בערך רבע שעה מתחילת "מוטור סיטי", אקשנון הפשע המסוגנן החדש בכיכובו של אלן ריצ'סון (מהסדרה "ריצ'ר"), נפל לי האסימון - הם אשכרה לא עומדים לדבר. תאמינו לי שלא מדובר בספוילר. אם יש משהו אחד שאתם צריכים לדעת לפני שאתם צועדים לאולם בעקבות הטריילר העתיר באקשן, זה שיש כאן גימיק מאוד דומיננטי של ויתור כמעט גורף על דיאלוגים, ויש לו מחיר.
העלילה מתרחשת בדטרויט בשנות ה־70. ג'ון מילר (ריצ'סון), הוא חייל משוחרר שמנסה למצוא את דרכו. הוא מתאהב בסופיה (שיילין וודלי), אלא שהיא בת זוגו של גנגסטר אכזרי (בן פוסטר). מילר מציל אותה מידיו, וכנקמה, הגנגסטר מפליל אותו בסחר בסמים בעזרתו של שוטר מושחת (פבלו שרייבר). מילר נשלח למאסר ממושך, אך מתכנן בריחה בעזרת חבריו וחוזר אל רחובות דטרויט כדי להשיב את אהובתו ולנקום באלו שהרסו את חייו. אם העלילה כולה נשמעת לכם כמו לקט קלישאות ז'אנר שחוקות, זה לא בכדי.
כזכור, הסרט מוותר מראש על הכלי הקולנועי המרכזי להעברת מידע. במקומו, מוטור סיטי מחבק את קלישאותיו כשהוא בונה על היכרות הצופים עמן כדרך המרכזית להעברת הסיפור. כדי להשלים את החסך במלל, הסרט מרוצף לגמרי בפסקול דומיננטי שחלקו נעימות קולנועיות דרמטיות וחלקו מבחר מלהיטי התקופה. התוצאה היא אוסף סצנות שנחוות קצת כמו סדרה של קליפים, תחושה שמתחזקת מאוד בכל פעם שמופיע עוד מונטאז' דחוס של מעברי זמן. בשל כך, כל ההיכרות עם הדמויות ובעיקר מערכות היחסים ביניהן נותרות מאוד מסומנות ושטחיות. אנו לא חשים את האהבה שבין הגברים לסופיה, אלא פשוט מבינים שהיא קיימת בזכות הסימנים המוסכמים שהסרט מציג לנו. החוויה הרגשית שמתקבלת קרובה יותר לזו שמציע קליפ לבלדת רוק של בון ג'ובי מאשר למורכבות היחסית שסרט, גם כשמדובר בבי־מובי מסוגנן, יכול לספק.
הכי מעניין
הסרט בנוי בדיוק סביב עלילה סנסציונית ופשוטה בסגנון מגזיני הפאלפ הזול והשטחי, לעיתים על גבול הקומיקס, והוא משלים את החסר בעזרת עושר ויזואלי והמון אקשן, כולל כמה סצנות מוצלחות במיוחד בשלישו האחרון. הבעיה המהותית כאן היא אחרת: הסרט אינו מצליח לתמוך כיאות בגימיק שלו ולספק פתרון משלים יצירתי באמת שייקח את הבחירה הקיצונית הזו למקום של ערך מוסף במקום חוסר מורגש. בכל פעם שמוצגת סצנה שבה קיימת ציפייה לדיאלוג בין דמויות, הבימוי של פוטסי פונצ'ירולי מנסה לעקוף את השקט במגוון פתרונות, דוגמת מיקום מרוחק של המצלמה שממנו אי אפשר לשמוע אותן או העמדה יצירתית שבה הדמויות נעות ומשתמשות במרחב ובאביזרים כדי לסמן משמעות. ובעוד שבחלק מהסצנות הפתרונות הללו עובדים, לעיתים באופן מרשים, בכמה וכמה מהן הניסיון לוותר על שיח טבעי זועק לשמיים מרוב אילוץ ומלאכותיות, וזורק את הצופים מחוץ לעלילה.
מותר להעריך את מוטור סיטי על הניסיון, המוצלח לעיתים, להזרה יצירתית. אפשר גם ליהנות (מאוד) מהאווירה המחוספסת והמסוגננת שהוא מציע, שמזכירה את סרטי האקספלויטיישן בעלי האופי האלים והברוטאלי. אך בסיכום החשבון, השלם נותר קטן מסך חלקיו.
מוטור סיטי ארה"ב 2025, בימוי: פוטסי פונצ'ירולי 103 ד'
נא לשמור על השקט
סרטים נוספים שמילאו פיהם מים:
לילה שקט (2023): בסרט האקשן המסוגנן של ג'ון וו אומנם יש דיאלוגים, אבל הגימיק הוא שגיבורו נפצע בגרונו ולכן אינו מדבר.
באדיבות סרטי יונייטד קינג | צילום: צילום מתוך הסרט לילה שקט
הכול אבוד (2013): רוברט רדפורד מגלם ניצול יאכטה שמנסה לשרוד באוקיינוס עד להגעת עזרה. הוא הדמות היחידה בדרמת ההישרדות של ג'יי–סי צ'אנדור, כך שפשוט אין לו עם מי לדבר.
אף אחד לא יציל אותך (2023): סרט אימה בדיוני שבו הגיבורה הצעירה מתמודדת עם חייזרים. כדי להעצים את תחושת הנידוי החברתי של הדמות הראשית, הבמאי בריאן דאפילד בחר לוותר לגמרי על דיאלוגים.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
