הבית // דירה באחד הרחובות השקטים של קריית־שמונה, עם נוף אל החרמון ואל הרי נפתלי (רותם: "החלונות בסלון פונים בדיוק לכיוון הנכון"). במרכז הסלון ספה גדולה במצב מצוין שנמצאה יום אחד ליד פח ברחוב וזכתה לחיים חדשים. על הקיר תלויה תמונה של גיבורי־על יושבים על מנוף. בפינה שעון קיר ענק שנתקע על השעה עשרה לארבע. המטבח קטן אבל יעיל, המקרר מלא (בנימין: "סודה חייבת להיות זמינה בכל רגע נתון"), ועל אדן החלון מונח פח קומפוסט קטן. לכל אחד מהשותפים יש חדר משלו, אבל רוב החיים מתנהלים בסלון. אליאב: "בערב אנחנו אוכלים יחד בדירה, מריצים דחקות ושומעים איך עבר היום על כל אחד".
אליאב // גדל בראש־צורים, הרביעי מחמישה אחים. אחרי התיכון למד בישיבת הר עציון ובהמשך שירת בשירות לאומי בכפר הנוער זוהרים. "אחר כך ניסיתי ללמוד בכמה מסגרות אקדמיות ובחוגים באוניברסיטה, אבל בשלב מסוים הבנתי שלימודים הם לא מה שאני מחפש כרגע. רציתי לעבוד בידיים, להיות בחוץ ולהרגיש שאני עושה משהו מוחשי, וככה הגעתי לעבודה בגינון".
גינון // "הגעתי לקריית־שמונה בשביל הטבע, החברה והמרחק. אני קם בחמש וחצי בבוקר ויוצא לעבודה בראש־פינה, בצוות גינון, עד שלוש אחר הצהריים. יש משהו בעבודה עם הידיים ובחוץ, באוויר הפתוח, שממלא אותי ונותן לי סיפוק. כשאני חוזר הביתה אני מתקלח ויוצא לעשות את הדברים שאני אוהב. לפעמים בריכה, לפעמים גילוף בעץ, לפעמים קפיצה לנחל או ישיבה עם חברים. בדרך כלל בסביבות עשר וחצי או אחת עשרה אני כבר במיטה".
בנימין // נולד וגדל בחדרה, הבכור במשפחה, ויש לו שתי אחיות צעירות. אביו נגר רהיטים ואמו אחות מוסמכת בבית החולים הלל יפה. הוא למד בתיכון הרב־תחומי עמל חדרה. הוא שירת כחובש בגדוד הנדסה קרבית וממשיך לשרת כחובש במילואים. בגיל 22, אחרי השחרור מהשירות הסדיר בחר ללמוד בצפון. "ההחלטה הייתה ספונטנית. לא באמת הייתה לי תוכנית מסודרת. אבל בדיעבד זו הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי. לא רק בגלל הלימודים אלא בעיקר בזכות החברים והקהילה שנוצרו כאן".
אופניים // "אני מתחיל את היום בתפילה, שוטף פנים, אוכל משהו קטן ויוצא ללימודים. התיק כבר מוכן מהערב הקודם. אחר הצהריים מוקדש ללימודים, להתנדבות ולפעילויות של הכפר. לפעמים אני יוצא לטבילה בנחל ולפעמים לריצה בטיילת מול החרמון. את היום אני מסיים בארוחת ערב עם השותפים ובפרק מסדרה או ספר טוב. בסופי שבוע אני אוהב לצאת עם חברים לטיולי אופניים מאולתרים, לפעמים מחדרה לתל־אביב, לפעמים למסע בעקבות חומוס טוב. כאן בקריית־שמונה, כשיש זמן פנוי, תמצאו אותי בדרך כלל רץ בטיילת מול הנוף של החרמון".
רותם // גדל בחמדת בבקעת הירדן, אחרי שהגיע לשם עם המשפחה מירושלים בגיל חמש. הוא השני משישה אחים. "הילדות שלי הייתה מלאה בטבע, בשדות, בטיולים ובמרחבים פתוחים. ההורים שלי חזרו בתשובה. הם הגיעו ממשפחה ירושלמית מסורתית, עברו תהליך ארוך ובסופו מצאו את מקומם בחסידות ברסלב. אבא שלי אגרונום, והחיבור לטבע, לחקלאות ולמזון היה תמיד חלק מהבית". הוא למד בישיבת בני עקיבא כפר־הרא"ה, ושירת ברבנות חטיבת גולני: "הסתובבתי בבסיסים ובמוצבים ברחבי הארץ, ליוויתי חיילים, תיאמתי שיעורי תורה ופיקחתי על תחומי הכשרות".
