תחלואי הספורט ותקשורת הספורט הישראלית תמיד הטרידו את עמיר פלג, עיתונאי ספורט נשכני שאפשר לומר שהיה במשך עשורים נביא הזעם של הספורט בארץ. ״משלב מוקדם מאוד בעשייה שלי לא סבלתי עיתונות חצר", אומר פלג, שהיה במשך עשורים כתב ספורט בכיר בידיעות אחרונות. "לא עשיתי חשבון לאף אחד והכתיבה שלי תמיד הייתה צינית והומוריסטית, ולמזלי אבי רצון, שהיה העורך הספורט של העיתון 'חדשות' בשנות ה־80, סמך עליי, ידע שהכתיבה שלי מדויקת ולא נתן ללחצים להשפיע עליו".
בסוף ספטמבר 2023 פרש מידיעות אחרונות, אחרי 33 שנה. ״עזבתי כי הרגשתי שאני כבר לא יכול לעשות את העיתונות שאני רוצה לעשות", הוא אומר. "אני תמיד שמח לשמוע ביקורת, אבל לא מוכן שיכתיבו לי מה לכתוב או על מי לכתוב. בשלב מסוים זה הגיע למצב שהייתי צריך להתווכח בכל שבוע. כשהבנתי שאין סיכוי שזה ישתנה, הודעתי שאני עוזב. ידיעות היה לי בית במשך שנים רבות, אבל בעצב רב ראיתי איך הכול הולך ודועך שם". לאחר העזיבה קיבל כמה הצעות, ולכולן סירב. הוא החליט לכתוב ספר שעוסק במה שקרה למקצוע, ובתחילת 2025 הוציא לאור את "המרוץ לתחתית: מותה של תקשורת הספורט בישראל". לאחר שהספר יצא לאור הצטרף פלג למערכת הספורט של ישראל היום (גילוי נאות: מקור ראשון הוא חלק מקבוצת ישראל היום).
עמיר פלג | צילום: אריק סולטן
ב"המרוץ לתחתית", וגם בריאיון הזה, פלג מותח ביקורת על מגוון היבטים של הספורט ותקשורת הספורט בישראל. למשל, הוא מלין על כך שבתקשורת הספורט הישראלית הפסיקו לעשות תחקירים. "זה לב ליבו של מקצוע העיתונות, אבל בעלי העיתונים רוצים למכור פרסומות ולא להסתכסך עם אנשים בעמדות כוח וגורמי שלטון", הוא אומר. "עיתונאים בכירים מנחים היום אירועים לוועדי הספורט במקביל לעבודה שלהם, ואין סיכוי שיבקרו אותם לאחר מכן. לדעתי עיתונאי חייב להישאר נקי, לא לעסוק בשום דבר מסחרי, ולא להזמין ספורטאים ועסקנים לאירועים פרטיים שלו. לכן אין לי חברים מהתחום. אני לא רואה עתיד בתקשורת הספורט בישראל כי מי שמנחילים את ערכי העיתונות לדור הצעיר הורסים את התחום״.
נושא אחר שהספר עוסק בו בהרחבה הוא האדרתם המוגזמת של הליגיונרים – הספורטאים הישראלים שיצאו לשחק מעבר לים. ״אנחנו חיים בתחושה שכל העולם סובב סביבנו. לא תזיק לנו קצת צניעות", הוא טוען. "השיטה היא עכשיו שלוקחים מפוסטים ברשת ציטוט מחמיא של אוהד של הקבוצה שהשחקן הישראלי משחק בה, והופכים אותו לכותרת ראשית. אנחנו מעולים בבניית מגדלים, אבל אז מתגלה המציאות. תפקידו של העורך לאזן את הדברים, והרבה פעמים זה לא קורה. אני חושב שהעיתונאים פוגעים בספורטאים, שמתחילים להאמין שהם הכי גדולים בעולם. התקשורת הופכת את עצמה לבדיחה״.
