ג׳ייק כהן הפך בעשור האחרון לחלק בלתי נפרד מהכדורסל הישראלי, עם שלוש קדנציות מוצלחות במכבי תל־אביב, תקופות יפות בנבחרת העתודה והנבחרת הלאומית ושנתיים שבהן התפתח לשחקן מצוין בראשון לציון ובאשדוד. בסיום העונה הוא ארז את חפציו ומשפחתו, חזר לארצות הברית והודיע על פרישה מכדורסל מקצועני בגיל 34.
״התחושה הייתה שאחרי 12 שנים יפות של משחק מעבר לים הגיע הזמן להעמיק שורשים במקום אחד ולהפסיק לטלטל את המשפחה במציאות משתנה ולא נודעת מדי עונה״, מסביר כהן את המהלך, ״השנתיים האחרונות בארץ היו מאוד מורכבות בגלל המלחמה, אשתי נאלצה להקריב הרבה יותר ממני והיה לי קשה עם זה שאני מעביר אותה את זה, עם כל התמיכה והפרגון מצידה. באפריל 24', אחרי כמה חודשים שגרנו בבלגרד, חזרנו לישראל, היא הייתה לבד עם הילדים כשאיראן ירו טילים בפעם הראשונה וחווינו יחד את המלחמה ביוני. היו רגעי פחד, אבל לא ברמה שחייבים לעזוב מיד אלא מתוך רצון להביא את המשפחה למקום בטוח, וזה מה שהצלחנו לעשות אחרי שבוע״.
| צילום: באדיבות המרואיין
כהן, שחזר למלוורן, פרוור בפאתי פילדלפיה שם גדל, החל מיד בפרק חדש בחייו כיועץ פיננסי בחברת השקעות. ״אני מגיע ממשפחה שעוסקת בתחום ובמשך השנים ראיתי הרבה קולגות לידי שמתקשים בכל מה שקשור לניהול הכספי שלהם וחשבתי שזה יכול להיות תחום מצוין בשבילי״.
כבר בסיום עונת 23/24 נראה היה שזמנו של כהן במכבי תל־אביב תם לאחר שחוזהו לא חודש, אבל בלחץ האוהדים הוחלט לבסוף בהנהלת הצהובים להחתים אותו לעונה נוספת. "הם לא רצו שאמשיך, מה שהפתיע אותי כי הייתי אחרי עונה טובה מבחינה אישית וקבוצתית״, הוא נזכר, ״אבל אז הגיעו אליי המון הודעות מאוהדים. הבנתי איך הם רואים אותי ומאמינים בי והיה בזה משהו מאוד מיוחד עבורי. אני חושב שהחיבור שלי איתם הגיע מההערכה שלהם לעבודה הקשה שהשקעתי, הם ידעו שתמיד אתן מאה אחוז, שארצה שהמועדון ישתפר, והם העריכו את זה, אף על פי שלא קלעתי 20 נקודות למשחק או הייתי הכוכב הכי גדול וזו הייתה תחושה מדהימה״. בפגרה הנוכחית ניסתה המערכת במכבי להשאיר את כהן במועדון. ״הם היו מאוד פתוחים לרעיונות ומאוד חמים בגישה שלהם אבל לא באמת נתתי למכבי אופציה להציע לי משהו. הם הבינו שאני צריך קצת זמן בארצות הברית עם המשפחה ושאני רוצה להתחיל בקריירה חדשה. היה הרבה כבוד ואהבה בשיחה בינינו״, משתף כהן, ״אני עדיין בקשר עם אנשים במערכת, עם כמה מהם כמו ג'ון דיברתולומיאו, שהוא אחד החברים הקרובים שלי, אני מדבר כמעט כל יום ויש אנשים בצוות הניהולי־מקצועי שהם עבורי חברים לחיים. אני מכיר תודה על כךכי לא הרבה שחקנים זוכים לזה״.
