על הנייר זו נשמעת כמו המשרה המושלמת: לקבל 50 אלף דולר כדי לצפות בכל משחקי המונדיאל. בפועל, קווין אקוטו ואוסטין פרנקלין בילו כמעט 40 ימים בתוך קופסת פלסטיק שקופה בלב טיימס סקוור, ישנו מעט, צילמו תוכן בלי הפסקה וחיו לעיני מאות אלפי אנשים. רגע לפני הגמר, הם ניסו להבין מה יישאר מכל זה כשהמסכים יכבו.
בעולם החלומות של אוהדי הספורט, צפייה במשחקים היא עבודה. ישיבות אחר הצהריים מוחלפות בשריקת פתיחה, כיסאות המשרד הופכים לספות עמוקות, ומישהו אפילו משלם על כל זה.
״ברור שזה נשמע כמו חלום – להתעורר בכל יום ולקבל כסף כדי לצפות בספורט״, אמר קווין אקוטו, כשהוא יושב מאחורי שכבת פלסטיק דקה ומאות אנשים מביטים בו מבחוץ. ״הייתי עושה הכול בשביל זה״.
הכי מעניין
אקוטו ואוסטין פרנקלין אכן הסכימו לעשות כמעט הכול. השניים עזבו את עבודותיהם תמורת 50 אלף דולר לכל אחד והזדמנות לצפות בכל משחקי מונדיאל 2026 מתוך קופסה שקופה שהוצבה בטיימס סקוור. במקביל הם נדרשו לייצר סרטונים, לדבר עם אוהדים ולתעד את החוויה עבור רשת פוקס ונותני החסות.
כשהגיעו אל הישורת האחרונה של הטורניר, רגע לפני הגמר בין ספרד לארגנטינה, ההתרגשות התערבבה בעייפות ובחשש. הם התרגלו לתשומת הלב, להזדמנויות ולמספר העוקבים הגדל – אך ידעו שבתוך זמן קצר כל זה עלול להיעלם.
המודעה שנראתה טובה מכדי להיות אמיתית
אקוטו מצא את המודעה בחודש מרץ. פוקס חיפשה אוהד כדורגל שיהיה מוכן לבלות כחודשיים בצפייה בכל משחקי המונדיאל ולקבל על כך שכר. הוא לחץ מיד על כפתור ההרשמה.
אבל הצפייה במשחקים הייתה רק חלק מהתפקיד. הנבחרים נדרשו להפיק זרם בלתי פוסק של תוכן לרשתות החברתיות, לצלם סרטונים ולתקשר עם האוהדים שהצטופפו סביבם בכיכר.
אקוטו, תושב ג׳קסונוויל שבפלורידה, אוהד כדורגל מאז ילדותו. משפחתו הכירה לו את נבחרת גאנה כחלק מהניסיון לשמור על הקשר למורשת המשפחתית. הוא זכר את עצמו צופה עם הוריו במונדיאל 2010 ומנסה בכוח הרצון לדחוף את גאנה מעבר לרבע הגמר.
למרות חשבון אינסטגרם פעיל, הוא חשש שלא יתאים לעולם יוצרי התוכן. הוא עבד כטבח בזמן לימודיו באוניברסיטה ולא היה בטוח שהסיפור שלו מספיק נוצץ. כעבור חודשיים התקשרו אליו מפוקס.
פרנקלין, בן 29, הגיע עם ניסיון מתאים יותר. הוא עבר ללוס־אנג׳לס כדי לעסוק ברשתות החברתיות, אהב כדורגל מילדות ופיתח עמוד שהתבסס על סרטונים קומיים בנושאי ספורט.
שניהם ראו בתפקיד הזדמנות להיכנס לתחום תוכן הספורט, שמנסה להגיע לצעירים שכבר כמעט אינם צופים בטלוויזיה המסורתית. הם עזבו את עבודותיהם, ארזו בגדים לחודשיים ויצאו לניו־יורק.
104 משחקים בתוך אקווריום
יום לפני פתיחת הטורניר נכנסו השניים לחלל שהפך לביתם המקצועי: קובייה שקופה, בערך בגודל של קרוואן קטן, באחד הצמתים העמוסים בעולם.
במהלך כל אחד מ־104 המשחקים הם היו צריכים להישאר לעיני הציבור. כאשר הכדור היה במשחק, אסור היה להם לצאת מהקופסה או אפילו להיעלם מטווח הראייה.
״זה אקווריום״, אמר אקוטו. ״זה קצת הדאיג אותי״.
התשלום עזר להתגבר על החשש: 50 אלף דולר עבור 39 ימי עבודה, כ־480 דולר למשחק לפני מסים.
שלושת השבועות הראשונים כללו לעיתים ארבעה משחקים ויותר ביום. יום העבודה התחיל בסביבות עשר בבוקר והסתיים בשתיים בלילה. לאחר מכן הם הלכו למלון במרחק רחוב אחד, ישנו כמה שעות וחזרו לקריאות צילום מוקדמות.
צוות ההפקה סיפק להם ארוחות, ובמהלך המשחקים נשלחו אל הקופסה מנות שהתאימו למדינות ששיחקו. חלק מהמשחקים היו מותחים, אחרים התנהלו באיטיות. כדי להעביר את הזמן שיחקו השניים בכדורי רגל זעירים ובמשחקים מאולתרים.
״כל אוהד חושב שהוא רוצה לצפות בהכול״, הודה פרנקלין. ״אבל זה הרבה״.
