גאולה, הו גאולה: סיפור על דייט אחד בי"ט כסלו

כל שנה בסביבות י"ט בכסלו אני נזכר באיזה סיפור הזוי ומוזר שקרה לי כשהייתי בחור בתחילת ועד שישי, חצי שנה בערך אחרי שהתחלתי שידוכים. טוב, כבר ציינתי לא פעם שעל שידוכים בעולם הישיבות אני צריך מדור נפרד, אבל מדי פעם אני מתפתה לשרבב משהו מהתקופה ההיא.

אני זוכר היטב איפה עמדתי כשמנחם, שלמד שלושה ועדים מעליי, אמר לי שהוא נתן את המספר שלי לאיזו שדכנית אלופה שתסדר לי תיק־תק שידוך משורש נשמתי שנקבע לי מששת ימי בראשית. ובאמת אחרי כמה שעות קיבלתי שיחה ממספר לא מזוהה ומעבר לקו הייתה אותה שדכנית שהתגלתה די מהר כחופרת ונחושה במיוחד. אז אחרי שלום־שלום זריז, עברה השדכנית לספר לי על מפעל השידוכים המצליח שלה ועל כך שרק בחודש האחרון היא "חיתנה" מספר דו־ספרתי של זוגות. ואני מעבר לקו שומע ושותק ושומע ושותק ומחכה לרגע שהיא תפנה אליי בשמי הפרטי ותשאל אותי קצת על החיים שלי ועל התחביבים שלי ועל מי שאני ועל מה שאני ואיזו בחורה הייתי שמח לפגוש, אבל משום מה הרגע הזה לא הגיע ואני המשכתי לשתוק ולחכות ולשמוע את סיפורי הגבורה שלה ועל איך היא הפגישה בין הנכד של הרב ההוא לנכדה של הראש ישיבה ההוא, ואיך היא מומחית בלדחוף לחופה זוגות מתלבטים וכולי וכולי ואני שומע ושותק ושותק ושומע, אבל אז ברגע של היסח הדעת השדכנית אמרה לי, אז יופי, שמעתי עליך רבות ממנחם שנתן לי את המספר שלך ואני חושבת שיש לי רעיון למישהי מדהימה מדהימה מדהימה ויפה יפה יפה ובעלת חסד ונדיבת לב ויראת שמיים. ואני אמרתי לה רק רגע שדכנית, נעים מאוד, איך קוראים לך? והיא אמרה קוראים לה שושנה והיא… ואז קטעתי אותה ואמרתי לה, רק רגע שדכנית, עוד לפני שאת אומרת לי איך קוראים לה, אשמח שתגידי לי איך קוראים לך, סתם למען הנוחות. והשדכנית צחקה בענייניות ואמרה לי, הא לי? ואמרתי לה, כן, לך.

והיא אמרה את השם שלה ואני אמרתי לה, נעים מאוד, לי קוראים עדן. היית רוצה אולי לשמוע עליי קצת? לשמוע פחות או יותר על החיים שלי. והשדכנית אמרה, החיים שלך, מי שישמע, אתם כולכם בסוף אותו דבר, תעזוב. אני שמעתי הכול ממנחם. ואני אמרתי לה, מנחם הוא באמת אחלה, ואני אוהב אותו מאוד אבל אולי כדאי שתשמעי ממני לפחות משהו קטן. והיא אמרה, תקשיב רגע, בדיוק נכנסת לי פה שיחה חשובה, אני חוזרת אליך מיד אחריה, תענה, בסדר? ואמרתי סבבה והיא ניתקה וחזרה אליי יומיים אחר כך ואמרה שעוד לפני הפגישה עם הבחורה, אבא שלה רוצה לפגוש אותי. ואני שהייתי די המום ודי אבוד בכל ההתנהלות מולה גמגמתי קצת ואמרתי לה אהמ… האמת היא ש…. והיא קטעה אותי ואמרה לי, אל תדאג. תסמוך עליי. זה בינגו. זה השידוך שלך. אני שמעתי עליך הכול ממנחם, תסמוך עליי. ואני הבנתי שאין לי עם מי לדבר ובעצם עומדות בפניי שתי אפשרויות. או לנפנף אותה ולהגיד לה תקשיבי אחותי, אני לא מכיר אותך ואת לא מכירה אותי, וכל ההתנהלות הזו מאוד משונה וזרה לי, ואני לא מעוניין לפגוש את הבחורה המדהימה מדהימה מדהימה שלך בזמן שאין לך שמץ של מושג מי אני באמת. אולי אני בכלל חייזר? ומצד שני, אמרתי לעצמי שאולי זה מה שהשם רוצה ממני בחיים האלה של השידוכים, ללכת ולפגוש כל בחורה שמציעים לי בבחינת השתדלות, ומי יודע? אולי יהיו הפתעות. איך אבא שלי אוהב לומר? במקרה הכי גרוע יצאת לשתות כוס מיץ תפוזים עם מישהי, לא סוף העולם. אז אמרתי לשדכנית. נו טוב. יאללה. שכנעת. איפה אבא שלה רוצה לפגוש אותי? והשדכנית אמרה לי שהוא בדרך כלל פוגש את המיועדים לבת שלו במנהרות הכותל, לא פחות ולא יותר, כי הוא לומד שם באיזה כולל חצות סודי. ואני אמרתי וואלה, איזה הזוי. והשדכנית אמרה, הוא איש מיוחד, אתה תודה לי, אתה יכול הערב?

