במשך שנים גדלה האמנית ברברה היינס באוסטרליה כנוצרייה, מבלי לדעת שהוריה הסתירו ממנה את העובדה שהם יהודים. הם שרדו את מלחמת העולם השנייה בגרמניה כשהם מסתירים את זהותם, וגם לאחר שהיגרו לאוסטרליה בחרו שלא לחשוף את הסוד בפני ילדיהם, מתוך חשש שהשואה עלולה לחזור. רק כשהייתה כבר אם לשני ילדים, בעקבות שיחת טלפון מפתיעה של בנה לסבתו, גילתה היינס את הסיפור המשפחתי ששינה את חייה.
"היטלר כבר לקח מספיק מהמשפחה שלי", כתבה לימים. "לא הייתי מוכנה לתת לנאצים לקחת גם את המורשת היהודית שלי".
הגילוי הוביל אותה למסע של לימוד וחיבור מחודש ליהדות, ובהדרגה שינה גם את יצירתה האמנותית. מי שעסקה במשך שנים בציורי אור ונוף החלה להתעניין בסיפורי התנ"ך, בהיסטוריה היהודית ובירושלים. כעת, בתערוכת היחיד הראשונה שלה בישראל, "ירושלים בנשמתי", שתיפתח ביום שישי, 16 באוקטובר, במוזיאון משה קסטל במעלה אדומים, היא מציגה עבודות שבהן משולבת גם אדמה שאספה מגינתה בירושלים.
הכי מעניין
מתוך האלבום המשפחתי של ברברה, טרוור לידה | צילום: אלבום משפחתי
הסוד המשפחתי שנחשף בזכות הבן
היינס נולדה בגרמניה וגדלה באוסטרליה תחת שם המשפחה פריטשה. הוריה, יהודים ששרדו את מלחמת העולם השנייה בגרמניה, היגרו לאחר המלחמה לאוסטרליה וביקשו לפתוח בחיים חדשים. אלא שהפחד מן העבר לא הרפה מהם. הם המשיכו להסתיר את יהדותם, גם משתי בנותיהם, שגדלו כנוצריות מבלי להכיר את ההיסטוריה המשפחתית.
"היטלר כבר לקח מספיק מהמשפחה שלי. לא הייתי מוכנה לתת לנאצים לקחת גם את המורשת היהודית שלי"
אנני ליבוביץ | ברברה היינס: האמנית שגילתה את יהדותה מציגה במוזיאון משה קסטל
הקשר הראשון של היינס לישראל נוצר עוד לפני גילוי יהדותה. בגיל 22, לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת סידני ועבדה כמורה בגרמניה, הגיעה לביקור בארץ עם קבוצת תלמידים ומורים. לדבריה, כבר אז חשה חיבור עמוק למקום ולאנשיו, אף שלא ידעה דבר על שורשיה היהודיים.
שנים לאחר מכן, כאשר התגוררה בלונדון עם בעלה ג'רלד ושני ילדיהם, החל בנה טרבור, שהיה אז בן 14, להתעניין במקורות הנצרות וביהדות. כשהודיע למשפחתו כי ברצונו להיות יהודי, החליט להתקשר לסבתו ולשוחח איתה על הנושא. במהלך השיחה סיפרה לו הסבתא כי אמה וסבתה שלה היו יהודיות.
כך, בשיחת טלפון אחת, נחשף סוד משפחתי שנשמר במשך עשרות שנים.
עבור היינס, שגדלה כנוצרייה ואף עסקה במשך כעשרים שנה בבודהיזם, הגילוי לא היה רק שינוי בהגדרה הדתית. הוא פתח בפניה עולם שלם של היסטוריה, מסורת ושייכות, שעד אז כלל לא ידעה שהוא חלק ממנה.
היא החלה ללמוד תורה, תפילה והיסטוריה יהודית, ונעזרה ברבנים ובמורים כדי להכיר את המורשת שממנה נותקה. בהדרגה מצאה הדרך החדשה ביטוי גם בעבודתה כאמנית.
עוד כתבות בנושא
ברברה היינס: האמנית שגילתה את יהדותה מציגה במוזיאון משה קסטל | צילום: טום דו ברוק
כשהאדמה של ירושלים נכנסת לתוך הציור
במשך שנים עסקה היינס באור, בצבע ובנוף, בניסיון ללכוד רגעי יופי חולפים בטבע. לאחר גילוי יהדותה החלה להתעניין גם בסיפורי התנ"ך וברגעים מן ההיסטוריה היהודית, ובעיקר בירושלים.
השינוי לא גרם לה לזנוח את השפה האמנותית שפיתחה. היא המשיכה להתבונן באור, בצבע ובמרקם, אבל הנופים שקודם לכן היו עבורה מקור להשראה חזותית בלבד קיבלו משמעות אישית ורוחנית נוספת.
בירושלים היא נוהגת להסתובב בשעות שונות של היום ולצלם פרטים שעוצרים את מבטה: קרן אור על אבן עתיקה, צל בפתח דלת או רחוב צר. "ניסיתי לתפוס לא רק כיצד נראית ירושלים", היא כותבת, "אלא איך היא מרגישה".
