הבית // בנוי על מגרש של 570 מ"ר בהרחבה של המושב, ומוקף חצר רחבת ידיים ובריכה. בחלל הציבורי סלון, מטבח ופינת אוכל. אגף הילדים מעניק לכל אחד את המרחב שלו. לבנת: "אני אוהבת בית חי. תמיד יש כאן אנשים. חברים של הילדים, חברים שלנו, משפחה. בית צריך להיות מקום שאנשים מרגישים בו בנוח".
הבריכה // לבנת: "חיים תמיד חלם על בריכה, אבל עם ילדים קטנים בבית זה היה מאוד מפחיד. הסכמתי רק בתנאי שיהיו הרבה אמצעי בטיחות".
הבוקר // ארבעת הילדים מתארגנים בזמן שחיים כבר נמצא בחווה. לבנת מחלקת את הבוקר בין הבית והילדים ובין הניהול השוטף של החווה ועגלת הקפה. לאורך היום הם נעים שוב ושוב בין הבית לחווה.
החווה המשפחתית // "החווה של חיים", בית ספר לרכיבה טיפולית, נמצאת במרחק דקות הליכה מהבית. בחודשים האחרונים הצטרפה אליה גם עגלת הקפה, שהפכה למוקד מפגש לתושבי האזור.
הסוסים // בחווה חיים כ־15 סוסים, והיא מארחת ילדים, בני נוער, חיילים ומשפחות, רבים מהם מיישובי עוטף עזה, בשיעורי רכיבה טיפולית לילדים ולנוער ולקבוצות המתמודדות עם טראומה. בשביל חיים הסוסים מעולם לא היו רק תחביב: הוא תמיד חזר אליהם כדי למצוא שקט, ולאחר שסיים יותר מעשרים שנות שירות בצבא ובמשטרה החליט להפוך את האהבה הישנה למפעל חייו. "הסוסים תמיד היו התרפיה שלי. למדתי אילוף והדרכת רכיבה, בניתי בעצמי חלק גדול מהחווה, וכל מי שמגיע לכאן מרגיש כמה הלב שלי נמצא במקום הזה".
הקפה // חיים אחראי על החווה ועל כל מה שקורה בשטח, ולבנת מנהלת את התפעול, את עגלת הקפה ואת כל המערך שמאחורי הקלעים, וגם מלווה אנשים בתחום ההתפתחות האישית. "חשבנו שעגלת הקפה תהיה רק פינה קטנה, אבל מהר מאוד הבנו שיש כאן צורך אמיתי. אנשים התחילו להגיע במיוחד לעגלת הקפה, והיום היא כבר פתוחה לקהל הרחב לאורך רוב ימות השבוע. בערבי שלישי וחמישי אנחנו מקיימים גם ערבי תוכן".
התפתחות אישית // לבנת הייתה בעבר מורה, אבל בגיל 32 עזבה את מערכת החינוך ופנתה לתחום היזמות וההתפתחות האישית. "היו מי שלא הבינו למה לעזוב מקצוע בטוח, אבל הרגשתי שאני רוצה לגעת באנשים ולעזור להם לשנות את החיים שלהם. רובנו מתנהלים מתוך פחד, אבל ברגע שאנחנו מתחילים להאמין בעצמנו, אפשר לפרוץ גבולות. כשאדם הופך לגרסה טובה יותר של עצמו, הכול משתנה. הוא הורה טוב יותר, בן זוג טוב יותר ואיש מקצוע טוב יותר. אני כל הזמן בודקת איפה הייתי לפני שנה, איפה אני היום ולאן אני רוצה להגיע בעוד כמה שנים".
לימודים // היא משקיעה בלימודים, בהכשרות ובקורסים אצל מנטורים מהבכירים בעולם, למרות העלויות הגבוהות. "זו לא הוצאה מבחינתי, זו השקעה. אנחנו הנכס הכי חשוב של עצמנו. ככל שאני מתפתחת יותר, אני יכולה לתת יותר וגם להצליח יותר". גם את חיים היא דוחפת כל הזמן להתפתח: "כשהצטרפתי לתוכנית של אלון אולמן, רשמתי גם אותו. הוא אמר שאין לו זמן, אבל בסוף חיכה לכל מפגש. זה משנה את כל צורת החשיבה".
