פסנתר קיבל את פני הבאים לפרימיירה של הסרט "המכוון" השבוע (יום ג') בקולנוע רב חן דיזינגוף. למרבה האכזבה כמו רבים מהפסנתרים בבתי עשירים אותם ניק (ליאו וודל) מכוון בסרט, גם הוא עמד רק כתפאורה אבל בישר על הבאות. לניק יש לא רק שמיעה אבסולוטית אלא גם רגישות גבוהה לרעשים שמנתקת אותו מהעולם ומונעת ממנו לנגן, כך הוא מוצא עצמו מכוון פסנתרים בעסק של ארי הורביץ (דסטין הופמן). במסגרת עבודתו הוא נתקל בחבורה של עבריינים ישראלים אותם מוביל אורי (ליאור רז) שמגלים שבעזרת השמיעה שלו הוא מסוגל לפתוח כספות ומגייסים אותו לעבודה המפוקפקת.
סרטו של הבמאי הקנדי-יהודי דניאל רוהר מצליח בעזרת עבודת סאונד רבה (אגב, זו סיבה ללכת לקולנוע או לפחות לצפות במקום עם סאונד טוב) להכניס את הצופה לעולמו של ניק, למצוקה הפיזית שגובלת בנחות מסוימת שהוא חווה ולתסכול הפנימי שמלווה אותו כשהכישרון הגדול ביותר שלו הוא גם האויב איתו הוא מתמודד. יש במכוון מיקס שעובד ומספק יציאה נהדרת מהשגרה - דרמה, רומנטיקה, אקשן וגם לא מעט הומור - יהודי או ישראלי - כזה שגרם לכמה וכמה פרצי צחוק בקהל. עבור הצופה הישראלי יש בונוס לא מבוטל, כשמנהגים יהודיים, העברית והמבטא הכבד מבליחים מדי פעם נותנים ערבוב נחמד בין קולנוע אמריקני לכל דבר ועניין לנגיעות ביתיות של סרט בורקס.
ליאור רז בהקרנת הבכורה של הסרט "המכוון" | צילום: אור גפן
קשה להתעלם מהבחירה להציב את הישראלים בעמדה הברורה של הנבלים שאפילו מגדילים לעשות ומשתמשים לא פעם במהלך הסרט בזיכרון השואה כדי לטהר את שמם. לעומתם היהודים האמריקנים הם אנשים יישרי לב שוחרי תרבות. לכאורה לא מדובר בסרט פוליטי אבל בין אם היוצרים התכוונו לכך או לא, אי אפשר שלא לראות איך הוא עלול לשרת מתנגדי ישראל הבזים למלחמת הקיום אותה אנו מנהלים ומבקשים לצייר את ישראל כבריון האזורי.
הכי מעניין
יחד עם זאת, רגע לפני הקרנת הסרט ליאור רז עלה לבמה ודיבר בין השאר על העבודה בתעשייה העולמית בתקופת המלחמה, "להיות יהודי בעולם זה לא פשוט. אבל אם אתה גאה ואומר את האמת שלך אז אתה רץ קדימה ולא מפחד להיות מי שאתה. אנחנו ציונים שאוהבים את המדינה שלנו, ושיקפצו לנו כולם".
עוד כתבות בנושא
