היוצרים של הסדרה פאודה כבר רגילים לפסוע על שטיחים אדומים. אבל הערב, בפרמיירה לרגל העונה החדשה, האווירה שונה בתכלית. לריגוש מול הבזקי המצלמות מצטרף גם משהו נוגה. העונה החמישית של הסדרה, כך תוכנן בתחילה, תמשיך ברצף את אירועי העונות הקודמות, ושוב תתחקה אחר צוות המסתערבים, ובראשם דורון קביליו (ליאור רז). העבודה על העונה נמשכה חצי שנה, הטיוטות היו מוכנות, והעלילה, כרגיל, נכנסה לקרביים של המצב הביטחוני הקשה במדינת ישראל.
אבל המציאות הצליחה לעקוף את הבדיון, ו־7 באוקטובר טרף הכול. יוצרי הסדרה הבינו שכל מה שנכתב ייגנז. "כשקרה מה שקרה, הפסקנו, וחודשים ארוכים לא נגענו בכלל בחומרים של הסדרה", מספרת ליאת בנאסולי, מפיקת פאודה. "הנחנו הכול בצד".
האמנת שבכלל תחזרו לפאודה?
"לרגע לא עברה לי המחשבה שנוותר. ידעתי אז ואני יודעת עכשיו שפאודה היא מותג מצליח, שרוצים לראות אותו כאן ובעולם ואוהבים אותו. זה חזק יותר מהכול. לא היה לי ספק בכלל שנחזור, רק היינו צריכים לבחון איך בדיוק נעשה את זה, למצוא את הזווית הנכונה".
בימים שאחרי הטבח, חברי הצוות של פאודה הקפידו לשמור על הקשר, וכשהגיע הזמן לחזור לשולחן העבודה ולהצמיח מחדש את העונה החמישית היה להם ברור: 7 באוקטובר, בדרך כזו או אחרת, ינכח בסדרה. "בשלב מוקדם החלטנו לא לעסוק ב־7 באוקטובר עצמו, אלא להתייחס לעולם של אחרי 7 באוקטובר", מסבירה בנאסולי. "כולנו עוד חווים את הפצעים מהאירוע ההוא, ולכן היה חשוב לנו להפגיש את הקהל עם הצוות המוכר אחרי שנתיים, ולהראות איך האסון השפיע על כל אחד מהם".
זה הכיוון שהעונה החמישית הולכת אליו. הצוות, ובעיקרו דורון, אלי (יעקב זדה־דניאל) וסטיב (דורון בן־דוד), נפגשים שנתיים לאחר 7 באוקטובר במסע לנקמת דם (ת'אר). על הכוונת: מחבל נוח'בה המתגורר במרסיי. המסע הזה כמובן הולך ומסתבך, והצוות מוצא את עצמו במאבק לסכל מגה פיגוע שעתיד להתרחש בעיר.
בכל פעם מתכווצים מחדש. מתוך העונה החמישית | צילום: באדיבות yes
פאודה מעולם לא עשתה הנחות לצופיה, גם לא כשפנתה לקהל הישראלי. בעונה השלישית, שהתרחשה בלב רצועת עזה, צוות המסתערבים ניסה לחלץ שני נערים חטופים - תרחיש שעד אז נראה רחוק מהמציאות. הפעם, מספרת בנאסולי, החליטו היוצרים לקחת מרחק ביטחון מהאקטואליה. "לא הרגשתי שאנחנו נזהרים בתוכן שאנחנו רוצים לייצר", היא מבהירה, "אבל התרחקנו מנושאים רגישים כמו חטופים".
למה בעצם?
"אנחנו לא נביאים, ולא יכולנו לנחש איך תיראה המציאות שהסדרה תצא. לכן עשינו הכול בשיקול דעת. לא ניגע בדברים עדינים כמו חטופים ומשפחות חטופים כשבחוץ הכול בוער. ועדיין, זו עונה שתטלטל הרבה אנשים בארץ ובחו"ל. בחלק מהפרקים מראים את מה שממש קרה ב־7 באוקטובר, כמו שראינו בחדשות, וזו שליחות אמיתית. זו הזדמנות להראות לעולם מה בעצם קרה לנו אבל מהזווית שלנו, לא מזווית אחרת שאינה תמיד נאמנה למציאות".
