הבית // דירת ארבעה חדרים בקומה השלישית, בשכונת נווה אשר. הבית מלא אור, צמחים וספרים. "אחד החדרים משמש כחדר העבודה שלי, ושם נמצאים גם הספרייה, המחשב וציוד הצילום".
טלוויזיה // "אין אצלנו טלוויזיה בבית, וגם בבית שגדלתי בו לא הייתה טלוויזיה. אני מקווה שגם בעתיד לא תהיה כאן טלוויזיה. רוני אוהבת לראות סרטים, אבל רק במחשב שלי. יש לה גם טלפון ישן שלי שהפך לטלפון שלה. היא בעיקר צופה בסיפורים חסידיים ובתכנים שמתאימים לגילה. חשוב לי שהבית יהיה מקום של ספרים, משחק, שיחות ודמיון. המסכים קיימים, אבל הם לא מרכז החיים שלנו".
הבוקר // בת ציון מתעוררת עם השמש. "אני אוהבת את השעות השקטות של הבוקר. אני מתיישבת בכורסה, מתפללת וקוראת את פרשת השבוע. לפעמים אני גם חולמת בהקיץ. אחר כך אני מעירה את רוני ואנחנו מתחילות את הבוקר בקצב שלנו, עם נטילת ידיים ו'מודה אני'. הטקסים נותנים לי תחושה של סדר ומשמעות. אחר כך מתחיל יום העבודה".
הפרנסה // היא יועצת עסקית, והיום שלה מורכב מפגישות עם לקוחות, עבודה מול המחשב, מחקר, כתיבה, עריכה ופיתוח תכנים. "אני מלווה בעלי עסקים שרוצים להגדיל הכנסות, לדייק מוצרים ותהליכי מכירה ולבנות עסק שעובד בצורה יעילה ובריאה יותר. במקביל אנחנו עובדים גם על המקומות הפנימיים שמעכבים צמיחה. פחד מכסף, הימנעות, ריצוי, קושי להציב גבולות, ולעיתים גם השפעות של פוסט־טראומה. אני עובדת בעיקר עם עסקים מבוססי שירות ותוכן, בתחומי הדיגיטל, הוולנס וההתפתחות האישית".
גור // היא נולדה בתל־אביב ובגיל שמונה עברה משפחתה לבני־ברק. "גדלתי בחסידות גור, במשפחה שנמצאת בתוך החסידות כבר כמה דורות. השם שלי, בת ציון, מגיע מסבתא שלי. זה שם די נדיר במגזר החרדי, אבל אצלנו במשפחה הוא דווקא עובר מדור לדור". היא השנייה משישה אחים ואחיות.
עזיבה // בגיל 21 "יצאה בשאלה", אבל "לא היה שום שלב שבו רציתי להיות חילונית. לא רציתי לעזוב את היהדות, לא חלמתי לנסוע למסיבות בשבת, לברוח להודו או לאכול שרימפס. גם אחרי שעזבתי את העולם החרדי המשכתי לשמור שבת ולאכול כשר. החוויה הכי חזקה שלי הייתה עצם ההחלטה לחיות הכי טוב שאני יכולה. לבחור בחיים. עשיתי בחירות שלא תמיד התאימו למה שציפו ממני, ועברתי גם תקופות מורכבות ופגיעות מיניות, ואלה הדברים שעיצבו אותי".
אמונה // "רוב היוצאים מהמגזר החרדי לא יוצאים בגלל שאלות אמונה. מה שפגשתי ושמעתי קשור הרבה יותר לטראומות, לפגיעות, למערכות יחסים משפחתיות מורכבות. במגזר החרדי כמעט אי אפשר לצאת מהבית בלי לצאת גם מהמערכת החברתית. מי שעוזב את הבית מאבד שייכות לקהילה, שפה, חברים ולעיתים גם משפחה. לבנים יש לפעמים מסגרות חוץ־ביתיות, כמו ישיבות ופנימיות, שמאפשרות יותר. לבנות כמעט אין דרך לצאת עד החתונה".
