השנים האחרונות מתאפיינות בלא מעט חזרה למקורות בכל מה שקשור לתוכן לילדים. ספרים ישנים מקבלים תרגומים חדשים ועיבודים עדכניים לרומנים גרפיים, ודיסני מוציאה סרט לייב אקשן אחרי סרט לייב אקשן לכל ההצלחות המצוירות שלה משנות ה־90 – ובאופן כללי, לכל סרט שלה שהצליח, נקודה.
גם על היצירה המקומית המגמה הזו לא פסחה, והיא מובלת בארץ על ידי האיש והאגדה – חנוך רוזן. זה התחיל בעלייה המחודשת לבמות של ההצגה "ספר הג'ונגל", בכיכובו של כל הקאסט המקורי למעט תום אבני, שהתבגר קצת יותר מדי בשביל לגלם שוב את מוגלי; המשיך בחזרה לפורמט המקורי של תחרות השירים בפסטיגל, שנעדרה ממנו במשך שנים; וממש השבוע קיבלנו שוב גם את המחזמר "פיטר פן", ששב אלינו היישר מסוף שנות ה־80.
בדומה ל"ספר הג'ונגל", המחזה המקורי בכיכובם של חנוך רוזן וחני נחמיאס קיבל מעמד של קלאסיקה וחיים ארוכים במיוחד דרך קלטות הווידאו שמצאו את דרכן לבתים רבים. הדבר הופך את ההצגה המחודשת לחוויה מושלמת עבור כל המשפחה – לילדים שייחשפו אליה לראשונה ולהורים שייהנו מהנוסטלגיה.
הכי מעניין
ברוב המובנים, ההפקה המחודשת עשתה למחזה רק טוב. התפאורה המושקעת והאפקטים הוויזואליים החדשים מעשירים את החוויה ומעניקים לה עומקים חדשים, ולי בירן ומשי קליינשטיין, שנכנסו לנעליים הגדולות של התפקידים הראשיים, פיטר פן וונדי, ממלאים אותן בהצלחה רבה, עד כדי הרחבת המידה – ובהצלחה למי שיצטרך להיכנס אליהן בדור הבא. ניכר שהרמה הכללית גבוהה מאוד.
ליבי רן ומשי קליינשטיין | צילום: דפנה בן נון
ששון גבאי בפיטר פן | צילום: דפנה בן נון
ששון גבאי בפיטר פן | צילום: דפנה בן נון
פיטר פן | צילום: דפנה בן נון
פיטר פן | צילום: דפנה בן נון
עם זאת, העובדה שהטקסט עצמו נשאר ללא שינוי – ותעיד על כך העובדה שידעתי להשלים מחצית מהטקסטים מהזיכרון, ובטון המדויק – מדגישה את הפערים בין העולם שבו ההצגה עלתה לראשונה לפני יותר מ־30 שנה לבין המקום שבו העולם נמצא היום.
עוד כתבות בנושא
בתור מישהי שחושבת שתרבות הפוליטיקלי קורקט קצת יצאה משליטה, תפס אותי בהפתעה שמטריד אותי היחס השוביניסטי לדמותה של וונדי. אם כי, להגנתה של ההפקה ייאמר שזהו חומר הגלם הבסיסי וחלק מרכזי בנרטיב, כך שזה לא באמת בר־טיפול אם רוצים לספר את סיפור המקור ולא להעביר אותו תהליך של Re-telling – עיבוד חדש לגמרי, כמו למשל סיפור סינדרלה.
מזמן לא נהניתי ככה בהצגת ילדים. פיטר פן מצליח להחזיר את הקסם והנוסטלגיה – גם אם חלק מהטקסט כבר מרגיש שייך לעולם אחר
לעומת זאת, ייתכן שאדומי העור (האינדיאנים) יכלו לקבל טקסטים מעודכנים יותר. הסיבה שהטקסטים שלהם מקוטעים ומשונים היא כנראה הניסיון להעביר שהם אינם דוברים את אותה שפה ושהם אמורים לדבר בסוג של מבטא, אבל זה לא עובר כל כך טוב ומשווה לעסק מראה קצת גזעני יותר ממה שהוא באמת – עניין שיכול להיפתר בקלות באמצעות שינוי קל בטקסטים.
למרות זאת, החוויה הכללית של ההצגה מהנה מאוד עבור ילדים ומבוגרים כאחד. הילדים באולם היו פעילים וצחקו המון, ובאולם הספציפי שלי גם נטו, בצורה מפתיעה, לצד של קפטן הוק בקריאות העידוד שלהם. ואמנם ההצגה לא מפחידה, וגם בקטעי הקרבות משולב לא מעט הומור, אבל כדאי לקחת בחשבון שהילדים הקטנים יותר שנכחו באולם כן נבהלו מהקטעים האלה.
ובנימה קצת יותר אישית, מזמן לא נהניתי ככה בהצגת ילדים. וברוח הרנסנס הכללי של תקופת הילדות שלי, אני מחכה – וקצת חרדה – שמישהו ירים את הכפפה ויעשה עיבוד מחודש לאחת מסדרות הטלוויזיה החינוכית.
עוד כתבות בנושא
