במשך שנים בכל בוקר קמה אדוה כהן עבור מטרה אחת - לרוץ מהר יותר מאשר ביום הקודם. היא רצה כשחם ורצה כשקר, ולפעמים גם לצד ספקות שמזדחלים מהראש לרגליים או להפך, וכנגד הגוף שמאותת לה על כאב שצריך להפנות אליו את תשומת הלב. בשנה האחרונה, אחרי תקופה של פציעות, לבטים, אתגרים אישיים ופספוס כואב של הקריטריון לאולימפיאדת פריז, היא שוב בכותרות ובצד הטוב שלהן עם אנרגיה מחודשת, תוצאות מצוינות ותקווה גדולה שהשיא הגדול עוד לפניה. "את משחקי פריז פספסתי בשלוש שניות ובכמה מקומות בדירוג העולמי, כתוצאה נגררת של עיכוב בפתיחת העונה שנה קודם לכן. בגלל עניינים בירוקרטיים בעקבות 7 באוקטובר, נתקעתי בארץ ולכן הגעתי באיחור להכנות בארצות־הברית", מספרת כהן שמייצגת בישראל את אגודת מכבי תל־אביב. "הפספוס הזה גרם לי לכאב גדול מאוד וברגע שהמאמן שלי חזר מהאולימפיאדה אמרתי לו שזה מספיק מבחינתי ושאין שום מצב שאני לא ממשיכה להתקדם, מגיעה לאליפות העולם בטוקיו בסתיו הקרוב וממשיכה עד לאולימפיאדה הבאה בלוס־אנג'לס".
המקצוע הבכיר של כהן הוא ריצת מכשולים ל־3,000 מטרים, אבל את העונה הנוכחית שלקראתה עשתה הכנה טובה ויסודית, החלה דווקא בהישג נהדר בריצה ל־3,000 מטר באולם עם תוצאה של 8:49 דקות מה שהוביל אותה לאליפות העולם באולם בסין, שם סיימה באותו המקצה בחודש מרץ במקום ה־11. "בעונת החורף התחרויות מתקיימות באולמות סגורים, שם אין ריצות מכשולים, אבל ההישג והתחרות הזו היו מאוד חשובים עבורי כי זה הזכיר לי שאני מתאימה ושייכת לרמות הגבוהות ביותר. לקראת עונת הקיץ חזרתי להתחרות במקצה העיקרי שלי ואני שמחה שאני ממשיכה להתקדם".
אדוה כהן | צילום: Noble Boutin
כהן רשמה בשבועות האחרונים את התוצאות הטובות בקריירה שלה. זה החל ב־30 במאי בתחרות מסבב הגולד, בבידגושץ' בפולין, שם קבעה 9:27.79 דקות בריצת 3,000 מטר מכשולים ושברה את שיאה האישי שקבעה לפני שמונה שנים ב־2018 בתחרות בברלין, גרמניה. עשרה ימים בלבד לאחר מכן ניפצה כהן שוב את השיא, עם תוצאה נהדרת של 9:24.46 דקות, הפעם בסבב הזהב היבשתי בהנגלו, הולנד. התוצאות הללו העניקו לה נקודות רבות והקפיצו אותה למקום ה־27 בעולם בדירוג העולמי, שנכון לרגע זה כולל אותה במשתתפות באליפות העולם בטוקיו, שתתקיים בספטמבר הקרוב. התוצאה הנהדרת גם הובילה לזימון יוקרתי לתחרות מסבב הגולדן ליג בפריז, אבל בלי קשיים כנראה אי אפשר, וכהן, שהגיעה לארץ כדי להשתתף באליפות הארץ בריצת מכשולים, מצאה את עצמה שוב בלי אפשרות יציאה מהארץ לאחר שפרצה המלחמה נגד איראן. "הגולדן ליג זו הרמה הבינלאומית הגבוהה ביותר, תחרות הקרובה ביותר למעמדים כמו אליפות עולם או אירופה וחבל היה לפספס אותה, כי מול מתחרים כאלה יש לך אפשרות להוציא מעצמך יותר ולקבוע עוד תוצאה טובה, אבל זו המציאות שלנו", אומרת כהן, "בשנים האחרונות כבר זכיתי להיות חלק מהמפעל היוקרתי הזה והפעם הראשונה הייתה במונקו, 2022. הגעתי אז לאירופה להכנות לאליפות אירופה ואחרי שקמתי ממנוחה בבית המלון גיליתי הודעת טקסט שמציעה לי להגיע לתחרות יומיים לאחר מכן ומאוד התרגשתי. למחרת כבר הייתי במונקו ולשמחתי הצלחתי לסיים במקום ה־11 למרות הג'ט לג והעייפות, וזו הייתה חוויה מצוינת עבורי".
