מאז הודיעה דיסני על הליהוק של גל גדות לתפקיד המלכה הרעה בעיבוד החדש של שלגיה, ושל השחקנית הפרו־פלסטינית רייצ'ל זגלר לתפקיד שלגיה עצמה, סערה הרשת סביב השאלה שימיה כימי האגדה: מי באמת יותר יפה - גל גדות או רייצ'ל זגלר? המדור הזה עוד לא ירד אל הדיוטה של דירוג יופיין של שחקניות הוליוודיות ולכן לא נדון בסוגיה זו לגופה. אבל היא חשובה כי הדיון ברשתות החמיץ לחלוטין את הפואנטה של הסרט שכל מטרתו לחתור תחת הקונספט של אסתטיקה, אחרי שדיסני כבר החריבו בסרטים קודמים את הרומנטיקה.

שלגיה מהדורת 2025 הוא משחק מילים אחד ארוך בעלות של 209 מיליון דולר. מוקד המשחק טמון במילה האנגלית "fair", ואין לי מושג איך יטפלו בו בגרסה המדובבת לעברית. פירושה המקורי של המילה באנגלית עתיקה הוא "יפה" או "נעים לעין". כשהמלכה הרעה שואלת בגרסה העברית "ראי ראי שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?" הנוסח האנגלי באגדות האחים גרים הוא: Mirror mirror on the wall, who is the fairest one of all?. המספר האנגלי בחר במילה "fair" (במקום במילה "beautiful" או "pretty"), כי יש בה גם משמעות ספציפית של גוון בהיר. ועורה של שלגיה, באותם ימים אפלים, היה לבן כשלג. אך עם הזמן רכשה המילה "fair" משמעות נוספת, זו שאנו מתכוונים לה היום כשאומרים "זה לא פייר", דהיינו, 'הוגן' או 'צודק'.

ובכן, מה עשו דיסני? בסרט החדש מתברר שאביה של שלגיה הותיר לה צוואה לפני מותו, וחרט אותה על תליון כסף הנמצא תדיר על צווארה, להיות Fearless, Fair, Brave, and True. בהקשר הזה, ברור לחלוטין שההנחיה להיות "fair" היא לא להיות יפה אלא להיות הוגנת. רודפת צדק. וזה אכן מה ששלגיה עושה לאורך כל העלילה. ועבור מי שהחמיץ את הנקודה מבהיר הראי בסצנת הסיום שהמלכה הרעה לעולם לא תגבר ביופיה על שלגיה, כי "יופי אמיתי הוא רק זה שמגיע מבפנים".

קודם כול יש בזה משהו מרגש. "שקר החן והבל היופי" זו לא המצאה פרוגרסיבית אלא פסוק שכתב שלמה המלך במשלי. והבחירה לקבל אחריות ולצאת נגד המרדף אחרי יופי חיצוני, שחורז את כל האגדות העתיקות מאז הלנה מטרויה, היא משהו להתפעל ממנו. באופן כללי, הנכונות לבחון מחדש אחת לכמה עשורים את המיתוסים שעליהם אנחנו מגדלים את ילדינו היא לא דבר שלילי. אבל דיסני אינם מסתפקים בצמצום מקום היופי. הם מבקשים לחתור תחתיו. לערער את עצם קיומו. כחלק מן התנועה התרבותית הרחבה שאותה כינה יואל מטרני "דקונסטרוקציה של חוויית היפה". גם בשלגיה המקורי הייתה ביקורת על המלכה הרעה שרדיפת היופי סנוורה אותה והחליפה אצלה את המוסר. אבל דיסני כבר לא מבקשים לאזן את היופי עם חמלה אלא לשבש את היכולת לקבוע בכלל מהו "יפה".

אחת הדרכים שבהן אנחנו קולטים את המציאות היא בעזרת החוש האסתטי. היכולת לחרוץ משפט אם תופעה מסוימת היא יפה או כעורה טבועה בנו באופן בלתי אמצעי, והיא הולכת יד ביד עם החוש המוסרי. אדם שיש לו חוש אסתטי,לא יכול לצייץ "Free Palestine" אחרי שצפה בסרטונים מ־7 באוקטובר. אבל חברה שמאבדת את מושגי היופי והכיעור תוכל להצדיק כל תועבה בדרכים מפולפלות.

מבקרי הסרט (שזוכה לאחד הדירוגים הנמוכים אי־פעם) ביקרו לא רק את יופיה של זגלר אלא גם את רשעותה של גדות. הניסיון שלה לגלם מלכה רעה, כך טענו, לא משכנע. היא חסרה את המראה ואת הטונים שגורמים לך את תערובת החרדה והסלידה שאמורה להתעורר אל מול דמות הנבל. אך זו בדיוק הנקודה שדיסני מבקשים להעביר. גם אם הישראלים מעבירים בך תחושות אינטואיטיביות של טוב ויושר, זה לא אומר שהם אינם מנוולים.

אבל שלמה המלך לא כתב רק את משלי אלא גם את פסוקי שיר השירים. ולו בעולם האגדות, האסתטי אמור ללכת יחד עם האתי, בלי שהאחד מהם דוחק את חברו. לכן לימדו חכמינו שהאמהות היו יפהפיות גם בדמותן החיצונית, ואישה יראת ה' תתהלל גם ביופיה. ולכן בכל בוקר אני שר לבת שלי, בלי ייסורי מצפון, שהיא הילדה הכי יפה בגן.