כששיחק במכבי זכה כהן ב־5 אליפויות ושני גביעים, הוא נבחר 11 פעמים לחמישיית המחזור, פעם אחת לשחקן המחזור ופעם לשחקן החודש. הוא השלים תשע עונות בצהוב, באחד המועדונים ההישגיים והלחוצים בספורט הישראלי, נתון שמעטים יכולים לזקוף לזכותם. ״מי שמצליח במכבי הוא מי שמבין את הציפיות של המועדון ואת הלחץ להשיג תוצאות אבל באותה נשימה לא נותן לזה להשפיע עליו באופן שיקשה עליו לתפקד״, קובע כהן, ״כשהגעתי למכבי הייתי בר מזל לשחק עם ותיקים כמו גיא פניני, יוגב אוחיון, שון ג׳יימס ואחרים שהסבירו לי את המנטליות הזו ולימדו אותי שציפיות זה דבר טוב כי זה דוחף אותך קדימה אבל אסור לך לתת לזה להשתלט עליך. הכי חשוב זה להכין את עצמך בצורה הטובה ביותר, להתרכז בעשייה ולעשות את הכי טוב שאתה יכול״.
איך הקשר שלך עם עודד קטש?
״חזק ומיוחד מאוד. יש לי הערכה גדולה אליו קודם כול מכיוון שהוא תמיד הוא, תמיד כן וזה משהו שאני חושב שהוא גם מכבד אצלי, וחלק מהחיבור שלנו נובע מהעובדה שיש הרבה דמיון בגישה שלנו לדברים. ביליתי עם עודד המון זמן, גם בנבחרת וגם במכבי, ותמיד אהיה אסיר תודה על כל ההזדמנויות שהוא נתן לי, שלא קיבלתי מאחרים. הוא מאמן מיוחד שאף פעם לא מרגיש צורך לצעוק, ותמיד תהיה לי הרבה הערכה ואהבה כלפיו״.
למרות הפרגון, היה קשה. כהן ואשתו שרה | צילום: באדיבות המרואיין
מה דעתך על העובדה שמכבי היא כבר לא שליטה יחידה בכדורסל הישראלי?
״השינוי בכדורסל הישראלי הוא אתגר גדול עבור מכבי אבל גם הזדמנות, כי תחרות יכולה לדחוף אותך לשיפור, ואם הכדורסל הישראלי בכללותו ישתפר זה יאלץ את מכבי להתחרות חזק יותר גם במסגרת הארצית וגם באירופית. שנים ארוכות מכבי היה המועדון הגדול במדינה וכרגע זה כבר לא מובן מאליו והם צריכים להתמודד עם המציאות החדשה״.
אתה חושב שהענף אצלנו במגמת שיפור?
״בשנתיים האחרונות רמת הכדורסל עלתה מאוד בקרב הקבוצות הבכירות, ואילו לקטנות יותר היה קשה להביא שחקני חיזוק איכותיים בגלל המלחמה. אני מקווה שגם הן עכשיו יצליחו להשתפר, ישקיעו יותר, יעלו את הרמה וזה יהפוך את הליגה הישראלית לאחת הליגות הטובות באירופה. אני חושב שכל זה יתרום גם לשחקן הישראלי עצמו״.
לא קשה פתאום ללכת למשרד במקום למגרש?
״אני מתגעגע לכדורסל אבל ברמה בריאה. אני שמח להתחיל את הפרק החדש בחיי, כולי מכוון מטרה. יש לי אתגר חדש ואני רוצה לפצח אותו בהצלחה המרבית״.
ג׳ייק כהן נולד במשפחה יהודית בפנסילבניה. הוא נשוי ואב לשניים ומתנשא לגובה של 2.10 מטרים. ״תמיד הייתי יותר גבוה מכולם וזה קשה שאתה ילד כי אין לאן לברוח, אתה תמיד בולט וזה מורכב בגילים הצעירים. למזלי יש הרבה גבוהים במשפחה שעזרו לי עם זה. גדלתי במשפחה מאוד ספורטיבית ואתלטית שעסקה בספורט וצפתה בו כל הזמן. אבא שלי שיחק בקולג׳ כדורסל ובייסבול, אחי הגדול שיחק כדורסל, בייסבול ופוטבול בהצלחה עד התיכון ואני שיחקתי פוטבול בסתיו, כדורסל בחורף, בייסבול באביב, ואת שלושתם בקיץ. בגילאי העשרה התחלתי להתמקד רק בכדורסל גם כי הייתי פחות טוב בענפים האחרים וגם כי בכדורסל נפתחו בפניי אפשרויות טובות״, הוא נזכר, ״כדורסל תמיד היה המשחק המועדף עליי כי אהבתי מאוד את המשחק הקבוצתי וכל מה שקשור אליו. שיחקתי מול מבוגרים ממני ששיחקו בקולג׳, הייתי צריך למצוא את המקום שלי ולדעת מה לעשות וזה העניק הרבה הבנה כלפי המשחק. אחד החששות שלי בנוגע לדור הצעיר בארצות הברית הוא שהיום אין כמעט כדורסל בשכונה כי שם יש לך חופש לנסות, זו מעבדה נהדרת להתפתח וללמוד וגם לצבור זיכרונות מדהימים״.