///
אדוה כהן, 29, נולדה וגדלה בגבעון החדשה שעל יד ירושלים. אמה ריקה רצה בעצמה ועובדת כמורה לחינוך גופני, אביה יגאל היה בעברו עובד מדינה ומנהל קבוצת הריצה "לידר ירושלים" ויש לה אח ואחות גדולים ממנה. "הייתי ילדה מאוד פעילה, אהבתי לשחק כדורגל, לרכוב על אופניים, ולפי הסיפורים כבר בגיל תשעה חודשים, חודשיים אחרי שהתחלתי ללכת, כבר התחלתי לרוץ", צוחקת כהן, "הזכייה הראשונה שלי בתחרות ריצה הייתה כבר בבית הספר היסודי, אבל כיוון שאמא שלי הייתה גם המורה לחינוך גופני, היא העדיפה לשמור את זה בשקט כדי שלא יחשבו שהיא עוזרת לי".
כהן המשיכה לרוץ גם בגילי החטיבה, אז ייצגה את בית הספר שלה ובכיתה ט' כבר זכתה באליפות ירושלים ואחריה באליפות הארצית בריצה ל־3,000 מטר. "המורה שלי לחינוך גופני בחטיבה המליצה לי להתחיל להתאמן באופן מסודר ומקצועי יותר כי היא ידעה שבתיכון שאני הולכת אליו יש פחות דגש על ספורט", מספרת כהן, "כך בעצם נוצר הקשר הראשוני עם המאמן שלי רומן פרדמן, ובתחילת כיתה י' התחלנו להתאמן בקבוצת סוללים ירושלים ומאוחר יותר בלידר ירושלים". בפגישה הראשונה ביניהם פרדמן הציע לכהן לקחת שבוע ניסיון ובסיומו להגיד לו אם היא רוצה להמשיך, "אבל האמת שעד היום הוא לא שאל אותי דבר בסיום אותו שבוע, וזה היה ברור שזה מה שאני רוצה לעשות".
כהן התאמנה ובכל שנה שיפרה את הישגיה, והגיעה לתחרויות לקדטים ואז לנוער. אבל במקביל יותר ויותר בנות נשרו מהענף, ומספר המתחרות מולה הלך והתמעט עד שהגיעה למציאות שבה היא בעצם מתחרה בעיקר מול עצמה. בשנים הראשונות רצה כהן בעיקר למרחקים של 800, 1,500 ו־3,000 מטרים, ב־2014 התגייסה לצבא על תקן ספורטאית פעילה, החלה להתאמן פעמיים ביום והפכה למקצוענית במשרה מלאה. שנתיים לאחר מכן, ב־2016 נסיעה לתחרות בבלגיה הפכה לרגע מכונן בקריירה שלה. "התחריתי שם ב־3,000 מטרים ובסיום עליתי ליציע לעודד אתלטית בשם אלין וינו, שרצה במקצה ל־3,000 מטרים מכשולים והרגשתי שזה משהו שאיהנה מאוד לעשות. דיברתי עם המאמן שלי, שבהתחלה התנגד לרעיון ורק אחרי חצי שנה, לאחר אימון טוב כשהיינו במצב רוח מרומם הצעתי לו שננסה מכשולים. הוא הצביע על מכשול והציע שאנסה לעבור אותו. ברגע הראשון זה נראה לי באמת גבוה ומפחיד וחשבתי לוותר, אבל אז ניסיתי, עברתי את המכשול והחלטתי להתחיל ולהתאמן במקצה. שבועיים לאחר מכן התקיימה אליפות ישראל, בה החלטתי להשתתף ובלי הרבה הכנה מוקדמת סיימתי ראשונה וזכיתי בתואר".
