בוגרי הלהקות הצבאיות חוזרים לבמה: מאיר סוויסה, שולי נתן, דפנה ארמוני, ניצה שאול ואהרון פררה יתאחדו במופע חדש בשיתוף התזמורת הסימפונית רעננה, בניצוחו של משה דנינו, לצד זמרים נוספים.
המופע, ביוזמת תיאטרון מורשת, יבקש להחזיר לבמה את שירי הלהקות הצבאיות — אותם שירים שעליהם גדלו דורות של ישראלים, ושחלקם ממשיכים ללוות את התרבות הישראלית גם היום. בין השירים שיבוצעו בערב: “ירושלים של זהב”, “שיר לשלום”, “בלילה על הדשא”, “הלהקה” ו“הללויה”.
הרעיון שמאחורי המופע הוא חיבור בין הגעגוע לישראל של פעם לבין המציאות הישראלית של היום. בעידן שלפני הריאליטי, הרשתות החברתיות ואולפני הבית, הלהקות הצבאיות היו אחת החממות המרכזיות לגידול זמרים, שחקנים ויוצרים בישראל. לא מעט מהשמות הגדולים של התרבות המקומית עברו בהן, והפכו את השירות הצבאי גם לבית ספר ראשון לבמה.
הכי מעניין
אחד מהם הוא השחקן והזמר מאיר סוויסה, ששירת בלהקת גייסות השריון. לקראת המופע הוא מספר על החיבור האישי לשירים ההם ולחבריו מהתקופה. “אני מרגיש חיבור מדהים למופע הזה, גם מוזיקלי וגם נוסטלגי”, הוא אומר. “זו הזדמנות פז בשבילי לעבוד עם חברתי מהלהקה הצבאית, דפנה ארמוני, ולדעתי אלו מספיק סיבות לרצות להשתתף במופע הזה”.
הלהקות הצבאיות חוזרות | צילום: תאטרון מורשת
כששואלים אותו אם הוא מתגעגע לתקופה ההיא, סוויסה מפתיע מעט. “אני האמת לא טיפוס נוסטלגי”, הוא אומר, “אבל אני זוכר היטב את התקופה בלהקה הצבאית. זו תקופה שמאוד השפיעה עליי במובן טוב. המוזיקה של הלהקות הצבאיות אף פעם לא הפסיקה להיות רלוונטית. עובדה שאנחנו מדברים עליה חמישים שנה. היא הבסיס של כל הזמר העברי, וזה יישאר ככה לנצח”.
החיבור הבין־דורי לשירים האלה מתקיים גם בביתו. שני בניו של סוויסה, מיכאל וישי, עוסקים במוזיקת ראפ — עולם שנראה רחוק מאוד מהצליל של הלהקות הצבאיות. ובכל זאת, לדבריו, דווקא הם מוכיחים שהמוזיקה הישנה ממשיכה לחיות גם בדורות חדשים.
“העולם משתנה כל הזמן. אבל רק המוזיקה נשארת"
באדיבות חיים שרגא ניהול אישי | מאיר סוויסה
“הבנים שלי עשו הרבה גרסאות לשירים מאוד ישנים של סבתם יפה ירקוני”, הוא מספר. “זה רק מראה כמה המוזיקה של הלהקות הצבאיות היא בין־דורית, מנצחת את הטרנדים החולפים שיש היום. כמו שיש קהל למוזיקה קלאסית שנכתבה לפני מאות שנים — עד היום. המוזיקה היא תמיד גורם מפתה לכל הגילאים”.
לדבריו, העולם המוזיקלי השתנה כמעט ללא הכר מאז תחילת דרכו. “היום זה שונה מהעידן שאני התחלתי בו. כל אחד יכול לשבת בחדר לבד, ליצור מוזיקה ולשלוח לכל העולם. העולם משתנה כל הזמן. אבל רק המוזיקה נשארת”.
המופע החדש מבקש, אם כך, לא רק להעלות זיכרון נוסטלגי, אלא להזכיר את מקומן של הלהקות הצבאיות בעיצוב התרבות הישראלית: המקום שבו התחברו שירות צבאי, במה, שירה בציבור ורגעים מכוננים של זהות משותפת. חמישים שנה אחרי שחלק מהשירים האלה נולדו, מתברר שהם עדיין יודעים למצוא קהל — גם בקרב מי שכבר לא הכיר את העולם שבו נכתבו.
עוד כתבות בנושא
