ליאת, אולי נתחיל בייחוד שיש לחינוך המדעי על פני דיסציפלינות אחרות? מה הדבר הכי משמעותי שיש לך, כמדענית, לתרום לשיחה הארוכה שמתנהלת כבר זמן רב על פני המדור הזה?
"אמנם בהכשרתי אני מדענית אבל אני מסתכלת על החינוך המדעי לא כמדענית אלא כאדם, כאזרחית העולם. אני קוראת וכותבת אובססיבית, צורכת תרבות, מטיילת בעולם, אוהבת היסטוריה, מוזיקה בשבילי היא משהו שאני חייבת לנפש – ולכן אני מסתכלת על כל העשייה האנושית בכללה. מהזווית הזו אף אחד לא יכול להגיד שאני חושבת שחינוך מדעי הוא אחר או נעלה מתחומי דעת אחרים. מה שכן, המדע הוא התשובה הטובה ביותר שיש כרגע לאנושות כדי להסביר את עצמה ואת הסביבה שבה אנחנו חיים.
"בחינוך המדעי יש ייחוד של שילוב כלים שרלוונטיים לכל החיים – חשיבה ביקורתית, הטלת ספק, פיתוח סקרנות, פתרון בעיות, קבלת החלטות מושכלת, היכולת להתבסס על נתונים, תגליות וממצאים, לרתום אותם לטובת איכות חיינו ולתת מענה לצרכים שלנו כאנושות – כל זה נעשה בראש ובראשונה מתוך התפיסה המדעית והטכנולוגית. כל העיסוק שלנו במדע זה הרבה מעבר להבנה של איך עובד התא או נוסחה כזו או אחרת בכימיה או משוואה במתמטיקה – כל זה חשוב, אבל זה לא הדבר עצמו. כשעוסקים במדע מתוך גישה הומניסטית, מבינים שהמדע זה דבר שהאדם יצר כדי להבין את עצמו ואת הסביבה, ומתוך כל זה ליצור אנושות טובה יותר. זה פואטי בעיניי. מה יותר יפה מזה? מה יותר יפה מלהסתכל על מערכת אקולוגית, לראות את היופי שבה ולהבין איפה אני נכנסת לתוכה?"
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האב, הבן וחרדת הנטישה
– רבי הושעיה ואגאתה כריסטי: קובץ רבגוני שמאחדת אותו אהבת אדם
– עדות מהסגר על העיר החרדית: "תחושה קשה של עלבון"
בקיצור, את משוררת בכלל, לא מדענית. הכרנו זו את זו על רקע שיחות שנערכו בתקופת הקורונה שבהן נעשה ניסיון להפיק מתוך המשבר הזה תובנות לטווח הארוך ביחס לחינוך.
"הקורונה האיצה דברים שכבר הבנו אך לפעמים אנחנו מסרבים להודות בהם, ואחד מהם – אם כבר פתחנו את השיחה הזו ביחס שלנו למדע – נוגע באמת למיצובו של המדע בחיינו. העובדה היא שאנשים חיפשו תשובות במדע בכל התקופה הזו לשאלות כמו – מה ההיגיון שמסתתר מאחורי ההנחיות שקיבלנו? למה צריכים ללכת עם מסכה? מה זה בכלל וירוס? איך דבר שבקושי רואים במיקרוסקופ משנה סדרי עולם? את התשובות לכל אלו מספק המדע, ולכן המיצוב של המדע ברלוונטיות היומיומית הוכח מעבר לכל ספק. לא משנה מאיזו עדה או תרבות הגעת ובאיזו דת אתה מאמין – כולם צריכים להבין משהו במדע כדי לקבל החלטות מושכלות וביקורתיות. עם התפרצות הקורונה, פתחנו מאמר בשם 'זה נכון', בפייסבוק של מכון דוידסון, ובו נתנו מענה מדעי מושכל לכל מיני שמועות שרצות ברשת, וכאלו כידוע יש למכביר. הביקוש לסוג כזה של מידע ותובנות והיכולת לדון בדברים ולהבין אותם הפתיעו אפילו אותנו".
