בזמן כתיבת שורות אלה, הדרך היחידה עבור ישראלים לבקר באיראן היא עדיין רק באמצעות צפייה בסרטים. הקולנוע האיראני נחשב, ובצדק, לאחד האיכותיים בעולם כשיוצריו מלקטים תדיר את מיטב הפרסים בפסטיבלים הבינלאומיים החשובים. הסגנון הריאליסטי של הסרטים, העוסק ביומיום ובניואנסים עדינים של רגשות ונקודות מבט, מאפשר התרשמות אותנטית מאוד מהמקומות וממרקמי החיים השונים במדינה הענקית הזו, והשילוב השכיח של ביקורת, מרומזת או בוטה, על השלטון המדכא, פותח צוהר לאורחותיו ולהשקפותיו של האזרח הקטן ומשליך מהם על רוח העם האיראני כולו. כדי לקבל טעימה, הנה המלצות לארבעה סרטים איראניים מהעת האחרונה, שניים מהם הם קו־פרודוקציות שנעשו מחוץ לאיראן בשיתוף עם יוצרים איראנים ושניים שנוצרו על ידי כמה מהבמאים האיראנים המובילים כיום.
עוד כתבות בנושא
לקרוא את לוליטה בטהרן
ערן ריקליס / 2024
קו־פרודוקציה איטלקית־ישראלית בבימויו של ערן ריקליס, המבוססת על ספרה האוטוביוגרפי של הגולה האיראנית אזאר נפיסי. העלילה מתרחשת באיראן שלאחר המהפכה האסלאמית ועוקבת אחר נפיסי, מרצה אמיצה לספרות אנגלית באוניברסיטת טהרן. הסרט נפתח עם חזרתה לאיראן מיד לאחר המהפכה בתקווה לעתיד טוב יותר לעמה, אולם מהר מאוד היא מתבדה לנוכח המציאות המחרידה. נפיסי אינה מוכנה לוותר על זהותה והיא אוספת בסתר קבוצת תלמידות לקריאת קלאסיקות מערביות אסורות. הסרט מתמקד באתגרים שעמדו בפני הנשים שהתאספו בסלון של נפיסי כדי לקרוא ולדון בספרים כמו גטסבי הגדול, גאווה ודעה קדומה ולוליטה, ומשתמש בתכני הספרים וניתוחם כדי לעמת בין ערכי המערב שהם מייצגים לדיכוי של כוהני הדת. החלקים המעניינים ביותר בסרט הם אלו שעוסקים בתיאור המציאות היומיומית, ובמיוחד אלו שמתמקדים בתחילת המהפכה ובהסלמה המהירה של דיכוי זכויות האזרח בכלל וזכויות הנשים בפרט. אולם דווקא ליבו של הסרט, המתאר את הדינמיקה הנשית נוכח המציאות הקשה, נותר מעט דידקטי וסיסמתי ומחמיץ משהו מהאפקט הרגשי המתבקש. עם זאת, זהו מסמך מרתק על המהירות הבלתי נתפסת שבה עם מסוגל לאבד את חירויותיו הבסיסיות ביותר ועל כוחו הבלתי ניתן להכחדה של הצורך האנושי בחופש המחשבה.
הכי מעניין
טאטאמי
גיא נתיב, זאר אמיר אברהאימי / 2023
טאטאמי הוא שיתוף פעולה נדיר בין יוצרים, כשאת כס הבימוי חולקים הישראלי גיא נתיב וזאר אמיר אברהאימי האיראנית, שגם משתתפת בו בתפקיד מרכזי. העלילה נכתבה בהשראת אירועי אולימפיאדת טוקיו מ־2019, שבה אלוף העולם האיראני סעיד מולאי נאלץ לזייף פציעה כדי לא להילחם בשגיא מוקי הישראלי.
ליילה חוסייני היא לוחמת ג'ודו מוכשרת המשתתפת בטורניר אליפות העולם לנשים בגאורגיה. לאחר ניצחונות במספר סיבובים, המאמנת שלה מרים (אמיר אברהאימי) מקבלת הוראה מהממונים עליה לפרוש מהתחרות כדי לא להגיע למצב של התמודדות מול הלוחמת הישראלית. אם תסרב ליילה לפקודה ותבחר להגשים את חלומה לזכות במדליה, תהא זו קריאת תיגר על שלטון הטרור של הרפובליקה האסלאמית שתציב את בני משפחתה בסכנה מיידית. בליבו של הסרט נמצא המאבק לחופש מעול הדיכוי השלטוני הדתי החונק, אולם הבחירה הנבונה של היוצרים היא לוודא שסרטם יתפקד קודם כול כדרמה פוליטית אקטואלית ומלחיצה. הבימוי החכם מנצל את הסגירות והצמצום של הלוקיישן ליצירת תחושות לחץ וקלסטרופוביה שמדגישות את עולמה חסר המוצא של הגיבורה ועוזרות לשמור לכל אורך הסרט על מתח אפקטיבי.