שנה לאחר מכן, במאי 2017, זכתה כהן שוב במדליית הזהב במקצה, רק כשהפעם קבעה שיא ישראלי של 10:16.20 שיפור לשיא בן 12 שנה של אירינה ויינגרטן. כמה שבועות לאחר מכן שיפרה כהן שוב את שיאה, עם זכייה במקום השני באליפות אירופה לאומות דרג ב', שהתקיימה בארץ וסיימה עונת פריצה חלומית עם מקום תשיעי באליפות אירופה עד גיל 23, עם ניפוץ נוסף של שיאה הלאומי. ב־2017 החליטה כהן על מעבר לארצות הברית והחלה ללמוד ולרוץ באוניברסיטת איווה בארצות הברית.
"התחושה הייתה שיש לי עוד הרבה מקום לשיפור אבל בגלל שלא היו לי מתחרות בארץ, פרדמן רצה מאוד שאטוס למכללה, אתמודד מול אתלטיות ברמה עולמית, אקבל מעטפת מקצועית מלאה עם טיפולים רפואיים ועל הדרך גם אוציא תואר אקדמי", מסבירה כהן את הרקע למעבר, "בשבועות הראשונים בארצות הברית כמעט לא הוצאתי מילה כי לא הרגשתי ביטחון בשפה. למזלי היו לי שותפות מקסימות לדירה וחברים בקבוצה כולל המאמן ואפילו הפרופסורים בלימודים, שהרגיעו אותי שאפשר לטעות וללמוד והכול בסדר, הסבירו לי מה שלא הבנתי ועזרו לי מאוד". מבחינה מקצועית פרחה כהן במכללה, שמתחרה בדרגה הנמוכה ביותר בהתאחדות הלאומית לאתלטיקה צעירים (NJCAA) בארצות־הברית, שם זכתה בארבע מדליות זהב באליפות המכללות באולם, נבחרה כמה פעמים לספורטאית השבוע ובסיומה של העונה לספורטאית הצעירה המצטיינת של השנה. "המטרה הראשונית שלי הייתה לנסות לעבור למכללה מהדרגה הגבוהה בסיומה של השנה הראשונה, אבל האמת שהופתעתי מאיכות התנאים שקיבלתי באייווה, שכללו מעטפת מקצועית ורפואית ברמה גבוהה, שעזרו לי מאוד להגשים את השאיפה שלי ופתחו עבורי הרבה דלתות בזכות התוצאות שהשגתי", משחזרת כהן, "בסיום העונה קיבלתי הרבה הצעות מהרבה אוניברסיטאות מדוויז'ן 1 ואחרי לבטים רבים החלטתי לבחור באוניברסיטת ניו־מקסיקו, בעיקר בגלל שהמאמן הראשי שם, ג'יימס באטלר, שנחשב למומחה עולמי בריצה ל־3,000 מכשולים ובין השאר אימן את קורטני פריריץ', שזכתה במדליית הכסף במשחקי טוקיו וזה הרגיש לי המקום הנכון להשתפר".