מעבר למקומו של המדע, לך יש לא מעט ביקורת על מערכת החינוך הישראלית, שכמו שאמרת, הקורונה אולי רק הבליטה עוד יותר את הבעיות שלה ואת הנוקשות שלה.
"אנחנו יודעים כבר לפחות שבעים שנה כל מיני דברים מתחומי החינוך והפסיכולוגיה, ובין היתר שאנחנו לומדים בדרכים שונות כל הזמן, ולא רק במסגרת בית ספר. המונופול של הידע והלמידה כבר מזמן לא נמצא בין כותלי בית הספר. הקורונה האיצה גם את התובנה הזו. קיימות סביבות למידה שונות – הסביבה הדיגיטלית היא לא הסביבה הפיזית בכיתה ולא הסביבה בחוץ, וככל שנבין שלכל סביבה ישנם המאפיינים הייחודיים לה, ויחד הן צריכות להשתלב כמערכת – ככה נדע לתת מענים טובים יותר לתלמידים, לדור הבא שמלמדים.
"דבר נוסף שלמדנו בעשורים האחרונים, ואני יוצאת רגע מההקשר של הקורונה, זה שכל אחד מבנה את התובנות ואת ההתנהגות שלו על בסיס כל ההתנסויות שלו בכל רגע נתון – הערכים, המשפחה שנולדים לתוכה, התרבות שמנחילה דבר כזה או אחר ועוד. ילד שמגיע לכיתה א' לומד המון עוד לפני שהמורה שלו פתחה את הפה ואמרה 'שלום כיתה אל"ף'. לפי ההתייחסות של המורה לצלצול, האם הגיעה בזמן או לא, לפי גובה הטון שלה, לפי האופן שבו התלבשה לכיתה, לפי מראה הסביבה, מראה הפח – מכל אלו הוא מקבל מסרים על חינוך, על מיהו ואיך מתייחסים אליו, ומתוך כל אלו הוא לומד. הילד שלי למד בין כיתה א' ל־ג' בארה"ב בזמן ששהינו שם בשליחות. ביום הראשון ללימודים בכיתה ד' בארץ, הוא חזר ואמר לי: 'אמא, את יודעת? פה מותר לאחר לכיתה'. שאלתי אותו מאיפה התובנה הזו, והוא ענה: 'המורה איחרה וזה בסדר'. למחרת הוא חזר ואמר 'ופה מותר גם לצעוק'".
וואו, עצוב.
"הילדים רואים אותנו, הם רואים הכול, והיכולת שלנו לבנות את התובנות שלנו על הסביבה ומה שהיא דורשת מאיתנו היא מכלול ההתנסויות. כשסיימתי דוקטורט במכון ויצמן, בביולוגיה מולקולרית, החלטתי ללכת לחינוך מתוך תחושת שליחות, ויש רבים כמוני, אגב. הכיתה הראשונה שנכנסתי אליה הייתה כיתה י', הצגתי את עצמי וסיפרתי שבדיוק סיימתי דוקטורט בביולוגיה במכון ויצמן, ואחד התלמידים לא יכול היה להתאפק ושאל אותי: 'מה את עושה פה?!'
"באמירה הזו יש שני מסרים קשים: האחד, שאנשים עם הפרופיל המקצועי שלי לא אמורים להיות במערכת החינוך. השני, שאולי מדאיג יותר – תלמידים כבר הפנימו שהם לא ראויים שאנשים כמוני ילמדו אותם. זה לא אומר עליי כרגע כלום אם אני מורה טובה או לא, אני מדברת על הפרופיל, והדבר הזה מוביל אותנו לצלע נוספת בדיון הזה: מעמדה של מערכת החינוך, ומעמד המורה בעיקר. לי איאקוקה, נשיא חברת קרייזלר, אמר שבעולם מתוקן, הטובים שבינינו יהיו מורים והשאר יצטרכו להסתפק בפחות. פעם אמרו 'הטובים לטיס', היום צריך לומר 'הטובים להוראה', ולצערי אין סיכוי שזה יקרה בתנאים הנתונים. לא רק שהמורים מאורגנים בכל מיני ארגונים שאין להם שום קשר למציאות, מערכת החינוך לא מחוברת למאה ה־21 ומדברת בעיקר בסיסמאות וברגולציה – כל הזמן מפקחים על המורים ומבקרים אותם".