7 באוקטובר הוליד גל של תוכן ישראלי על המלחמה, את מרגישה שהקדמתם את זמנכם?
"אנחנו חיים במציאות מורכבת וקשה, ולפעמים נראה בלתי אפשרי להמציא סיפור. מה אתה יכול להמציא שיגבר על המציאות? מה יצליח לעורר יותר רגש ממציאות כזאת משוגעת? אז נתנו יד לדמיון, אבל הרבה פעמים שאבנו מהמציאות את מה שכתבנו עליו. זאת תערובת. הרצון שלנו הוא לתת מקום לא רק לסיפורים, אלא גם לרגשות. בתוך מרחץ הדמים האינסופי הזה, להיכנס לנפש של האדם, לתהייה איך ממשיכים את החיים מחוויה כזו קשה. פוסט־טראומה היא נושא מרכזי העונה, אבל לאורך כל העונות עסקנו בו. שמנו זרקור על כך שגם חיילים שמתחילים שיקום אחרי פציעה מסתירים בתוכם פצע עמוק".
כשהזמר והשחקן עידן עמדי, ששיחק בסדרה, מופיע על השטיח האדום, אנשי התקשורת מסתערים לעברו והוא מסביר בחיוך מבויש שהוא פה כדי לפרגן. בשירותו כלוחם ברצועת עזה הוא נפצע קשה ועבר תהליך שיקום ממושך, ולכן בעונה החמישית הוא משחק תפקיד קטן ולא יותר. "היה לנו מאוד קשה כששמענו שעידן נפצע", נזכרת בנאסולי. "מאוד דאגנו. יום אחרי שהוא הגיע לטיפול נמרץ כבר היינו כולנו סביב המיטה שלו בבית החולים, רצינו להיות איתו שם".
אירוני ששחקן שמשחק לוחם פתאום נפצע במציאות ברצועת עזה.
"כן, החיים והמציאות מתערבבים. לצערנו הוא לא היה יכול להשתתף כמעט העונה, בגלל הניתוחים שעבר והשיקום. אבל בהרגשה הוא לגמרי עדיין חלק מאיתנו. אין מה להגיד. עידן הוא חייל גיבור, מלח הארץ, אדם מדהים, וברור שהוא יחזור בעונה הבאה".
במשך חצי שנה התקיימו הצילומים, חלקם בארץ ובעוטף עזה וחלקם בבודפשט, שנבחרה לגלם את מרסיי. באופן טבעי, הצוות והשחקנים נאלצו לפתוח את הפצעים הרגישים שפועמים בחברה הישראלית: מהמפגש עם מחבלי הנוח'בה ועד תיאור אירועי הטבח עצמם. "בלי לפרט יותר מדי, היה יום צילומים שהתמקדנו בו ברגע שחוו אנשי הצוות ב־7 באוקטובר. יצאנו ממנו שבורים ומרוסקים״, מספרת בנאסולי. ״בשלב מסוים הרגשתי שלא יכולתי להיות שם. לדבר את הטקסטים האלה, לחוות את החוויות האלו. זה קשה לא רק לשחקנים, אלא גם לי וליוצרים בחדר העריכה שמריצים את הסצנות האלו שוב ושוב. בכל פעם אנחנו מתכווצים מחדש".
צילום: באדיבות המשפחה
צילום: באדיבות המשפחה
את הכאב הזה ליווה גם כאב פרטי: רס"ר במיל' מתן מאיר, אחד מאנשי ההפקה הידועים בתעשיית הטלוויזיה הישראלית וחלק בלתי נפרד מהצוות של פאודה, נפל בלחימה בעזה אחרי שגויס לשירות מילואים כלוחם בגדוד 697 של עוצבת הקומנדו "חיצי האש". זה היה בתחילת התמרון הקרקעי ברצועה, ב־10 בנובמבר 2023. "מתן סיים לעבוד איתנו בעונות הקודמות, אבל הכרנו המון שנים, הוא היה חלק בלתי נפרד מאיתנו", משתפת בנאסולי.