לא נודע // "בנות שיוצאות מהמגזר החרדי יוצאות אל הלא נודע. הן עוזבות מערכת חיים שלמה בלי כלים, בלי הבנה בסיסית בקודים חברתיים, בלי ניסיון ובלי רשת ביטחון. הן נוער בסיכון, גם אם הן כבר בגירות על הנייר. אני עצמי נפגעתי מינית אחרי שיצאתי, והחוויות האלה השפיעו עליי מאוד. אבל החיים שלי לא סובבים סביב היציאה מהחברה החרדית או סביב הפגיעות שעברתי. אלה חלקים מהסיפור שלי, אבל החיים שלי הם הרבה יותר בכאן ועכשיו, בעשייה שלי ובסביבה העכשווית".
משפחה // "ההתרחקות מהמשפחה הייתה הדרגתית ומלאת סתירות. לא מחקו אותי מהמשפחה ולא ישבו עליי שבעה. זה היה הרבה יותר מורכב. המסר היה שאני יכולה להשתתף, אבל רק אם אעמוד בתנאים מסוימים. היו תקופות שהתרחקתי יותר ותקופות שניסיתי להתקרב. אני בדרך כלל מדברת בפתיחות על הדברים שעברתי, אבל שותקת על חלק מהסיפורים המשפחתיים. אני לא רוצה לפגוע באנשים שאני אוהבת.
"בשנתיים האחרונות החלטתי להתקרב אל הבית של ההורים. רציתי שרוני תכיר את סבא וסבתא שלה, ורציתי להיות שם בשביל האחיות הקטנות שלי. בחרתי להתלבש בקודים הנדרשים, ולהתאים את עצמי בדרך שתאפשר קִרבה. היום האחיות הקטנות שלי בקשר מאוד קרוב איתי. הן מתקשרות, מתייעצות ומשתפות. אחרי כל השנים, הדבר שהכי מרגש אותי הוא היכולת להיות האחות הגדולה שהן כל כך צריכות".
מקצוע // היא למדה עיצוב גרפי בסמינר, ובהמשך עבדה במשרדי פרסום, ניהלה סטודיו, ולמדה תוך כדי העבודה בבית ספר לפרסום. "עם השנים הבנתי שהדברים החשובים ביותר ללקוחות שלי, נמצאים מעבר ללוגו או לקמפיין, והתחלתי ללמוד תחומים שקשורים לנפש, לטראומה, למערכות יחסים ולתהליכי שינוי".
זוגיות // "אני מאד רוצה להתחתן שוב, ולבנות בית בריא וטוב. השגתי חיים מלאים בבית שלי, בעשייה שלי, בעסק שאני מחוברת אליו וביצירה של חיי חברה עשירים וטובים, וזוגיות היא כל מה שחסר עכשיו. אני יודעת שתהיה לי זוגיות משובחת, גם אחרי מה שעברתי. בשנים האחרונות אני ממש עסוקה בגילוי האישה שאני, ואני רוצה למצוא אדם שאוכל לחלוק איתו את החיים בבית שנבנה יחד, בחיבור בריא של זכרי ונקבי, שממלא את הלב".
פרדס־חנה // "אחרי הגירושים בחרתי דווקא בדירה בבניין. הרבה אנשים בפרדס־חנה חולמים על בית פרטי עם גינה, אבל לי היה חשוב משהו אחר. רציתי תחזוקה פשוטה, שכנים טובים ותחושת ביטחון. אני גרה בפרדס־חנה כבר 11 שנים. אחרי החתונה גרנו כאן, אחר כך עברנו לשתולה, כי רצינו לגור על הר, ובהמשך התגלגלנו גם לצפת. בסופו של דבר חזרנו לפרדס־חנה, שמעוררת תחושת בית יותר מכל מקום אחר".
הקהילה // "קהילת החממה בפרדס־חנה היא מאוד מגוונת, ומורכבת מבעלי תשובה, מאנגלו־סקסים, ממשפחות מהציונות הדתית, מיוצאים בשאלה ועוד, וכולם מתפללים יחד. החברות הקרובות שלי היום הן ברובן נשים מהקהילה המדהימה פה. אולי בגלל הסיפור שלי, תמיד היה לי יותר נוח במקומות שאין בהם דרך אחת נכונה להיות. אני אוהבת קהילות שיש בהן מגוון, שאנשים יכולים להגיע אליהן עם הסיפור שלהם בלי להידחק לתבנית. זו גם הסביבה שרוני גדלה בה היום. חשוב לי שהיא תראה שיש הרבה דרכים שונות לחיות חיים יהודיים, משפחתיים וקהילתיים, ושאנשים יכולים לבחור בחירות שונות ועדיין לכבד זה את זה".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il