בשנת 2009 החל כהן את קריירת המכללות שלו במכללת דייוידסון בצפון קרוליינה. הוא למד ושיחק בה במשך ארבע עונות, ובעונה האחרונה העמיד ממוצעים של 14.9 נקודות לערב, 5.3 ריבאונדים ו־1. חסימות. הוא הוביל את קבוצתו פעמיים לטורניר הארצי, נבחר לשחקן השנה ב־ Southern Conference וסיים את קריירת המכללות שלו כשיאן המכללה בחסימות בכל הזמנים (197), פתיחות בחמישייה (123), שני בזריקות עונשין (451) שישי בנקודות (1795) ותשיעי בריבאונדים (747). ״ארבע השנים בקולג׳ היו המהנות ביותר עבורי כשחקן כדורסל. אתה מבלה המון זמן עם החברים לקבוצה וזה שונה מקבוצה מקצוענית שבה תמיד מתחלפים שחקנים בכל עונה. למזלי המאמן שלי היה בוב מקילפ, שעזר לי מאוד להפוך מילד תיכון לכדורסלן מקצוען״ הוא נזכר, ״הכול מאוד השתנה מאז. שחקנים יכולים היום לעבור קבוצות וחלקם מקבלים סכומי עתק שזה נהדר, אבל זה מאוד שונה כי אנחנו היינו מושקעים בקבוצה, בתרבות, בלבנות משהו טוב יחד ופחות בצורך לקלוע הכי הרבה כדי להרוויח יותר. בחתונה שלי לפני שש שנים רוב האורחים היו חברים מהקולג׳, מה שמסביר עד כמה כולנו עדיין קרובים״. ההצלחה של כהן במכללה לא נעלמה מראשי הכדורסל בארץ ובגיל 20 הוא הוזמן להצטרף לנבחרת העתודה איתה שיחק באליפות אירופה דרג ב׳. הוא סיים את הטורניר כמלך הסלים עם 20 נקודות בערב ו־8 ריבאונדים כשישראל מסיימת חמישית. ״זו הייתה תקופה מדהימה עבורי, בעיקר בזכות החברים לקבוצה שחיכו לי כבר בשדה התעופה ולקחו אותי לאכול. גרתי אז בווינגייט ובכל סופשבוע אחד השחקנים הזמין אותי לארוחת שבת במשפחה שלו ונשארתי לישון אצלם ואהבתי כל רגע״, הוא נזכר, ״חוץ מאשר בקולג׳, לשחק בנבחרות ישראל היו החוויות הכי מהנות בשבילי בקריירה. בבוגרים זה הצריך הקרבה גדולה אבל עדיין קפצתי על כל הזדמנות כי זה היה חשוב לי ואני אוהב את המנטליות הזו שכולם רק רוצים לנצח למען המדינה ועושים הכול בשביל זה, מה שלעתים לא קורה בכדורסל המקצועני. כאן זה פשוט כיף טהור״.