"הפרק הראשון יוקדש לזכרו ולזכר שחר פרידמן ז״ל (בן זוגה של בתו החורגת של אבי יששכרוף, יוצר הסדרה, ש"ד). שניהם נלחמו ב־7 באוקטובר והיו צעירים ומהממים. זאת הייתה טרגדיה שנגעה בכולנו".
זה הוסיף לקושי.
"ועדיין אני שמחה שנגענו בנושא הזה. מבחינתי זו ממש שליחות. מה שעברנו חייב להיות מתועד ומופץ. בדיוק כמו החשיבות של יצירת סרטים המספרים על השואה. זו השואה שלנו, אין ספק מהבחינה הזו. זה לא סתם מחדל. זה אסון נורא״.
"לא יודעת למה רציתי להיות מפיקה". בנאסולי ביום עבודה טיפוסי | צילום: באדיבות המרואיינת
במהלך הראיונות בפרמיירה, השחקנים והצוות עומדים מול שאלה שגם להם עוד אין תשובות עליה. בסוף 2016 הפכה פאודה מהפקה מקומית מרשימה לתופעה בינלאומית, כשנרכשה על ידי נטפליקס. היא זכתה להצלחה אדירה, אפילו בקרב מדינות ערב, והיה מדהים לראות איך חבורת מסתערבים שפועלת בכפרים פלסטיניים מתקבלת במחיאות כפיים ברחבי העולם. אבל כפי שהיטיב לנסח השחקן איציק כהן, המגלם את "קפטן איוב" המפעיל את הצוות, ישראל הפכה בשנים האחרונות "מילד הפלא של העולם לילד הפרא שלו". מה יקרה עם הגרסה ההפצה הבינלאומית של הסדרה?
בנאסולי אופטימית. "אין הרבה סדרות ישראליות שמצפים להן ככה בעולם", היא אומרת. "צופים בעולם מספרים כמה הם מחכים לזה, ולכן אני לא חושבת שפאודה היא חלק מהגל של 'אנחנו לא אוהבים את ישראל ולא רוצים לצפות בתוכן שמיוצר בישראל'. זה מותג חזק, והוא מעל זה.
"עורכת הדין של החברה שלי הגיעה פעם לכפר דייגים קטן. משהו באמת נידח, האנשים שמתגורים בו נראים לא מחוברים לעולם. ואז דייג אחד שאל אותה מאיפה היא, והיא ענתה לו שהיא מישראל. הוא מיד אמר 'פאודה'. בשבילי זה אומר הכול. אם במקום כזה קטן, לא תיירותי, הדבר הראשון שחושבים עליו כשחושבים על ישראל הוא פאודה, זה ענק. עשיתי את שלי".
***
בנאסולי, נשואה ואם לשניים, מתגוררת בתל־אביב, ומרגישה בנוח בתוך הפקות ענק מורכבות. היא הפיקה את הסדרה "חטופים", שגם היא עוררה סקרנות ברחבי העולם ובשנת 2011 הוכרזה הגרסה האמריקאית שלה, "הומלנד". גם עליה ניצחה ביד רמה. הניסיון שלה בעולם ההפקות הבינלאומי פתח לה צוהר ליקום מקביל, שבו הפקה טלוויזיונית זוכה לתקציב ראוי ולתנאים נוחים.
"בחוץ לארץ עובדים אחרת לגמרי", היא אומרת בחיוך. "הכסף שמביאים שם, הצוותים - זו מערכת אחרת לגמרי ממה שהכרתי בישראל. יש להם יותר 'שומן' תקציבי, יותר מקום לטעויות. אבל זה מה שהופך את ההפקות הישראליות ליעילות הרבה יותר. שם עושים את הכול 'בנחת', וכאן צריך לסיים בזריזות, בתנאים קשים. אני לא אומרת שזה יותר טוב, ובטח לא יותר קל, אבל זה דוחק בנו להיות מאוד יצירתיים, מאוד 'תכלס'. מוצאים כל מיני קיצורי דרך, פתרונות מחוץ לקופסה. עם השנים זה דווקא הפך את התעשייה הישראלית לנחשקת בעולם. בלי קשר לדרמות שקורות פה ביומיום. התכנים שלנו אהובים מאוד, מקוריים מאוד, ובעולם מתלהבים מאוד מהטלוויזיה שלנו".