יש דרך לשנות את מערכת החינוך הישראלית, לדעתך?
"אני מדברת על ארבע חירויות שצריך לחזק כדי שיהיה חינוך טוב, שכולן קשורות לגמישות וליצירתיות שצריך לפתח: הדבר הראשון שצריך לשחרר הוא הצורך להספיק את החומר. יש ליבה של ידע שכל אחד צריך ללמוד, אבל מה זה 'להספיק את החומר' הזה? זה הורג את חדוות הסקרנות. אני לומדת הכי טוב כשאני לומדת מתוך צורך, תשוקה, סקרנות וכשמורה מלהיב אותי. אגב, אתמול ישבתי עם נערה שסיפרה לי שעד כיתה י' היא לא התחברה למתמטיקה או פיזיקה ובעקבות מורה מלהיב שנכנס לכיתה שלה היא עשתה 5 יח"ל בפיזיקה. לפעמים רק זה מה שצריך.
"הדבר השני הוא החירות מסטנדרטיזציה – מערכת החינוך עוסקת בסטנדרטיזציה, ביצירת מבחנים זהים וסטנדרטים מובְנים לכולם, כאילו כולנו אותו דבר. היא לא מספיק לוקחת בחשבון את השונות. אנחנו בוחנים את כל הילדים באותו מבחן בגרות. למה? יש לנו היום כל כך הרבה כלי הערכה אחרים שאנחנו יודעים להשתמש בהם. חינוך הוא תהליך של התפתחות, של שינוי, בואו נמדוד את השינוי ולא את זה שהם יודעים לצטט את תהליך חילופי הגזים בריאות. עם כל הכבוד, מעניין אותי יותר שהבינו את התהליך של המערכת הביולוגית.
"הדבר השלישי שאותו צריך לשחרר הוא החופש מהפחד. נורא מפחדים לטעות. מערכת החינוך מענישה אותך על הטעות ומתגמלת אותך על מה שהיא קוראת הצלחה. למה? החיים מלאים בטעויות. גם באינטרנט יש טעויות וגם בספרים שמאושרים על ידי משרד החינוך יש טעויות. יטעו? ינסו שוב. ככה המדע עובד. כל מדען יגיד לך שרוב הזמן אנחנו טועים, רוב הזמן אנחנו לא מצליחים. ככה אנחנו לומדים ומתפתחים. בלי טעויות אין מדע, והמדע והטכנולוגיה הם מההישגים הכבירים של האנושות.
"החירות הרביעית היא החירות של הדמיון לפעול – בראש ובראשונה בבסיסנו אנחנו מספרי סיפורים, זו המהות שלנו כבני אדם. זה ייחוד אנושי מופלא. אבל בית הספר לא מעודד תלמידים לדמיין ולספר סיפורים ולהשתמש ביכולות האלו כדי ללמוד. אלו ארבעת המרכיבים שאם נשנה אותם, מערכת החינוך שלנו תיראה אחרת".
זו תוכנית עבודה?
"זו תוכנית עבודה וגם תוכנית הכשרה. אנחנו צריכים להחליט איזה מין מורים אנחנו רוצים שיהיו לילדים שלנו ועל זה ללכת. יש המון מורים מצוינים במערכת ואם היא הייתה בנויה בצורה שמאפשרת להם לעבוד, היינו מגיעים להרבה יותר ממה שאנחנו רואים היום – גם באנשי המקצוע וגם בתלמידים. אם תסתכלי במדינות עם מודלים מצליחים של הוראה, תראי שהכול קם ונופל על המקצוענות של המורים. אם נבנה את פרופיל המורה ונדרוש שאלו יהיו האנשים שילכו להוראה – ההוראה והחינוך יכולים להיראות אחרת".
אז מהו פרופיל המורה שעליו את מדברת?