בהמשך החליטה לקחת את החיבור הזה צעד נוסף. אל הפיגמנטים שבהם היא משתמשת בציוריה היא מוסיפה אדמה שאספה מגינתה בירושלים, כך שחלק מן העיר הופך ממש לחומר שממנו עשויה היצירה.
"פשוט לצייר את הארץ הזאת כבר לא הרגיש לי מספיק", היא מסבירה. מבחינתה, השימוש באדמה מאפשר לה ליצור לא רק ציור של ירושלים, אלא יצירה שמכילה בתוכה משהו מן המקום עצמו.
כאן גם נוצר החיבור בינה לבין האמן משה קסטל, שעל שמו נקרא המוזיאון שבו תציג. קסטל, יליד ירושלים, השתמש ביצירותיו בבזלת מרוסקת ובחומרים שמקורם בארץ ישראל. היינס, שהגיעה אל ירושלים במסלול חיים שונה לחלוטין, מצאה דרך משלה להכניס את חומרי הארץ אל תוך הציור.
"שנינו יצרנו אמנות על הארץ ומן הארץ", היא כותבת.
היינס למדה בבית הספר לעיצוב פנים בניו יורק ובמכון פראט, ופעלה לאורך השנים בארצות הברית, באירופה ובישראל. עבודותיה הוצגו בין היתר במוזיאון השואה ביוסטון, במוזיאון לאמנות מקראית בדאלאס, במכון אספן בקולורדו, במוזיאון ברנרד הלר בניו יורק ובביאנלה של ירושלים.
ברברה היינס: האמנית שגילתה את יהדותה מציגה במוזיאון משה קסטל | צילום: טום דו ברוק
הדייט הראשון היה במוזיאון שבו תציג
למסע האישי של היינס נוסף בשנים האחרונות פרק חדש, שגם הוא קשור באופן מפתיע למוזיאון משה קסטל.
בשנת 2020 נפטר בעלה ג'רלד. במאי 2025 הכירה את הרב ד"ר נתן אופיר, העוסק בין היתר במדיטציה יהודית. ההיכרות נוצרה באמצעות מחותניה הישראלים של בתה, שסברו כי השניים עשויים למצוא עניין משותף.
כעבור כחודש הזמין אותה אופיר לפגישה. המקום שנבחר לדייט הראשון היה מוזיאון משה קסטל במעלה אדומים, אותו מוזיאון שבו תציג כעבור קצת יותר משנה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בישראל.
"זה היה ביקור ודייט מקסים", היא מספרת. "אהבתי מאוד את האישיות שלו. דיברנו על מדיטציה יהודית, שהיא חלק מהעיסוק שלו ושגם אני מאוד אוהבת, ודיברנו הרבה על יהדות ועל הדרך שבה הוא רואה אותה. היה בינינו משהו מאוד נינוח וטבעי. הרגשתי שאני מכירה אותו מאז ומעולם".
באותה תקופה עבד אופיר על ספר העוסק ברמב"ן, רבי משה בן נחמן, שעלה לארץ ישראל במאה ה־13 לאחר הוויכוח הפומבי בברצלונה עם המומר פבלו כריסטיאני.
השניים נסעו יחד לברצלונה בעקבות הסיפור ההיסטורי, ושם, במקום שבו נערך הוויכוח המפורסם, הציע אופיר להיינס להינשא לו.
במאי 2026 הם נישאו, וכיום הם בונים יחד את ביתם במעלה אדומים ומתכננים לחלק את חייהם בין מעלה אדומים לירושלים.
ברברה היינס | צילום: יוחאי מדינה
כשהחתימה הפכה לתפילה
אחד הפרטים הקטנים בסיפורה של היינס מסכם במידה רבה את הדרך שעברה.
במשך שנים חתמה על ציוריה בראשי התיבות של שמה באנגלית, BH – ברברה היינס. לקראת נישואיה לרב ד"ר אופיר קיבלה את השם העברי ברכה, ולפתע שתי האותיות שליוו את יצירתה במשך שנים קיבלו עבורה משמעות חדשה: ב"ה, ראשי התיבות של "ברוך השם".
"החתימה שלי הופכת לתפילה", היא כותבת. "באמצעות האותיות הללו אני מודה לה' על שהעניק לי את הכוח ואת ההזדמנות ליצור".
"החתימה שלי הופכת לתפילה. באמצעות האותיות הללו אני מודה לה' על שהעניק לי את הכוח ואת ההזדמנות ליצור"
יוחאי מדינה | ברברה היינס
כשהיינס מביטה לאחור, אל המורה הצעירה שהגיעה לישראל בגיל 22 מבלי לדעת שהיא יהודייה, קשה שלא לראות את הדרך הארוכה שעברה מאז. דרך שהחלה בסוד משפחתי מתקופת השואה, נמשכה בגילוי מחודש של היהדות והובילה אותה לירושלים, ליצירה שעשויה מאדמת העיר, ולבסוף גם אל המוזיאון שבו יצאה לדייט הראשון עם מי שהפך לבעלה.
כעת, בתערוכה "ירושלים בנשמתי", כל התחנות האלה נפגשות על הבד.
"ירושלים בנשמתי" – ברברה היינס
מוזיאון משה קסטל, מעלה אדומים.
פתיחה: 16 באוקטובר 2026 | נעילה: 31 בדצמבר 2026.
עוד כתבות בנושא