פלג מדבר גם על שנאת המאמנים הזרים בספורט הישראלי. ״קל לרדת על מאמנים זרים כמו פטריק ואן־לוון ההולנדי או ז'ארקו לאזטיץ' הסרבי, שאימנו במכבי תל־אביב, כי המבקרים לא יפגשו אותם במסדרון ויצטרכו להסביר להם למה התבטאו בצורה כזו. גם אני לא הפכתי למעריץ של לאזטיץ׳, אבל הוא הוביל את הקבוצה לאליפות ובדרך גבר גם על ברק בכר, אליל מקומי וחבר של הפרשנים. גם כשבכר מתרסק, מקורביו בשידור מגוננים עליו ובמקביל קוטלים את לאזטיץ׳. מגוחך בעיניי לשמוע פרשנים ישראלים שמעולם לא הצליחו כמאמנים מרצים למאמנים איטלקים שהפכו לאגדה ומלמדים אותם איך לאמן כדורגל״.
אולי הציפיות שלך גבוהות מדי, בהתחשב במצב התקשורת כולה?
״המצב בתקשורת הישראלית לא טוב באופן כללי, אבל לדעתי בספורט הוא אפילו גרוע יותר. אני מזדעזע לפעמים כשאני צופה במהדורות חדשות ובמסיבות עיתונאים. פוליטיקה בצד, לא נתפס בעיניי שראש הממשלה, שר או יו"ר קבוצת ספורט לא מדברים עם כלי תקשורת או עיתונאים ספציפיים, או מוכנים לענות רק לשאלות מה'שופרות' שלהם. כולם צריכים לקבל יחס שווה. העיתונות כאן, כגוף אחד, רדודה ולא יודעת לעמוד על שלה״.
תן לי שלושה דברים כן טובים שקורים אצלנו.
״ההתקדמות של דני אבדיה, שעובד קשה ועדיין נשאר צנוע. גם מה שארטיום דולגופיאט והמאמן שלו סרגיי וייסבורג עושים הוא פשוט מדהים. הם הגיעו לארץ בלי תנאים, בנו את עצמם לבד והגיעו לפסגות הכי גבוהות. אני אוהב את ההתנהלות של ענף השיט הישראלי ושל ההתעמלות האמנותית, ואת ההישגים המדהימים של ספורט הנכים, נושא שתקשורת הספורט פחות אוהבת לעסוק בו כי הוא פחות פופולרי״.
בגיל 66, פלג הוא אב לשניים, סב לארבעה (ואחד בדרך), ונשוי לאורנה פלג, פרופסור לחקר השפה והמוח באוניברסיטת תל־אביב. הוריו הם ניצולי שואה מהונגריה. אביו יצחק, שנפטר לפני שש שנים, יקבל בקרוב את אות המציל היהודי על מעשי ההצלה שעשה בשואה: משפחתו נרצחה כולה כשהיה בן 12, והוא עסק בפעולות הצלה במסגרת פעילותו בבני עקיבא. ״אבא שלי היה ממקימי נצרת־עילית", מספר עליו פלג. "אגב, אני מאוד לא אוהב ששינו את שם העיר לנוף־הגליל. זו התכחשות למקורות ושינוי השם נעשה מהסיבות הלא נכונות. אבא שלי עבד כסוכן מכירות, אז עברנו איתו לפי דרישת המקצוע: כשהייתי בן שלוש עברנו לחיפה, ושנתיים אחר כך לתל־אביב. מאז אני תל־אביבי״.
עמיר פלג ונכדיו | צילום: אריק סולטן
פלג עסק בספורט, בעיקר בכדורגל, מאז שהוא זוכר את עצמו. ״שיחקתי בחוץ כל היום עם ילדים גדולים ממני", הוא נזכר. "היום אני לא אוהד שום קבוצה, אבל בתור ילד אהדתי את הפועל חיפה, בגלל אבא שלי. הדירה הראשונה שלנו בתל־אביב הייתה קרובה לתחנת הכוח רדינג, היכן שמכבי תל־אביב שיחקה בעבר, והצטרפתי למחלקת הנוער של הקבוצה. יהודה לבני היה מאמן נהדר שלימד אותנו את יסודות הכדורגל. זכינו בהרבה אליפויות לצעירים, ונבחרתי פעמיים לשחקן המצטיין של הקבוצה״.