בנאסולי ידעה מגיל צעיר בדיוק מה היא רוצה. עוד בגיל 16 היא הודיעה למשפחתה שהיא הולכת להיות מפיקה, ואף שבחרה בלימודי חינוך ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, היא ידעה כבר בגיל 24 להגיד למשרד ההפקות שהתראיינה אליו שאם לא יעסיקו אותה, הם יעשו טעות חמורה.
נכנסים לקרביים של המצב ביטחוני. העונה החמישית | צילום: באדיבות yes
"עד היום אני לא יודעת למה כל כך רציתי להיות מפיקה, אבל בכל פעם שראיתי טלוויזיה, הבנתי שזה הכיוון שלי בחיים", היא מספרת. "לא הפסקתי להגיד את זה למשפחה, ואבא שלי אמר לי: 'תהיי מה שאת מאמינה'. ובאמת, אחרי שלמדתי באוניברסיטה קיבלתי טלפון מחברה שאמרה לי שהיא עובדת באיזו חברת הפקה בתל־אביב ומחפשים שם מתאמת הפקה. הלכתי לריאיון ולא קיבלו אותי, כי אמרו שהם מחפשים מישהי עם ניסיון. אמרתי להם שהם הולכים להתחרט על זה, ובאמת אחרי שבועיים קיבלתי מהם טלפון. הם פיטרו את המתאמת שקיבלו, והחליטו לקחת אותי. התקדמתי שם מהר, למדתי את המקצוע מכל צדדיו. בסופו של דבר הגעתי לעבוד עם אורי סבג זכרו לברכה ולמדתי ממנו המון במשך שבע שנים, עד שהקמתי חברה משלי".
החברה של בנאסולי הלכה וצמחה. היא מעולם לא חששה לקחת על עצמה פרויקטים גדולים וסבוכים כמו פאודה. אבל כשהיא נשאלת על האתגרים הגדולים ביותר שפקדו אותה במהלך הקריירה, היא בוחרת מיד במציאות הביטחונית, ששולחת את אזרחי ישראל למקלטים ואת ההפקות למצב השהיה מתסכל ויקר. "בכל פעם מחדש זה קושי עצום", היא מסבירה. "כל מלחמה דורשת לעצור הכול, להחזיר את הציוד, ואחרי שהדברים נרגעים להניע את הכול מחדש. זה אתגר שבחו״ל לא נתקלים בו בכלל, אבל אצלי חלק גדול מההפקות התרחשו במציאות ביטחונית מורכבת.
"צילומי עונה אחת של פאודה והצילומים של הסדרה 'כפולים', למשל, התקיימו בזמן צוק איתן. זה כמובן עיכב את הכול. באותו הזמן עשיתי גם הפקה בינלאומית, הסדרה 'דיג'. במהלך המבצע כל הצוות הזר ברח לקרואטיה מיד אחרי האזעקה הראשונה, אחרי צילומים של עשרים יום. אני לא מאשימה אותם, וגם היו עניינים של ביטוח. אז כן, זה גורם להרבה משברים. גם מבחינה נפשית, לא תמיד קל ופשוט לשים הכול בצד כשיש מלחמה בחוץ, ולהיכנס למציאות אחרת".
גם בהפקת העונה החמישית של פאודה השתתפו שחקנים זרים, ובראשם מלאני לורן, הזכורה לטוב בתור הנערה היהודייה שושנה מסרטו של קוונטין טרנטינו "ממזרים חסרי כבוד". עוד לא ברור אם הדמות שהיא מגלמת נמצאת בצד הטוב של הסיפור או לא, אבל במציאות היא הרשימה מאוד את בנאסולי כשבפתח מבצע עם כלביא היא בחרה לסרב להצעת המילוט למקום בטוח ולרדת למקלט עם עמיתיה.
