי הם רואים בספורט מקום שבו הם יכולים להתמודד באופן שווה - שהרי מה שקובע זו היכולת הספורטיבית. ההצלחה היפה של סכנין, השנים היפות של ריינה ושש קבוצות ערביות בליגה הלאומית גורמות לתהליך חיובי של הפניית הרבה אנרגיות לספורט, ולא לדברים אחרים".
לעומת השגשוג בכדורגל, הקיץ הנוכחי בכדורסל הישראלי מציג תמונה מורכבת. מחד, הוא ממשיך לשבור שיאי שכר בסכומים שעד לפני כמה שנים נחשבו כאן לדמיוניים. התקציבים תופחים, שכר השחקנים נוסק ובעלי הון ממשיכים להזרים סכומי עתק לענף במרדף אחר הצלחה, גם כאשר לעיתים אין שום היגיון כלכלי מאחורי המהלכים. ומאידך, כמות הקהל נמצאת בירידה חדה. מי שמסמן את המגמות האלו כבר שלוש שנים הוא עופר ינאי, הבעלים של קבוצת הכדורסל של הפועל תל־אביב, שישלם בעונה הקרובה ל־12 משחקניו (מתוך סגל כמעט כפול בגודלו) סכומים שנעים בין מיליון לשישה מיליון דולרים לשחקן, מה שיהפוך את הסגל לאחד מהיקרים בתולדות הספורט הישראלי, עם תקציב שכר שחוצה את רף 31 מיליון הדולרים. "ינאי מסתמן בתור איש עסקים מצליח ולגיטימי שמביא לארץ שחקנים איכותיים ואנשי צוות ברמה. זה כן יוצר פערים ברמת השוויון הספורטיבי, אבל זה משהו שתמיד היה קיים בכל העולם".
רוצה קודם כל הצלחה. עופר ינאי | צילום: דני מרון - פלאש 90
התקציבים החיצוניים לספורט מביאים לתנועה חיובית, טוען גלילי. "מבחינת הספורט הישראלי זה מבורך שאנשי עסקים משקיעים כסף, כל עוד האינטרסים שלהם נקיים. בלי אנשים כאלה יהיה קשה מאוד לקבוצות הישגיות להתמודד ברמה טובה. עבור בעלי ההון זה טוב להאדרת שמם ולמטרות קידום עסקי, וכל עוד זה לא למטרות הלבנת כספים או קשור לגורמים פליליים - זה בסדר גמור", הוא קובע. "תמיד עדיף שספורט מקצועני ימומן בידי גופים מסחריים, פילנתרופיים ועסקיים, ופחות באמצעות העירייה, המדינה או הקהילה. בעבר כתבתי תוכנית־אב לעיריית הרצליה ועשיתי בין השאר מדגם עם 500 איש. אף אחד מהם לא הכיר את הזרים של קבוצת הכדורסל בעיר, אף שהם מימנו אותם בתשלומי הארנונה שלהם. למה שהתושבים יממנו? אני לא רואה בזה שום טעם. אין לי בעיה שעירייה חזקה תתמוך בקבוצה מקצוענית; הבעיה היא שיש תופעה שרואים לצערי לא מעט בחברה הערבית, שבה עיריות עם בעיות בחינוך, בתברואה ובתשתיות מוציאות כסף על ספורט מתוך רצון להשתמש בזה לקידום מטרות פוליטיות".
ההשקעה המסיבית של ינאי וכוחות השוק שהעלו דרמטית את המשכורות בשנים האחרונות הובילו את מכבי תל־אביב להקפיץ את סכום המשכורות בפגרה הנוכחית ל־18 מיליון דולר, ואת הפועל ירושלים ל־10 מיליון. כל זה קורה על רקע מציאות שבה שלוש הקבוצות הגדולות של הכדורסל הישראלי מציגות קבוצות מרשימות, בשעה שהענף בארץ נמצא בתקופת משבר.
חיבור של כלל החברה בישראל. אוהדי מכבי אחי נצרת | צילום: דני מרון
"לכדורסל הישראלי יש בשנים האחרונות בעיה של זהות. מספר הזרים בענף גדול, והם מתחלפים בתדירות גבוהה במיוחד. בעבר, הדומיננטיות של השחקן הישראלי בליגה הייתה גדולה יותר. הרבה כדורסלנים ישראלים מבינים היום בגיל צעיר שיהיה להם קשה להשתלב כאן, אז הם עוברים או למכללות או לליגות קטנות באירופה, כמו בלגיה או גרמניה".
המצב מתחיל מלמעלה: "יש כאן בעיות של חקיקה. גם מבחינת האפשרות להביא זרים ללא הגבלה, וגם בשל העובדה שמשלמים עליהם מס מופחת בשנים הראשונות. כך יוצא ששווה לקבוצות להביא בכל שנה שחקנים חדשים. זו הצלחה שיש לנו עכשיו שתי נציגות ביורוליג, בנוסף להפועל ירושלים - לה יש בעלים שאמיד אפילו יותר מהבעלים של שתי התל־אביביות - אבל בשורה התחתונה מספר האוהדים שמגיע למשחקים נמצא בירידה, וזה נובע מחוסר החיבור של הקהל".
את הדיסוננס הזה מרגישים בעיקר בכל הנוגע להפועל תל־אביב, שאומנם הפכה לקבוצת פלייאוף ביורוליג בעונה החולפת, אבל במקביל סובלת ממשבר עמוק בין ינאי הבעלים לחלק גדול מאוהדי הקבוצה, שבחרו להחרים את משחקיה.