פתאום בער לי לנסות מכשולים. כהן בתחרות | צילום: איי.אף.פי
בניגוד לפריחה באייווה, השנה הראשונה בניו־מקסיקו הפכה למאתגרת יותר עבור כהן. "הייתה לי שם בעיה חברתית כי אחת האתלטיות לא אהבה שאני רצה מהר ממנה והחלה להפיץ עליי שקרים, מה שיצר מצבים לא נעימים. מצד שני, היו לי שם חברות טובות שהתעלמו ממנה ובגלל שהיא סרבה להתאמן איתי, בשלב מסוים פיצלו את האימונים שלנו". במקביל המשיכה כהן לנפץ את שיאה האישי וב־2018 סיימה חמישית בגמר אליפות אירופה בברלין, עם שיא חדש ותוצאה נהדרת של 9:29.74 דקות. ב־2019 היא שברה את שיאה האישי ב־5,000 מטרים ורשמה כמה הישגים נאים באליפות המכללות, זכתה בזהב ב־3,000 מכשולים באליפות אירופה לאומות דרג ב' וסיימה את העונה עם השתתפות ראשונה באליפות העולם באותו המקצה, אותה סיימה במקום ה־24 בתחרות שהתקיימה בדוחה, קטאר.
"בעונת 2020 פרצה הקורונה, בחודש מרץ כבר לא היינו בקולג' ואחרי שביטלו את אליפות אירופה ודחו את האולימפיאדה, לקחתי פסק זמן והרגשתי שזה הזמן ליהנות קצת מהחיים", היא נזכרת, "כשחזרתי לאימונים התחלנו בהכנות לקראת משחקי טוקיו אבל לפני שיצאנו למחנה הכנה באירופה, המאמן שלי קרא לי לשיחה במשרד והודיע לי שהוא שוב אובחן כחולה סרטן ולצערו הוא לא יוכל להצטרף אליי, שיחה שהכניסה אותי לסחרור מוחלט והובילה לשינוי מקצועי לא פשוט עבורי". בסופו של דבר הפכה האולימפיאדה הראשונה של כהן לחוויה מאתגרת. היא רצה בשלב המוקדמות דקה לאט יותר משיאה האישי, סיימה במקום ה־39 הכללי והודחה מהתחרות. "האמת שאני לא זוכרת הרבה מהריצה הזו. הייתי חלק מהמקצה השלישי שהחל ב־11 בצהריים, השמש הייתה ממש מעלינו, החום היה כבד ופשוט היה זוועה. רק חיכיתי לסיים ושיביאו לי כבר קרח", היא נזכרת, "תוסיף לזה מסכות, בדיקות כל בוקר וריחוק חברתי ותקבל את הדבר הכי רחוק מחוויה אולימפית שחלמתי עליה. היום בדיעבד אני מבינה שההכנה שעשיתי הייתה לא נכונה. לא ידעתי אז שאני צריכה לעשות סאונות, לחשוף את הגוף לחום, בעוד חלק מההכנה שלנו התקיים בכלל במקומות עם מזג אוויר קר באיטליה".
בדצמבר 2021 סיימה כהן תחרות טובה עם שיא חדש אבל בסיומה גילתה שבאטלר נפטר יום קודם לכן. "הצוות המקצועי בחר לספר לנו רק בסיום התחרות, לקחתי את זה מאוד קשה והייתי צריכה פסק זמן", היא מספרת, "היה לי קשה מאוד להסתגל לשינוי המקצועי ואומנם עליתי לאליפות המכללות ב־2021 עם התוצאה הרביעית בטיבה, באליפות עצמה הצלחתי פחות, כאשר במקביל סבלתי מכאבים בכף הרגל. בסיום העונה, בחופשת האביב, נסעתי עם חברה לחופשה בהוואי ושם אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לעשות את זה יותר. הרגשתי שאני לא נהנית יותר לרוץ".