הקריירה הספורטיבית של פלג הסתיימה בגיל צעיר, כשמכבי תל־אביב עברה להתאמן בקריית שלום. "כדי להגיע לשם הייתי צריך להחליף שני אוטובוסים לכל כיוון. הרגשתי ששבעתי מכדורגל, לא רציתי להקדיש את כל חיי לזה, והעדפתי להשקיע בלימודים״, הוא מסביר. ״מעולם לא הצטערתי על זה. אבל גם היום, בגילי המופלג, אני משחק פעמיים בשבוע. על המגרש אי אפשר להכיר אותי, אני כמו ילד קטן: צועק, רב. קשה לי מאוד להפסיד. אבל דקה אחרי שנגמר המשחק אני שוכח״.
לעולם העיתונות הגיע פלג כמעט במקרה. הוא ואורנה הכירו בצבא, ולאחר השחרור נסעו לטיול בארצות הברית, מחוף לחוף. "כשחזרתי הלכתי כמו שני אחיי ללמוד ראיית חשבון באוניברסיטת בר־אילן, מה שאני מגדיר עד היום כשנה הקשה והמשעממת בחיי", הוא מספר. "הבנתי שזה לא בשבילי ועברתי ללמוד מדעי המדינה והיסטוריה של המזרח התיכון. אחי אייל פרולינגר, שהיום הוא יו"ר מכבי תל־אביב בכדוריד, ראה שנפתח קורס לכתבי ספורט, שמשותף למכון וינגייט ולבית סוקולוב. הוא רשם אותי ללא ידיעתי, אבל החלטתי ללכת למבחנים, והתקבלתי. זה היה קורס בן תשעה חודשים - לא תשעה מפגשים כמו שעושים היום. שמענו הרצאות מטובי העיתונאים של אז. למדנו על אתיקה, איך לנסח ידיעה, וקיבלנו הרבה מידע על ענפי הספורט. בכל מפגש הגיע מאמן מענף אחר להסביר לנו את החוקים״.
בתום לימודיו התקבל פלג לעיתון "חדשות" שהוקם אז. ״הקבוצה הראשונה שסיקרתי הייתה הפועל חדרה", הוא נזכר. "התפקיד שלי היה לספק כתבות אווירה וצבע. העיתונות אז הייתה שונה לחלוטין: לפעמים כתבתי בכתב יד את הכתבה וטסתי למערכת כדי שמישהו יקליד אותה. אם הייתי רחוק מכדי להגיע לפני ירידת העיתון לדפוס, הייתי מכתיב את הדברים לכתבנית בטלפון. התחרות הייתה הרבה יותר גדולה. סקופ לעיתון היה דבר גדול, וחיכית לבוקר כדי לראות אם הידיעה בלעדית. היום, אם מישהו מפרסם ששחקן מסוים חתם בקבוצה כלשהי - בתוך רגע זה בכל האתרים״.
ב־1989 עזב פלג את חדשות ועבר לעבוד בעיתון עולם הספורט, יומון שהודפס על גבי דפים ורודים ולא שרד זמן רב, וב־1990 הצטרף למדור הספורט של ידיעות אחרונות. במשך שנים פרסם שם את הטור השבועי "ציונים זה לא הכול" ולאחר מכן את "פלג בחמישי". בשניהם מתח ביקורת בעט מושחז על הנעשה בספורט הישראלי. במקביל ערך תחקירים וחשף אי־סדרים חמורים באיגודי השחייה, ההתעמלות, טניס השולחן וסקי השלג (כן, היה פעם דבר כזה).
פלג גם דיווח על מעשים בלתי כשרים בהתאחדות לכדורגל ובאיגוד הכדורסל. ״האיגודים מקבלים תקצוב לפי מספר הספורטאים הרשומים אצלם", הוא מסביר. "פעם מצאנו שבאיגוד הג׳ודו רשומה תינוקת בת שנתיים ופרסמנו תמונה שלה, מטושטשת. מצאתי אי־סדרים רבים באיגודים קטנים, שהם המקום הכי טוב לשחיתויות. עד היום לצערי יש הרבה אנשים עם רקע ועבר בעייתי שנמצאים במוקדי כוח באיגודי הספורט. זו מציאות עצובה מאוד״.