"בהפועל תל־אביב יש כרגע משבר קהילתי לא פשוט, שנובע מכעס או מחוסר חיבור של חלק גדול מהקהל לעופר ינאי ולקבוצה עצמה. הקבוצה סובלת מבעיית זהות גדולה, כי רק מעט מהשחקנים שלה מזוהים כשחקני מועדון", מסביר גלילי. "גם שחקן כמו תומר גינת, שנחשב לישראלי הבכיר בה כיום ומקבל שכר נאה מאוד, שוב לא צפוי לקבל קרדיט גדול ביורוליג. אבל ינאי כנראה רוצה קודם כול הצלחה, וזהות הקבוצה אינה בראש מעייניו. הסכומים שהוא משלם יצרו מלחמת מעמדות שלמה במציאות שבה קיימת ירידה גדולה במספר האוהדים בכל המגרשים, כולל במועדונים עם קהל גדול כמו בירושלים ובחולון, בנוסף לקבוצות שנלחמות על הקיום שלהן, כמו בבאר־שבע. בהחלט קיים סיכוי שבשלב מסוים יימאס לינאי ממחאת האוהדים או שהוא ירגיש שזה מסכן אותו עסקית, והוא יחליט לעזוב".
התקופה האחרונה מביאה איתה פריחה כוללת של אהדת ספורט בישראל. "בשנים האחרונות יש בישראל גידול משמעותי באהדה לספורט באופן כללי, מה שמתכתב גם עם הנעשה בעולם. בנוסף לכדורגל ולכדורסל, יש כאן כמות אדירה של צופים שעוקבים אחרי תחרויות אופניים, סנוקר, פורמולה 1 והרבה ענפים נוספים, מה שהופך את ערוצי הספורט שלנו למאוד רווחיים. בכל יום כמעט מתקיים אירוע ספורט כלשהו, והקהל הישראלי מוכן לשלם בשביל לראות אותו. קל מאוד לצרוך היום ספורט כי יש הרבה שידורים, בלוגים באינטרנט ופודקאסטים, ורבים בורחים לשם מאחר שהמצב הפוליטי, החברתי ולעיתים הכלכלי הוא בעייתי. יש גם עולם עסקי שלם סביב הספורט - אם זה ביגוד, נעליים, ציוד ותיירות. כמות הישראלים שיוצאים היום לטיולי בר מצווה למשחק בברצלונה, ליברפול, ארסנל או ה־NBA היא בלתי נתפסת, ולא דומה לשום דבר אחר בעולם".
הקהל הישראלי, מסתבר, לא מסתפק רק בצפייה פסיבית אלא עוסק בספורט באופן פעיל בכמויות הולכות וגדלות. "הספורט העממי בישראל הוא הבסיס להכול. היום מדובר בתחום רחב עם הרבה מאוד אנשים שעוסקים בפעילות גופנית במגוון ענפים, ובהשוואה לעולם אנחנו במקום לא רע בכלל. בכל שנה המספרים רק הולכים ועולים, לעומת החינוך הגופני במערכת החינוך שנמצא בשפל חסר תקדים עם שעתיים שבועיות, ברמה נמוכה מאוד", קובע גלילי. "המדינה שלנו נכשלה ועדיין נכשלת בדאגה לאוכלוסיות מוחלשות. אילו היו משקיעים בפיתוח משאבים ספורטיביים בענפים שונים, הרבה מאוד בעיות ביחסים בין החברות בישראל היו נפתרות. השקעה נכונה בספורט חברתי היא הכי טובה והכי מניבה שיכולה להיות, וחבל מאוד שישראל לא עושה את זה".
מניסיונך, הספורטאי הישראלי חזק מבחינה מנטלית?
"הספורטאי הישראלי חזק בראש, חד־משמעית. איתנות מנטלית היא לא רק חוסן אלא יכולת להתאושש, וכישראלים - לפעמים אין לנו ברירה. ספורטאי רגיל מתמודד עם ספיגת שער, סל או התאוששות מפציעה, בזמן שספורטאים מכאן מתמודדים עם דברים הרבה יותר משמעותיים. צריך לתחזק את היכולת הזו, כי זה לא קסם - זה כמו שריר שצריך לעבוד עליו. אני שמח שהמודעות לצורך באימון מנטלי, קוגניטיבי ורגשי עלתה מאוד, ובהרבה מועדונים עוסקים בזה כיום. לצערי אין לנו כרגע מספיק אנשי מקצוע איכותיים ברמה בינלאומית בתחום, אבל אנחנו דואגים שיהיו. בכל מה שנוגע למחקר בנושא, ישראל נחשבת למעצמה ובכל העולם עובדים עם מודלים שלנו".
מעבר לספורט עממי, יש עוד מקומות שהמדינה צריכה לתמוך בהם כלכלית?
"בהחלט. בכל מה שנוגע לספורט אולימפי, המדינה בהחלט צריכה לעזור ולתמוך בתקציבים".
לאן אתה מאמין שעולם הספורט עוד עתיד להתפתח?
"הנבואה אומנם ניתנה לשוטים, אבל אין ספק שספורט זו התעשייה שמגלגלת הכי הרבה כסף בעולם. יש סביבה תעשיית הימורים אדירה, ונראה שכמות התחרויות רק תלך ותגדל. כיום יש כבר פתרונות טכנולוגיים שמחברים גם את הדור הצעיר, שרגיל לצרוך ברשתות החברתיות תכנים קצרים וממצים, ובאופן כללי אני מאוד אופטימי. תעשיית הספורט מבורכת כי היא יוצרת עניין ועוזרת לאנשים לברוח קצת מהמציאות. היא בריאה, מאפשרת לחלום, והיא מחזורית - תמיד יש עוד עונה. זה אחד הדברים היציבים היחידים שיש לנו בחיים, שנותן לנו ביטחון ותחושה שיש משהו קבוע".
עוד כתבות בנושא