///
למרות המשבר מהר מאוד נזכרה כהן עד כמה היא עדיין רעבה לדבר. "אחרי כמה ימים בחופשה התחלתי לרוץ קצת בשביל הכיף בלי שום מטרה. הלכתי לים, עשיתי צלילות ולאט לאט בזכות החופש חזר לי הרצון. כשחזרתי למכללה נפגשתי עם צוות האימון שלי וביקשתי שיהיו יותר קשובים למה שאני רוצה וצריכה. זה הוביל לחיזוק הקשר והאמון בינינו ועם זה הגיעו תוצאות, עם מקום שמיני באליפות אירופה ב־2022 שבסיומה נכנסתי לניתוח ברגל ולתהליך שיקום של כמה שבועות".
בסוף שנת 2022 החלה כהן פרק חדש בחייה לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה. "כשאתה במכללה יש לך את כל התנאים שאתה צריך, מחליטים עבורך הכול ואתה עובד לפי לוח זמנים. כשיוצאים למקצוענות אתה אדון לעצמך והתקופה הראשונה הייתה קצת מבלבלת. כן ידעתי איך להתאמן כמו מקצוענית, אבל כל מה שקשור להתאוששות היה מורכב יותר, כאשר כל דבר גם עולה פתאום כסף", היא מתארת, "כבר בחודשים האחרונים במכללה התחלתי בסדרת פגישות, חתמתי עם סוכן והחלטתי להצטרף לקבוצת הריצה Under Armor Mission Dark Sky. זו קבוצת מקצוענית שפועלת בעיר פלגסטף שבאריזונה, קבוצה שמעניקה את כל התנאים שאני צריכה, בנוסף לתשלום בכל רבעון שמורכב מסכום בסיס ובונוסים להישגים שרשמת. רוב השנה אני נמצאת כאן ומתאמנת בגובה של 2,100 מטרים, פרט לתקופת הקיץ שבהן יש תחרויות בארץ ובאירופה ואז אני נמצאת בלוון, בלגיה, שם יש לקבוצה שלי מתחם אימונים מסודר ונוח לצאת מממנו לתחרויות".
בסוף החודש תגיע כהן לאליפות ישראל ותחרות הגרנד סלאם, ששתיהן יתקיימו בירושלים. "אני אוהבת וצריכה לרוץ מול קהל ואני מקווה שיבואו הרבה אנשים לעודד אותנו בתחרויות", היא אומרת, "חשוב לי להודות לאגודה שלי מכבי תל־אביב, לוועד האולימפי, איגוד האתלטיקה והספונסר שלי Under Armor שעושים הכול כדי לעזור לי להיות טובה יותר".
בזכותה בחרתי מאמן. קורטני פריריץ' | צילום: גטי אימג'ס
עד כמה את מקריבה במשך השנים למען הריצה?
"אני מקריבה הרבה מאוד בשביל הספורט, שמחייב אותי ללוח זמנים צפוף מאוד, הכולל שני אימוני ריצה בכל יום בנוסף לחדר כושר ויש לי רק יום מנוחה אחד בלבד בשבוע. קשה להיות רחוק מהחברים ומהמשפחה, ולאורך השנים ויתרתי גם על מערכות יחסים זוגיות בגלל מה שאני עושה. אני חושבת על משפחה וילדים אבל כרגע כל כולי מתמקדת במטרות המקצועיות שלי. אבל אף פעם לא הפסקתי להאמין, אני מדליקה נרות שבת, שומרת כשרות, מתפללת ומדברת עם א־לוהים לפחות פעמיים ביום".
על מה את חולמת?
"קודם כול על תיקון בטוקיו, כשארוץ השנה באליפות העולם באותו אצטדיון, הפעם עם קהל ביציעים ובתקווה שביכולת שונה לחלוטין. התיקון השני יהיה להגיע לאולימפיאדת לוס־אנג'לס ב־2028 ולייצג את ישראל".
איך תעבירי יום חופשי?
"אני אוהבת לטייל, לצאת לטבע ולהכיר מקומות חדשים. אני קוראת ספרים, אוהבת לבשל ולאפות לחמים ועוגות בבקה, רואה סרטים וסדרות ונחה כמה שאפשר".