אמרתי לעצמי שאולי זה מה שהשם רוצה ממני בחיים האלה של השידוכים, לפגוש כל בחורה שמציעים לי, בבחינת השתדלות

אז אמרתי כן ולקחתי איתי את ישראל ואמרתי לו בדרך, תקשיב אחי, זה לא קצת קריפי שהבנאדם פוגש את המיועדים לבת שלו באמצע הלילה במנהרות הכותל? וישראל אמר לי, זה כן אחי. זה ממש קריפי. והגענו לכותל במבטים דואגים והתקשרתי למספר שהשדכנית נתנה לי, ואבא של שושנה ענה לי במין המהום כזה משונה של מי שלא יכול לדבר כי הוא באמצע תפילה או לימוד ואז הבחנתי מרחוק במישהו עם זקן ארוך ושפם מכובד מנופף ביד ליד הכניסה למנהרות הכותל. אז ניגשתי אליו ואמרתי לו, נעים מאוד, אתה אבא של שושנה? והוא המהם בחיוך וסימן לי לבוא אחריו. וישראל עשה לי פרצוף כזה של "יהיה בסדר" וסימן לי להתקשר אליו אם משהו קורה ואני זיהיתי שישראל קצת מרחם עליי בכל הסיטואציה הבלתי רגילה הזו. העמקתי עם אבא של שושנה לתוך המנהרות ושם באיזה בית כנסת קטן ויפה, הוא התיישב והסתכל עליי במבט ארוך ובוחן ואז אמר לי, נו, אז מה, מה שלומך? ואני עניתי בביישנות, ברוך השם, ברוך השם. הכול בסדר. ואני זוכר שניסיתי לפענח מאיך שהוא נראה, איך הבת שלו נראית אבל לא ממש הצלחתי. ואז בלי כל הודעה מוקדמת אבא של שושנה חייך חיוך רחב עוד יותר ואמר, נו, י"ט כסלו אה? ואני, בתור בחור מזרחי מישיבה ליטאית לא הבנתי מה הפשט, אז חייכתי בחזרה חיוך כזה של אי־הבנה והוא זיהה אותו מיד ומשהו במבט שלו השתנה לרעה וגרם לי להרגיש קצת מאוים, ואז הוא כחכח בגרון ושאל, אתה יודע מה קרה בי"ט כסלו, כן? ואני, למרבה הבושה עניתי בשקט שלא ממש וראיתי איך הוא מתאכזב ממני בן־רגע, למרות שאני לא מכיר אותו בכלל ולא חייב לו שום דבר בחיים האלה ומיהו בכלל שיתאכזב ממני? ואז, אבא של שושנה, שעד עצם אותו הרגע לא הציג את עצמו בשמו, התחיל לספר לי בלהט משיחי על חג הגאולה של חסידות חב"ד שחל בי"ט בכסלו ועל סיפור השחרור של האדמו"ר הזקן מבית האסורים וכל זה. והוא לא חסך במילים ותיאורים ונכנס לפרטי הסיפור והמשמעויות והלקחים החסידיים שלו, ופתאום שמתי לב שאין לי קליטה בפלאפון ושכבר עבר זמן די רב מאז שנפרדתי מישראל בכניסה למנהרות ושבטח הוא דואג לי וכבר הזעיק כוחות הצלה לחפש אחריי. וזה עוד לפני שאבא של שושנה הספיק בכלל לדבר איתי על עצמי ועל הבת שלו ועל הסיבה שלשמה התכנסנו. ומאותו הרגע איבדתי את ההקשבה לסיפור על האדמו"ר הזקן ואת המוטיבציה לעשות רושם על אבי הכלה, וחשתי כלוא בתוך סיטואציה מעיקה.