היסטוריה // חיים גדל במושב זמרת, השני משמונה אחים. אביו עבד במועצה, ואמו גידלה את הילדים וטיפלה בילדים נוספים. לבנת גדלה בנתיבות, בת אמצעית מחמישה אחים במשפחה מרוקאית חמה ומלוכדת. אביה עבד כנהג מונית ואמה הייתה קוסמטיקאית. "לא תמיד היה הרבה כסף, אבל תמיד היו חום ואהבה. עד היום כולנו מאוד קרובים. נוסעים יחד לחו"ל, נפגשים הרבה, ממש חמולה". היא למדה במחזור הראשון של האולפנה בנתיבות, יצאה לשירות לאומי באשקלון, ונסעה ללוס־אנג'לס, לטייל ולעבוד בעגלות מכירה. כששבה לישראל עשתה תואר ראשון ושני בהוראת אנגלית, ובמשך כעשור עבדה כמורה, במקביל להקמת המשפחה.
ההיכרות // אחיו של חיים נהרג בגיל 16 וחצי בתאונת דרכים. הוא נהג לומר לו שוב ושוב שהוא חייב להכיר לו את לבנת. "חיים תמיד היה אומר לו שהוא כבר יסתדר לבד. אבל אחרי שהוא נהרג, כל השבעה אני פשוט לא יצאתי לו מהראש". חיים פנה אליה בתירוץ של עבודה ללימודים, והיא סירבה בנימוס, אבל הוא לא ויתר. כמה חודשים לאחר מכן, בל"ג בעומר, הזמין אותה לשבת עם בני משפחתו. בסוף הערב ביקש לדבר איתה והציע שייתנו הזדמנות לקשר: "היא היתה ועודנה אחת הנשים היפות פה". לבנת הייתה אז דתייה והוא עדיין לא שמר שבת: "אמרתי לו שאני צריכה לחשוב אם אורח החיים שלנו בכלל יכול להתאים". אחרי ששוחחה עם אחיה החליטה לומר כן. "אחרי חודשיים כבר ידעתי שהוא יהיה בעלי".
יחד // חמישה חודשים לאחר מכן הוא הציע לה נישואים, ובתוך שנה כבר עמדו יחד מתחת לחופה. את חמש השנים הראשונות לחייהם המשותפים העבירו ביחידת דיור במשק של הוריו של חיים, ובמקביל בנו את ביתם.
שירות // במשך שנים שירת חיים ביחידת מסתערבים בעזה. גם לאחר שנישאו המשיך בשירות, אולם לאחר שנולד איתי הם הבינו שהמחיר המשפחתי יקר מדי. בהמשך עבר ליחידה אחרת ולאחר מכן למשטרה הכחולה, אך גם שם המשיך לשאוף להגיע ליחידות המובחרות ביותר. בשנים האחרונות הוא מתמודד עם פוסט־טראומה: "נחשפתי לפיגועים, למנהרות. המלחמה עוד יותר סגרה אותי בבית. הרבה חברים שלי נהרגו והיה לי קשה מאוד". לבנת: "אנחנו מטפלים בזה ומאמינים שיהיה טוב".
בנים // "לגדל ארבעה בנים זה אקשן, אבל זה כיף. חשוב לנו שהילדים ירגישו שהם יכולים לספר לנו כל דבר, בלי לפחד מהתגובה. גם לחברות שלי אני תמיד אומרת: אל תיבהלו משום דבר שהילדים מספרים. אם ניבהל, הם פשוט יפסיקו לשתף". בתור הורים, הם פחות עסוקים בציונים ויותר באנשים שהילדים שלהם יגדלו להיות. "אנחנו מאמינים שהחיים מלמדים הרבה יותר מכל מבחן. הילדים שלנו מאוד יזמיים, ואין לנו ספק שכל אחד מהם ימצא את הדרך שלו להצליח".
כלכלה // השיח הכלכלי הוא חלק מהחינוך בבית. הילדים מכירים את העסק המשפחתי, שותפים לשיחות על התנהלות כלכלית ולומדים כבר מגיל צעיר מהי אחריות. "רואי, למשל, עבד בגינות ובחווה וחסך כסף. יום אחד הוא בא אליי ואמר שהוא רוצה להשקיע. מבחינתי זה חינוך, ללמד אותם איך החיים באמת עובדים".
זוגיות // הם מקפידים לפנות זמן גם לשניהם. "אנחנו אוהבים לטייל בארץ ובחו"ל, וגם ארוחות שישי הן עוגן אצלנו. אנחנו שומרים שבת, ובערב שבת כולם סביב השולחן". בשנה האחרונה הם הרגישו שקצב החיים אינטנסיבי מדי, והחליטו "לקבוע זמן זוגי, לחזור לספורט ולעוגנים הקטנים שעושים לנו טוב".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il