בקיץ 2013 לאחר שלא נבחר בדראפט ה־NBA חתם כהן לראשונה במכבי תל אביב, שהשאילה אותי כעבור זמן קצר לראשון לציון. הוא חזר לצהובים עונה לאחר מכן, זכה איתם בגביע אך היה שותף להפסד האליפות ושוחרר מהמועדון. הוא חתם בהפועל ירושלים אך הושאל לאריס סלוניקי ובסיום העונה חזר לארץ וחתם באשדוד. דווקא שם הוא חווה עונת פריצה שבה קלע 13.2 נקודות בממוצע לערב וקטף 7.7 ריבאונדים. ״הייתי אז בצומת דרכים, הפכתי משחקן יורוליג לשחקן שמשחק משחק ליגה בשבוע, הרגשתי שהקריירה שלי בנסיגה וחשבתי שאולי כדורסל מקצועני זה לא בשבילי״ הוא נזכר, ״החלטתי ליהנות כמה שאפשר עד לסיום העונה ואז להחליט, ולמזלי מאיר טפירו אימן אותי. הוא האמין בי מאוד, נתן לי 30 דקות לערב על המגרש, מה שעשה הבדל גדול כי יכולתי להראות מה אני יכול והעונה הפכה לנקודת מפנה בקריירה שלי״. ובאמת, בקיץ 2017 חזר כהן לצהובים ופרט לעונה אחת בספרד, בקבוצת אוברדוירו, שיחק בתל־אביב במדיה הפך לשחקן משלים מצוין, שמדי פעם גם עולה בחמישייה ותורם בכל היבט שהוא על המגרש. ״הדבר היחיד שאני מצטער עליו אבל לא יכולתי לשנות היא שהקורונה פרצה כי שיחקתי מצוין אז, הקבוצה הייתה בתקופה מעולה ומכבי דיברה איתי על חוזה ארוך טווח עד לסיום הקריירה. אבל אז נוצרה בעיה תקציבית והיה קשה לתכנן לעתיד ובסופו של דבר עברתי לספרד״, הוא נזכר, ״מאוד אהבתי לגור בספרד, החברים שלי בקבוצה היו נהדרים והליגה ברמה הכי גבוהה שאפשר והאתגר המקצועי היה נהדר. אבל התגעגעתי לישראל, לאנשים שעבדתי איתם במכבי והרגשתי גם כשחקן יורוליג וכשהייתה לי הזדמנות לחזור, חזרתי״. במהלך השהות בישראל הפך כהן גם לגבר נשוי וגם לאב לבת ובן, בני חמש ושלוש. ״אבהות הפכה את הכדורסל ליותר כיפי כי הם תמיד שמחים לראות אותי, לא משנה איך שיחקתי הערב וגם אם היה לי ערב רע היה לי קל יותר להשאיר את הכדורסל מאחור כשהגעתי הביתה.
מאה אחוז לקבוצה. כהן במדי מכבי תל–אביב | צילום: ספי מגריזו - מכבי תל–אביב
זה הדבר הכי קשה שעשיתי את גם הדבר הכי מספק וממלא״. אתה מרוצה מהקריירה שלך?
״אני אסיר תודה על כל מה שזכיתי לעשות, ואם לפני 20 שנה היית אומר שזה מה שיקרה לא הייתי מאמין לך. זה היה כבוד גדול לשחק בהיכל מלא ביד אליהו, לעלות בחמישייה במשחק מכריע בפלייאוף היורוליג מול פניאנתייקוס, לייצג את הנבחרות, להשתתף בטורניר המכללות הארצי, לזכות בתארים ולשחק מול ניקולה יוקיץ׳ ולברון ג׳יימס. קשה לי להאמין שזה בכלל קרה, אני מאוד גאה ולא הייתי משנה כלום״. מה הסיכוי שתחזור לענף בתור מאמן?
״אין סיכוי בחיים שאהיה מאמן אלא אם מישהו יכתוב לי צ׳ק לא הגיוני. זה סגנון חיים קשה ותובעני, ואתה הראשון שמשלם אם השחקנים שלך לא טובים. זה מקצוע חשוב אבל ממש לא בשבילי״.
אתה מוטרד מהעובדה שאתה חוזר לארה"ב אנטישמית יותר?
״אני כמובן מודאג מהאנטישמיות ומהעובדה שהילדים שלי ייאלצו להתמודד עם זה. במשך השנים חוויתי אולי משהו אחד קטן חסר משמעות בגלל שם המשפחה שלי. השנאה כלפינו בעלייה ואני מאוד מוטרד מהנושא הזה״.
על מה אתה חולם?
״להיות האב והבעל הטוב ביותר שאפשר, להשתמש בידע שלי ולעזור לאחרים להגשים את החלומות שלהם ולהבטיח את העתיד שלהם. במקצוע החדש תהיה לי אפשרות לשמח אנשים לטווח ארוך ולהשפיע על החיים, ואני נרגש לקראת זה״.