זרע התאנה הקדושה
מוחמד רוסולוף / 2024
סרטו של מוחמד רוסולוף, אחד מבכירי הבמאים באיראן, הוא אחד הנפיצים והאקטואליים שיצאו מתוך איראן בשנים האחרונות ועוקב אחר המתחים הגואים בתוך משפחה אחת על רקע מהומות החיג'אב ב־2022. רוסולוף הגה את הרעיון בזמן שהותו בכלא האיראני ב־2022, שאליו נכנס בעקבות הצהרתו המגנה את יחס השלטון למפגינים. צילומי הסרט החלו בסוף 2023 והתבצעו בחשאיות גמורה, מחשש להתערבות הרשויות. לאחר שאימאן, אבי המשפחה, מקודם לתפקיד חורץ הגורלות של חוקר מטעם השלטון, אשתו ושתי בנותיו נאלצות להתאים את עצמן למציאות חדשה של חשאיות ושמירה על פרופיל נמוך מחשש לנקמה במשפחה. כשאחת מחברותיהן של הבנות נפצעת במהלך ההפגנות ואז נעלמת, המתחים בין האב, המייצג את השלטון, ובין הבנות מתחילים לעלות. כאשר אקדחו האישי של האב נעלם הוא חושד כי אחת מבנותיו אחראית על המעשה, ומכאן סדרת החלטות קשות שהוא עושה בניסיונו למצוא את האשם גורמת להסלמה בלתי נתפסת של היחסים בתוך המשפחה.
הסיפור המשפחתי שרוסולוף רוקם הוא מיקרו־קוסמוס לדיכוי הדתי והפטריארכלי שחווים אזרחי איראן ובמיוחד הנשים, מטעם השלטונות. הסרט הארוך דורש סבלנות, אך ככל שהוא צובר מומנטום אי אפשר להישאר אדישים לכתב האישום החמור והמטלטל שהוא מציב בפני הרפובליקה האסלאמית.
גיבור
אסגר פרהאדי / 2021
בניגוד לשאר הסרטים ברשימה, "גיבור" המעולה של אסגר פרהאדי, אחד הבמאים האיראניים המצליחים ביותר מאז תחילת המילניום, אינו יצירה פוליטית העוסקת בביקורת על השלטון אלא סיפור קטן, אנושי מאוד ומרתק.
ראהים סולטני נאסר בשל חוב שלא הצליח להחזיר לדודה של גרושתו. אך כשבת זוגו החדשה מוצאת תיק עם מטבעות זהב יקרים, מסתמן פתח לסיום צרותיו. ראהים יוצא לחופשה בת יומיים ממאסר במטרה למכור את הזהב, אך ברגע של התלבטות הוא מחליט להשיב את הזהב לבעליו. המעשה הטוב הופך אותו לגיבור מקומי ומעודד התגייסות של אנשים וגופים לעזרתו. אלא שאז מזלו מתחיל להתהפך. פערים בסיפורו מעלים חשדות בנוגע לעובדות האירוע ולכנותו של ראהים וחקירה פרטנית מאיימת לחסל את סיכוייו לסגור את החוב ולצאת ממאסר. בניסיון נואש להיחלץ מהצרה, ראהים נאלץ לשקר ומוצא את עצמו מסובך עוד יותר ומתרחק מהחופש.
התסריט של פרהאדי הוא מלאכת מחשבת של בחינת צדדיה השונים של האמת, של הקווים הדקים שמפרידים בינה ובין תעתוע ושל הקושי הרב בהגעה אליה בזמן שכוחות שונים בוחשים בה, כל אחד לצרכיו. מסעה של הדמות הראשית מספק מבט על החיים באיראן גם מחוץ לבירה טהרן, ומשקף באופן אותנטי מאוד את המציאות החברתית והמשפטית במדינה.