אוכל // "תמיד נמשכתי לעולם המזון. בהתחלה חשבתי ללמוד אגרונומיה, אבל עם הזמן הבנתי שיותר מעניין אותי מה קורה אחרי שהגידול מסתיים. איך מייצרים מזון, איך מפתחים מוצרים חדשים ואיך דואגים לביטחון תזונתי. בגלל זה בחרתי במדעי המזון".
המקום הנכון בזמן הנכון // "במהלך מאות ימי מילואים בצפון ראיתי איך האזור כולו מתרוקן מאנשים, ואמרתי לעצמי שאני חייב להגיע לגור כאן. כשגיליתי שהתואר שאני רוצה ללמוד קיים בתל־חי ושבני עקיבא עומדים לפתוח כפר סטודנטים בקריית־שמונה, הרגשתי שהכול מתחבר במקום הנכון ובזמן הנכון. היום שלי מתחיל בתפילה ובקפה מול החרמון. אחר כך אני לוקח אוכל ותיק ונוסע ללימודים. אני לומד עד הצהריים, חוזר לדירה לאכול עם השותפים ואז ממשיך לשיעורי בית, להתנדבות בקהילה או לפעילויות של הכפר".
כפר // הם חלק מכפר הסטודנטים של בני עקיבא בקריית־שמונה, אחד מעשרות כפרי הסטודנטים של תנועת הבוגרים של בני עקיבא ברשת כפרי הסטודנטים הגדולה בישראל. מצפון ועד דרום מונה הרשת כ־1,200 סטודנטים וסטודנטיות, המשלבים לימודים אקדמיים עם עשייה קהילתית וחברתית. הכפר בקריית־שמונה הוקם מחדש בתחילת שנת הלימודים האקדמית כחלק מהחלטת התנועה לחזק את הצפון בעקבות המלחמה ולעודד חזרה של צעירים לאזור. כיום יש בכפר כ־25 סטודנטים וסטודנטיות המשתלבים ביוזמות קהילתיות, חינוכיות וחברתיות ברחבי העיר.
תשומת לב // אליאב: "הכפר הוא קודם כול קהילה, חבורה טובה של אנשים. נפגשים לעל האש, לערב פיצה, יוצאים לפק"ל קפה בנחל. אבל הוא גם הזדמנות להתנדב. אני שותף בהקמת גינה קהילתית שהולכת ונבנית עם הזמן, ופעם בשבוע מגיע למועדונית לילדים מכיתות א' עד ה'. אנחנו עוזרים בשיעורי בית, משחקים ועושים פעילויות חברתיות. הרבה פעמים הדבר הכי גדול שאנחנו יכולים לתת הוא פשוט נוכחות ותשומת לב".
מקלטים // בנימין: "בזמן המלחמה היה צורך בפינוי וניקוי מקלטים בגני ילדים ובמקומות נוספים, ופשוט עשינו את זה יחד. התחושה שאתה מועיל לעיר בזמן שהיא צריכה אותך מוסיפה המון לחוויה הסטודנטיאלית. אני שמח להיות חלק מקהילה שיש לה משמעות גם עבור העיר וגם עבורי באופן אישי".
קפה // רותם: "אחת לשבוע יש ערב כפר באחת הדירות. בימי שלישי בדרך כלל כולם נפגשים יחד. כחלק מהפעילות בכפר אני שותף לקבוצה שמקימה בית קפה קהילתי ברובע. המקום ינוהל על ידי סטודנטים ובני נוער מהעיר, והאוכל יוכן על ידי תושבים מהשכונה. מבחינתי זו דוגמה נהדרת לחיבור בין קהילה, יזמות ועשייה חברתית. הכפר הוא חלק חשוב מהחיים שלי כאן - בסעודות שבת משותפות, בשיחות לתוך הלילה או בהתנדבויות עם התושבים, הוא גורם לי להרגיש שאני לא רק לומד בקריית־שמונה אלא באמת חי כאן, שייך לכאן ומשפיע על המקום".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il