גם היציאה לשירותים הפכה למבצע. הם נאלצו לרוץ לבניין הסמוך ולעלות לקומה השביעית, משום שההפקה לא הסדירה מראש פתרון קרוב יותר. וכל זה התרחש מול מאות ולעיתים אלפי אנשים, מתוך כ־330 אלף שעוברים בטיימס סקוור ביום ממוצע.
אוהדי ארגנטינה מעודדים את נבחרתם בטיימס סקוור בניו יורק, ב-18 ביולי 2026 – יום לפני גמר מונדיאל 2026 בין ספרד לארגנטינה | צילום: ראיין מרפי / AFP
אוהדי נבחרת ארגנטינה מפגינים תמיכה בנבחרתם בטיימס סקוור בניו יורק, לקראת משחק הגמר של גביע העולם של פיפ"א לשנת 2026 מול ספרד | צילום: דייוויד ראמוס / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images דרך AFP
אוהדי כדורגל מתאספים בטיימס סקוור בניו יורק לאחר שספרד ניצחה את ארגנטינה בגמר גביע העולם 2026 | צילום: לאונרדו מוניוס / AFP
אוהדי נבחרת ארגנטינה מנופפים בדגל הנושא את דמותו של אגדת הכדורגל דייגו מראדונה, בעודם מעודדים את נבחרתם בטיימס סקוור בניו יורק | צילום: ראיין מרפי / AFP
אוהדי ארגנטינה מעודדים את נבחרתם בטיימס סקוור בניו יורק, ב-18 ביולי 2026 | צילום: ראיין מרפי / AFP
אוהדי נבחרת נורווגיה מתאספים בטיימס סקוור, יומיים לפני משחק שמינית גמר גביע העולם של נבחרתם מול ברזיל בניו יורק | צילום: קנה בטנקור / AFP
כשהחלום הופך לעבודה
אחרי כמה שבועות, הנוכחות המתמדת של הקהל הפסיקה לרגש אותם. התגובות, הצילומים והאינטראקציות הפכו כמעט אוטומטיים.
טיימס סקוור עצמו הפך במהלך המונדיאל למפגש של אוהדים ולאומים. חולצות נבחרת, קריאות עידוד והקנטות מילאו את הכיכר. אלא שברגעים רבים הקהל התעניין במשחק יותר מאשר בשני האנשים שהיו אמורים לבדר אותו.
כאשר פרנקלין ניסה לעודד את אנגליה בחצי הגמר נגד ארגנטינה, אוהדת ארגנטינאית מניו־יורק צעקה לעברו לשבת. אחר כך אמרה: ״הם קצת מעצבנים. אני לא בטוחה שהייתי עושה את זה אפילו בשביל הכסף הזה״.
גם כאשר המשחק היה בעיצומו, השניים היו צריכים לחשוב על הסרטון הבא. להוציא את הטלפון, ללבוש חולצה מתאימה, ללחוץ על כפתור ההקלטה ולדבר למצלמה כאילו זו הפעם הראשונה באותו יום.
העבודה שאמורה הייתה להיות חופשה מתמשכת הפכה לעבודה תובענית לכל דבר.
מספר העוקבים עלה, הקשר עם הבית נחלש
השניים הגיעו לטיימס סקוור בתקווה להשתמש בפרויקט כקרש קפיצה. אקוטו רצה לעזוב את המטבח ולעסוק ביצירת תוכן במשרה מלאה. פרנקלין קיווה להגדיל את קהל העוקבים שלו ולהתקדם בעולם תוכן הספורט.
במהלך הטורניר אכן הגיעו הזדמנויות. מספר העוקבים של פרנקלין בטיקטוק טיפס ליותר מ־206 אלף, ואקוטו הגיע לכ־167 אלף. הם פגשו ידוענים, הופיעו על שלטי החוצות בכיכר ורואיינו שוב ושוב.
אבל כמעט שלא דיברו עם בני משפחה וחברים במשך חודש. גם כאשר כבר התקיימו שיחות, הן חזרו במהירות אל העבודה הזמנית, מספר הצפיות והתוכן הבא שצריך להעלות.
בהתחלה המבט המתמיד של העוברים והשבים היה לא נעים. בהמשך הוא הפך למקור אנרגיה – ואולי אפילו לתלות.
״זו נקודת זינוק בשבילנו״, אמר פרנקלין בהתלהבות. ״אפשר רק לדמיין מה יקרה עכשיו. זה היה כל כך גדול״.
ומה קורה ביום שאחרי?
ככל שהגמר התקרב, אקוטו החל לחשוש יותר מהעתיד. בעוד שבוע, אמר, לא יהיה לו מושג מה הוא עושה.
הוא מתכנן להתקשר למעסיק הקודם שלו, אך מקווה להצליח להפוך את הפעילות ברשתות החברתיות לעבודה מלאה. אחרי כמעט 40 ימים שבהם כל רגע תועד וכל משחק הפך לתוכן, החזרה לחיים הרגילים נראתה מאיימת.
״החוויה הזאת בהחלט שינתה את מה שאעשה בהמשך״, אמר. ״אני לא יודע אם אני רוצה שהיא תיגמר או לא״.
פרנקלין הוסיף כי כולם שואלים מה אדם יהיה מוכן לעשות כדי לקבל כסף עבור צפייה בספורט. גם אחרי המסע כולו, הוא עדיין לא היה בטוח בתשובה.
גשם כבד ירד על טיימס סקוור, והכיכר הייתה ריקה יותר מכפי שהייתה בכל התקופה. פרנקלין הביט החוצה, השפיל את מבטו אל הטלפון ולחץ שוב על כפתור ההקלטה.
״זו הייתה החלטה גרועה באופן בלתי נתפס״, פתח את הסרטון.
עוד כתבות בנושא