"התאהבנו במלאני", היא מספרת, "והיא התאהבה בנו בחזרה. גם בישראל. היום היא כבר רוצה לגור כאן. זו אחת השחקניות המדהימות ביותר שיצא לי לעבוד איתן. כשהתחיל מבצע עם כלביא, היא ושני השחקנים הצרפתים האחרים שעבדנו איתם, שהיו מקסימים ומוכשרים מאוד, החליטו להישאר. הציעו להם נתיב מילוט דרך ירדן, להחזיר אותם הביתה לצרפת. אבל הם סירבו והיו הכי 'קולים' עם המצב והאזעקות ועם העובדה שצריך לרדת באמצע הלילה למקלטים. הם היו מבסוטים במלון שלהם בתל־אביב וזה היה מדהים".
***
באולם סמולרש באוניברסיטת תל־אביב, שהפרמיירה מתקיימת בו, המיקרופונים מכוונים בעיקר לשחקנים, ובראשם ליאור רז. גם אבי יששכרוף מקבל תשומת לב שבדרך כלל יוצרים אינם זוכים לה. אבל בנאסולי עומדת מאחור, מחבקת את הצוות בהתרגשות, מנופפת לשלום. היא בהחלט כוכבת האירוע, אבל הרחק מעין המצלמות. כמו שהיא רוצה. "אם הייתי רוצה להיות בפרונט, זה מה שהיה קורה", היא אומרת. "אבל זה לא פוגש אותי. אני רוצה להיות מאחורי הקלעים. זה מה שבחרתי, זה המקום שלי".
"ברור שהוא יחזור". עידן עמדי | צילום: אורית פניני. עיצוב: אלעד הלוי
לא מבאס להסתכל על היחס לכוכבים לעומת היחס אלייך, למרות ההשקעה שלך בסדרה?
"בכלל לא. ההצלחה של פאודה היא שלי, והחלוקה הזו היא בול בשבילי. אני יודעת מה אני עושה ויש לי מוניטין משלי, פשוט אין לי עניין בלהתפרסם".
את עובדת על פאודה כבר 13 שנה, ובהפקה כזו מן הסתם משלמים מחיר.
"אצלי המחיר שולם כבר. התחתנתי בגיל מאוחר, והבאתי ילדים לעולם בגיל מאוד מאוחר. בזמן צילומי פאודה נולדו לי שני ילדים: בפרמיירה הקודמת הייתי בהיריון ובעונה השנייה ילדתי. אני מתפתחת מעונה לעונה. אז בפאודה הייתה לי צמיחה דווקא בחיים האישיים. זה איכשהו הסתדר. אבל אני לא חושבת שיש משהו בחיים שאתה עושה בלי לשלם מחיר".
ואין חרטות על בחירת המקצוע.
"בכלל לא. אני מאוד אוהבת את עמדת המפיק. גם כשזה קשוח. בכוונה לא בחרתי להיות מפיקת אירועים. בחרתי בעולם של טלוויזיה וקולנוע, זה מה שעניין אותי, זאת התשוקה שלי. בשנים האחרונות אני גם מתעסקת יותר ביצירה. לא הרבה אנשים יודעים שמפיק עוסק גם בתוכן. עם הערות על התסריטים, ומתווה כללי של מה שהוא רוצה שיהיה. זה המקצוע שלי ואני מרגישה לגמרי בת מזל שאני עובדת במה שאני אוהבת".
מה התוכניות הלאה?
"אני בישראל. אני יכולה לעבוד עם אמריקאים ואפילו עושה את זה טוב. אבל אין לי שום עניין בהוליווד. אני מאוד אוהבת את ישראל, את תל־אביב. זה הבית שלי. אני נותנת את הכול כאן, עושה את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, בעיניי זו ציונות: להביא את הסיפור שלנו לעולם".