פלג סיקר חמישה מונדיאלים ואולימפיאדה אחת, וב־2013 היה לעיתונאי הספורט הראשון והאחרון שזכה בפרס אומ״ץ על פעילותו נגד השחיתות בעולם הספורט. הביקורתיות שלו הולידה לא מעט מתנגדים. ״בתחילת הדרך בעיתון חדשות השלמתי הכנסה בעבודת אבטחה בעמדת הביטחון בכניסה לקול ישראל", הוא מספר. "יום אחרי שכתבתי ביקורת לא קלה על מוטל׳ה שפיגלר הוא הגיע לרדיו, ראה אותי שם, התפרץ עליי ואמר שידבר עם אבי רצון ושיטפלו בי. לא קרה שום דבר. במשך השנים סבלתי מאיומים לא נעימים, קיבלתי מכתבים שהמליצו לי לבדוק שאין פצצה מתחת למכונית שלי, ופעם במשחק נבחרת תפס אותי חבר של כדורגלן שכתבתי עליו והתייחס אליי בצורה מאיימת. קיבלתי עשרות איומים בתביעות, חמישה מהם הגיעו לבית המשפט כתביעת דיבה, אבל בשום מקרה לא התנצלתי או שילמתי פיצוי״.
הגיע לפסגות הכי גבוהות. ארטיום דולגופיאט | הכבוד הנדיר. יצפאן מחקה את פלג | צילום: איי.פי | צילום מסך
בשנות ה־90 עבד פלג גם בטלוויזיה החינוכית, כשכתב תכנים והגיש פינת ביקורת סאטירית בתוכנית "ספורTV". כיום הוא סופג בעצמו את חיצי הסאטירה: החקיין אלי יצפאן מגלם את דמותו בעונה החדשה של "בובה של לילה", תוכנית הסאטירה של ערוץ הספורט. "הכבוד הנדיר" מתבטא בכך שיצפאן מתיישב בפאנל ושותה בקש מאסלה קטנה המונחת לצידו. פלג לא ממש נלהב מהמחווה: ״אני בעד ביקורת וסאטירה, ושמח שעושים את זה", הוא אומר, "אבל הבעיה שלי היא שרמת הטקסט שם היא שיא העליבות והרדידות. הדמות שיצפאן מגלם היא מומצאת. מעולם לא השתמשתי בביטויים ובגסויות שהם משתמשים בהם עם הדמות שלי. מצד שני, אני מצדיע לתוכנית הזאת שהם יורדים גם על האנשים של ערוץ הספורט. זה בריא לכלי תקשורת לדעת לבקר את עצמו, וכאן מגיעה מילה טובה למנכ״ל תומר תורג׳מן. אני מקווה שיטפלו שם בבעיות אחרות שיש בערוץ. כל מי שלא רוצה לשתף פעולה - נכנסים בו״.
הערוץ, כפי שפלג מספר גם בספרו, משדר בשנים האחרונות תוכניות אירוח יומיות בסגנון אגרסיבי ומתלהם. ״כמה מהפרשנים בערוץ ממציאים סיפורים ושקרים, ומדברים בשפה נמוכה של מאפיונרים", קובע פלג. "הם סוגרים חשבונות על רקע אישי בלי שום גילוי נאות. יושרה היא כלל בסיסי במקצוע, ועיתונאי אמיתי בודק כל דבר לפני שהוא מפרסם אותו, ומחזיק בהוכחות, אחרת זו נוכלות ולא עיתונות. היום אין לנו עיתונות ספורט, יש לנו זבל. בכל פעם שאתה חושב שהגענו הכי נמוך נשבר עוד שיא של צלילה לתהום. אני לא מבקר אף אחד באופן אישי אלא רק באופן ענייני. אבל רוב העיתונאים היום - לא מעניין אותם שום דבר. במקרה של ערוץ הספורט זו לא אשמתם אלא אשמת המנכ״ל שנותן להם את הבמה. הוא כנראה חושב שככל שתרד נמוך יותר, ככה יהיה לך יותר קהל. קשה לי להבין איך הוא נותן להם להתנהל בצורה כזאת".
יש משהו בקריירה שאתה מצטער עליו?
״לא עולה לי בזיכרון טעות פטאלית שעשיתי כעיתונאי. אני לא נהנה להיכנס באנשים, אבל ביקורת חריפה חשובה כדי לשאוף לתקן את הדברים״.
מערוץ הספורט נמסר בתגובה: "מאחלים לעמיר פלג הצלחה בעבודתו, הגשמה ושמחה".