באורח נס, אחרי כמה דקות שנראו כמו נצח אבא של שושנה סיים את הסיפור המסועף ואמר בשם האדמו"ר הזקן, כי מי שישמח ביום הזה, י"ט בכסלו, מסוגל לצאת מן המצר אל המרחב. ואני הנהנתי, ובזווית העין ראיתי שהקליטה בפלאפון שלי חזרה ושיש לי 16 שיחות שלא נענו מישראל ונלחצתי ממש. אבא של שושנה היה פתאום נפוח מגאווה. הרגשתי שהוא מרגיש טוב עם זה שהקב"ה זיכה אותו להציל נשמה מתהום הנשייה של הליטאיות הישיבתית אל מרחבי האור האינסופיים של החסידות. ועוד בי"ט כסלו. ואז הוא אמר לי, קום צדיק, בוא, אני אלווה אותך החוצה. ואני קמתי ובדרך קצת היססתי אבל בסוף אמרתי לו, סליחה הרב, מה לגבי כל העניין שלשמו התכנסנו בלילה חורפי במנהרות הכותל?

ואבא של שושנה הסתכל עליי ואמר, אתה מתכוון לשושנה שלי? ואני התביישתי קצת ועשיתי עם הראש תנועה כזו הצידה והנהנתי. ואבא של שושנה אמר, אה, כן. האמת היא שזה לא ממש רלוונטי.

ואני באותו רגע הוכיתי בתדהמה. מה זאת אומרת לא רלוונטי? מה קרה כאן עכשיו? לפי מה החלטת שזה לא רלוונטי? מה, בגלל שלא ידעתי מה קרה בי"ט כסלו? מי רוצה בכלל להתחתן עם בחורה שאבא שלה הופך אותך ללא רלוונטי בגלל שלא ממש הכרת את הסיפור המדהים על האדמו"ר הזקן? רציתי להגיד לו, אדוני, אתה יודע מה, אתה לא רלוונטי מבחינתי. לא אתה ולא הסיפורים שלך ולא הבת שלך שחוץ מזה שקוראים לה שושנה – שזה שם שאני גם ככה לא עף עליו – אני לא יודע עליה כלום. ואזרתי אומץ ואמרתי לו, סליחה, מה זאת אומרת לא רלוונטי? ואבא של שושנה שם לי יד על הכתף ואמר לי, הכול בסדר. השידוך שלך עוד יבוא בעזרת השם, אל תדאג, אבל שושנה שלי ארוכה בלי עין הרע. היא יותר גבוהה ממך, פשוט. ואני ספגתי את האינפורמציה ובן־רגע שנאתי בדם את שושנה הגבוהה ואת אבא שלה הנודניק, ואת השדכנית ואת מנחם ואת מנהרות הכותל ואת עצמי. ובלעתי את העלבון ונפלטתי אל רחבת הכותל.

שם, באיזו פינה, ישראל עמד בחיוך עם שתי כוסות חד־פעמיות מלאות עד החצי, הגיש לי אחת ואמר, או! שהחיינו! חיכיתי לך. היה פה חב"דניק אחד שהסתובב וחילק לכולם וודקה לכבוד איזה חג שיש להם היום. תאמין לי, החב״דניקים האלה יודעים לחיות. לחיים, לחיים. איך היה?