אחרי עשור אחד של קריירה כבר ברור שלא משנה מה תעשה מכאן והלאה, נועה קירל הטביעה חותם במוזיקה הישראלית. לא חסרות סיבות: הפרובוקטיביות (והדיונים בה, שהגיעו עד לכנסת), הלהיטים, הפסטיגלים, הקשרים ותפקידי המשחק. במשך העשור הזה נוספו כוכבים חדשים למגרש הפופ, משחר טבוך ונונו ועד אודיה ואנה זק, וגרמו לפופ הישראלי למתוח עוד את הגבולות, ועדיין נדמה שמעל כולם נמצאת עדיין נועה קירל, מוצר פופ עצום שהיא פחות או יותר המציאה. אבל איפה היא היום?
בתחילת יולי הוציאה קירל את "ראש הממשלה", מיני־אלבום (EP) ראשון בקריירה שלה, שהתנהלה עד כה רק בסינגלים, ונדמה שהוא מגדיר את הרגע המעניין שהיא נמצאת בו. ב"ראש הממשלה" יש שישה שירים שקירל יצרה עם רון ביטון, איתי שמעוני וג'ורדי (ירדן פלג), צוות שהוא חלק ממובילי הכותבים והיוצרים של הפופ הישראלי כבר כעשור (סטטיק בסולו וגם עם בן־אל, מרגי, אנה זק, איתי לוי, אגם בוחבוט וכמובן קירל בעצמה).
בהאזנה ראשונה זה היה ברור: כבר הרבה זמן היא לא נשמעה לי מהודקת ומדויקת כל כך. אזקוף זאת הרבה לזכות ההפקה של ג'ורדי, אבל ללא ספק גם למקום שקירל נמצאת בו בחייה - מאורסת טרייה, אחרי ארבע הופעות בלייב פארק שחיזקו את מעמד מלכת הפופ כנגד השמות העולים שמנינו בפסקה הקודמת. "באד אפל" הפותח הוא השיר הטוב במיני־אלבום הזה, מצליל נגיסת התפוח בפתיחה ועד לחיבור סיפור חטא גן עדן לעולם המודרני, וכן, שוב, ג'ורדי שמתקשר כל כך טוב עם נועה. דקה ו־53 שניות בסך הכול, שיר מזיז שלא צריך להרעיד את הרחבה. ניכרת ההשפעה הברורה של צ'ארלי XCX (הבריטית שרלוט אמה אייצ'יסון) ודוג'ה קאט (היהודייה־אמריקאית אמאלה רטנה זנדיל דלאמיני) על הסאונד, שמגיע מהמועדון וגובל בהיפ הופ, מקומות שקירל כבר ביקרה בהם ביצירתה אבל נדמה שכעת היא פיצחה אותם. "לא להמציא" החביב גרם לי לתהות לרגע אם נקבל כאן גרסת כיסוי ללהיט העכשווי של דודא (הראפר יובל ניאזוב כהן) באותו השם, אך התבדיתי במהרה. "לילה במדריד" (שנכתב על הארוס ושוער באיירן מינכן דניאל פרץ) מביא גיטרות לצד אלקטרוניקה, חיבור שמופיע גם ב"נוגע בך".
אחרון חביב הוא שיר הנושא "ראש הממשלה", שדוגל בהעצמה נשית ופחות בבנימין נתניהו. זאת סגירה חזקה מאוד לזריקת האנרגיה המחודשת לקריירה של קירל, שממשיכה להופיע ולצלם כל העת, אבל ברמה המוזיקלית הרגשתי שמחכה לה משהו גדול יותר. הניסיון המובן להצליח גם בחו"ל, שהחל ב־2021, סיפק כמה הבלחות מעניינות שהביאו צלילים מעבר לים, אבל כעת זה מורגש עוד יותר. אגב, ההשתתפות שלה באירוויזיון הייתה אולי צעד מורגש יותר ברמת החשיפה הבינלאומית, ואני מחזיק לה אצבעות בתחום הזה.
יש פה עליית מדרגה של אחת מהכוכבות הגדולות בישראל, ולא משנה היכן היא על מפת ההצלחה. מופגנת כאן תודעה של מי שיודעת לחבוש את הכתר, וכעת הכס שהיא יושבת עליו מקבל עוד רבדים. בניגוד למרגי, האקס המיתולוגי שדבק עכשיו בפאזת חו"ל שלו, הן מוזיקלית והן פיזית בהופעות בארה"ב - קירל מחזקת את הבייס שלה, ומביאה לנו מוצר פופ ישראלי עשוי היטב ללא תחושת עייפות. חוץ מהמוזיקה אציין גם את הקליפים לכל השירים באלבום, שביים הבמאי אינדי חאיט וצולמו מחוץ לישראל (מלבד הקליפ לשיר "דביקי", שקירל ביימה בעצמה ונשען על קטעי וידאו אישיים מחייה). יש כאן מחשבה מקיפה על מוצר, פיצוח של השוק המקומי והבנה איך להביא את העולם עד לכאן בלי לוותר על האיכות. בתקווה שיוצרים נוספים ידעו גם הם לבחור כך, בלי לוותר על הזהות שלהם. ואם כבר בחירות, בקלפי היצירתיות קירל מקבלת בוודאות את הקול שלי.
ברוכה הבאה
סינגל שני מתוך אלבום אולפן רביעי של דניאל רובין, יוצרת שכבר ריגשה לא מעט. וזה אחד מיוחד: "אביגיל" נקרא על שם בתה שבדרך. לצד עטיפת הסינגל (שתמונתה לקוחה מבדיקת אולטרסאונד) כתבה רובין שכבר שנים הם מצפים לבת שידעו שיקראו לה אביגיל, ושלקראת סיום הקלטת האלבום היא נכנסה להיריון וזו תמונתה. נאחל מזל טוב כפול.