"אתן לך דוגמאות שיבהירו את כוונתי: הנה, לי יש דוקטורט בביולוגיה, את יכולה להניח שבמהלך הלימודים למדתי אנטומיה. יש מחסור ברופאים בישראל. מישהו יעלה על דעתו לומר לי 'בואי נעשה לך קורס קיץ מזורז איך מנתחים ותיכנסי לחדר ניתוח'? מובן שלא, אבל להוראה כן. למה באים לאנשי היי־טק שיודעים נהדר פיזיקה או מחשבים – אומרים לך נעשה לכם קורס מזורז בהכשרת מורים ותיכנסו לכיתה. סליחה?!
"הייתה איזו מודעה שהסתובבה ברשת וירדה לאחר שנמתחה עליה ביקורת ציבורית, שהיה כתוב בה משהו כמו 'מחפש עבודה קלה בלי אתגרים, ליד הבית, שעות נוחות? בוא תהיה מורה מחליף'. מה זה בעצם אומר? בייביסיטר! לא באמת צריך להיות מורים. בת של חברים חיפשה עבודה לפני הטיול הגדול אחרי צבא, ובבית הספר היסודי שליד הבית שלה אמרו לה 'בואי, חסרים לנו מורים', הכניסו אותה לכיתה ג', יאללה תלמדי תנ"ך. היא אמרה 'אבל אני לא מורה לתנ"ך'. אמרו: 'לא נורא, תקריאי להם איזה פרק וסיפור ותעבירי את הזמן'. ככה נראית מערכת החינוך שלנו. המערכת לא מתייחסת למורים כאל אנשי מקצוע מצוינים שצריך לתת להם את כל האמצעים שצריך כדי ללמד. את מכירה עוד מקומות עבודה שאין לבן אדם אפילו פינה לעבוד בה?"
ואם נבקש לבנות את פרופיל המורה לא על דרך השלילה, אלא על דרך החיוב?
"למורה צריך להיות ידע גם בתחום הדעת שהוא מלמד וגם בחינוך. במכון דוידסון, רוב העובדים שלי הם כמוני, עברו הכשרה מדעית ואחר כך הוכשרו גם בחינוך. יש שני מוקדים בעשייה שלנו, ואלו צריכים להיות המוקדים של כל מחנך. מוקד אחד זה תחום הדעת שמלמדים. אני יודעת מצוין ביולוגיה, זה לא אומר שאני יודעת הכול, אבל אני מבינה מספיק כדי להיות מנטור של תלמידיי בתחום הדעת. המוקד השני הוא חינוך. הוא יונק את הידע שלו מפדגוגיה, כיצד מתפתחים מושגים, איך מתרחשת למידה, איך משפיעים התרבות והערכים והעמדות שלי על הצורה שאני לומד – את כל זה מורה צריך להכיר כחלק מהארסנל המקצועי שלו. אנחנו צריכים לדרוש אנשים שלומדים את הדברים האלו ושמסוגלים לעמוד בפני כיתה ולהוביל אותה".
אבל איך דורשים את זה? זה תמיד יהיה קשור לשכר של המורים.
"יש כסף במערכת. זה עניין של סדרי עדיפויות. תסתכלי על תקציב המדינה, זה המשרד הכי עשיר במדינה, והחינוך נכשל. אמרו לפניי טובים ממני, מפעל שהיה מקבל כאלו סכומים ובכל זאת נכשל פעם אחר פעם במבחנים בינלאומיים – היו סוגרים אותו מזמן. פשוט מאוד. סימן שסדרי העדיפויות והשימוש בתקציבים בעייתי. הגיע הזמן לחשוב על זה מחדש בלי להתפשר ובלי לתת לבעלי אינטרסים זרים להוביל את מערכת החינוך. נחוץ חריש עמוק לצורך בנייה שונה שלה. ב־2015 פולקסווגן כמעט התרסקו בגלל בעיות שלהם – זו מערכת עולמית עם אלפי עובדים – הם עשו חריש של שינוי עמוק והצליחו להציל את עצמם. אולי הגיע הזמן שגם מערכת החינוך תעשה חריש כזה, רה־ארגון, ותוביל את עצמה להתחדשות שאנחנו כל כך צמאים לה".
