זו הפעם הראשונה שבה המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון מציג תערוכה במרכז תל אביב. היוזמה נולדה בעקבות פנייה של אנשי "בפנוכו", מרחב תרבות מבית קבוצת ריאליטי, שביקשו להביא לקהל התל־אביבי את אחד הסיפורים הטעונים והשנויים במחלוקת בתולדות החברה הישראלית בעשורים האחרונים.
התערוכה מבוססת בעיקר על צילומי עיתונות ותיעוד משנות קיומו של גוש קטיף, והיא בנויה מארבעה פרקים: "אחיזה", "התיישבות", "התנתקות" ו"התמודדות".
המבקרים יעברו מראשית ההתיישבות באזור, דרך חיי הקהילות והחקלאות שהתפתחו בו, אל המאבק הציבורי נגד תוכנית ההתנתקות ב־2005, הפינוי עצמו וההתמודדות של המפונים בשנים שלאחר מכן.
הכי מעניין
אלא שהתערוכה אינה מבקשת להישאר רק בעבר. המארגנים מבקשים לקשור בין הוויכוחים של 2005 לבין כמה מהמחלוקות שמעסיקות את ישראל כיום: היחסים בין התיישבות לדמוקרטיה, גבולות המחאה והציות, האמון במערכת המשפט ובמוסדות המדינה, היחסים בין הצבא לחברה והיכולת של קבוצות יריבות להכיר בכאבו של הצד האחר.
מפוני גוש קטיף מתצפתים על רצועת עזה. | צילום: מרים צחי
"המכונית שלנו מלאה עכשיו בסרטים כתומים". | צילום: אביטל הירש
הפגנה נגד ההתנתקות, ספטמבר 2004. | צילום: פלאש 90
ההתנתקות מגוש קטיף. | צילום: מרים צחי
ההתנתקות מגוש קטיף. | צילום: מרים צחי
לראות את מפעל החיים מתנפץ. פינוי גוש קטיף. | צילום: רויטרס
הקבורה מחדש הייתה חסרת מקצועיות, חסרת אמפתיה, חסרת לב". תושבי גוש קטיף נפרדים מבית העלמין בגוש, בימי ההתנתקות. | צילום: מרים צחי
הראל עם הכוחות המפנים בגוש קטיף. | צילום: משה מילנר, לע"מ
אירועי 7 באוקטובר והמלחמה ברצועת עזה העניקו לסיפור גם הקשר חדש. שאלות על משמעות הנסיגה מעזה ועל האפשרות להותיר את הרצועה "מעבר לגדר", שנראו במשך שנים כחלק מוויכוח היסטורי, חזרו למרכז השיח הישראלי. גם המחאה הציבורית של השנים האחרונות סביב מערכת המשפט העלתה מחדש סוגיות של סרבנות, ממלכתיות, מחאה ואמון במוסדות – נושאים שליוו בעוצמה גם את המאבק נגד ההתנתקות.
את התערוכה אצרה גלית ליטני, שמגיעה מעולם הארכיאולוגיה ומנקודת מוצא שונה מזו של אנשי גוש קטיף. על פי המארגנים, הבחירה נועדה לאפשר גם למי שאינו מזוהה עם ההתיישבות או עם המאבק נגד ההתנתקות להיכנס אל הסיפור.
עוד כתבות בנושא
"21 שנה אחרי ההתנתקות, סיפור גוש קטיף ממשיך להיות נוכח ורלוונטי בצמתים הערכיים המרכזיים של החברה הישראלית", אומר הרב קובי בורנשטיין, מנהל התוכן במרכז להנצחת מורשת גוש קטיף. "זה אינו זיכרון שנשאר מאחור, אלא סיפור שממשיך להציף שאלות עמוקות על חברה, מדינה, אחריות ומנהיגות".
לדבריו, עבור רבים ההתנתקות היא עדיין "פצע פתוח", והמטרה בהבאת התערוכה לתל אביב היא לאפשר היכרות ומפגש עם הסיפור גם בקרב קהלים הרחוקים ממנו.
ברגישות ונחישות, התערוכה | צילום: יח"צ
אביטל חפר, מנהלת פרויקטי אימפקט בקבוצת ריאליטי, אומרת כי הבחירה בגוש קטיף נעשתה דווקא בשל המחלוקת סביבו. לדבריה, מטרת המרחב היא לאפשר מפגש עם "סיפורים מורכבים ושנויים במחלוקת", ולא לנסות להכריע מחדש בוויכוח על ההתנתקות.
בתערוכה יוצגו בין השאר צילומים של דרור ונונו, דבי רוזן, מירי צחי, גלדיס בלנק ורינה קסטלנובו, לצד היצירה "עונת מעבר" של לאה מרמורשטיין ירחי. במהלך החודש שבו היא תוצג מתוכננים גם אירועי שיח ומפגשים שיעסקו בגוש קטיף ובמחלוקות שהוא ממשיך לעורר.
"ברגישות ובנחישות"
פתיחה: 3 בספטמבר 2026 | נעילה: 1 באוקטובר 2026 | "בפנוכו", איתמר בן אב"י 9, תל אביב | הכניסה ללא תשלום
עוד כתבות בנושא
