הבית // דירת גן בלב תל־אביב, בין רבין לדיזנגוף. הבית מלא ספרים, פינות קריאה ועבודה, זיכרונות משפחתיים וחיים של כתיבה ולימודים.
הבניין // את הבניין בנה בשנות הארבעים אהרן אלבלינגר, סבו של רון ואביה של פרופ' שולמית קרייטלר. "הוא גידל כאן את המשפחה שלו, ואנחנו מגדלים כאן את המשפחה שלנו. מבחינתנו הבית הזה הוא לא רק נדל"ן. יש משהו מרגש בידיעה שאנחנו ממשיכים לחיות במקום שמלווה את המשפחה כבר ארבעה דורות".
התרחבות // מיכל: "התחלנו בדירה קטנה מאוד - סלון זעיר, מטבח קטן וחדר שינה אחד. לפני שיונתן נולד התרחבנו לדירה הסמוכה והוספנו חדר ילדים ואמבטיה. כשהילדים גדלו והבית שוב היה צפוף, התרחבנו עוד. כך נוצר הבית שאנחנו חיים בו היום, מרווח, מלא פינות אישיות, ובו לכל אחד יש את המקום שלו".
שגרה // הם קמים מאוחר יחסית. בישול ואפייה הם באחריותה של תמרה, שנהנית לפנק את כל בני הבית. רון אחראי על הכביסות והכלים, ויונתן על כל מה שדורש שינוע, משליחויות ועד הוצאת האשפה. פעם בשנה הם משתדלים לנסוע יחד לשבועיים או שלושה לעיר זרה: כל אחד ממשיך לעבוד, ללמוד ולעסוק בענייניו, ובין לבין הם יוצאים להסתובב, לאכול ולנשום קצת אוויר אחר.
פרנסה // רון מנהל חברות נדל"ן בישראל ובאוסטריה. מיכל כותבת, מתרגמת ומרצה. יונתן משלב לימודי סינית ועבודה כברמן במסעדה בתל־אביב, ותמרה לומדת ועובדת בעמותה מהעולם החברתי־טכנולוגי.
פסיכולוגיה // רון הוא בן יחיד. שני הוריו הם הפרופסורים הנס ושולמית קרייטלר, מהדמויות הבולטות בפסיכולוגיה הישראלית. גם רון סיים תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה ואף החל ללמד באוניברסיטה, אך הבין שעולם הנדל"ן והעסקים קורץ לו יותר. "אף פעם לא הייתה לי תשוקה אמיתית להיות פסיכולוג. התחום עניין אותי, אבל לא ראיתי את עצמי יושב בקליניקה".
אבא // "אבא שלי היה דוגמה מצוינת לזה. במשך עשרים שנה הוא עבד כמכוון פסנתרים כדי לפרנס את המשפחה בזמן שבנה את הקריירה האקדמית שלו והשלים את הדוקטורט. רק אחר כך הפך לראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל־אביב".
מחשבים // מיכל גדלה בחולון. אביה היה חבר אגד ממשפחה ותיקה מצפת, ואמה מנהלת חשבונות, ממשפחה ממייסדי מזכרת־בתיה. היא הבכורה משלושה ילדים: יש לה אח צעיר ממנה בשנה ואח נוסף שנולד כשהייתה בת 17. בתיכון היא למדה במגמת מחשבים, ובצבא שירתה בממר"ם ובמרכז המחשבים של חיל הים.
לימודים // לאחר השחרור החלה ללמוד פסיכולוגיה וייעוץ חינוכי, ובמהלך הלימודים נשבתה בקסמה של פרופ' שולמית קרייטלר והחלה לעבוד כעוזרת המחקר שלה. "ישבתי בשיעורים שלה בפה פעור". כשפרופ' הנס קרייטלר נפטר, רבים מהסטודנטים הלכו לנחם את המשפחה. מיכל בחרה לא להצטרף: "זה נראה לי מביך להגיע לבית של המרצה שלי". כעבור זמן נערך באוניברסיטה ערב לזכרו. "ישבתי לבד בשורה האחרונה. בסוף הערב שולמית ניגשה אליי. היא זכרה את הפנים שלי מהלימודים והציעה לי לעבוד כעוזרת מחקר שלה. משם הקשר בינינו הלך והתהדק".
ההיכרות // באחד הקורסים באוניברסיטה התיישב רון ליד מיכל, השניים החלו לצאת, ורק אחרי כמה שבועות קלטה את הקשר המשפחתי בינו ובין המרצה. "לא אמרתי כלום. הייתי מגיעה אליו הביתה רק בשעות שהיא לא הייתה שם, כי לא ידעתי איך להסביר את המצב. שניהם לא ידעו על הקשר, רק אני ידעתי והסתובבתי עם הסוד הזה במשך חודשים".
נדל"ן // הכניסה של רון לתחום הנדל"ן בווינה התחילה כמעט במקרה. "בהתחלה זו הייתה הזדמנות עסקית שנקרתה בדרכי, אבל מהר מאוד התאהבתי בעיר. יש יתרונות גדולים לעבודה באירופה, ובמיוחד בווינה. זה שוק מצוין, אבל כזה שדורש היכרות עמוקה עם התרבות המקומית ועם כל הניואנסים. הרבה ישראלים מתקשים לעבוד שם כי הם לא מכירים את כללי המשחק".
אופרה // "כשאני בווינה אני משתדל ללכת לאופרה כמה שיותר. אני הולך לעשרים־שלושים הצגות בשנה".
פוליטיקה // רון הוא חבר מרכז הליכוד. "גדלתי בבית ליכודניקי, אבא שלי היה איש ליכוד מובהק, ובבית תמיד התעניינו במה שקורה במדינה. אני מאמין במדינה ליברלית ובארץ ישראל השלמה. אלה הערכים שגדלתי עליהם והם חלק מהזהות שלי".
פוריות // במשך כ־25 שנה עבדה מיכל במחלקות הפסיכו־אונקולוגיות באיכילוב ובשיבא, לצד שולמית קרייטלר, ובמקביל השלימה דוקטורט בפסיכולוגיה שכלל פיתוח התערבות טיפולית ייעודית לנשים העוברות טיפולי פוריות. "הקבוצה שקיבלה את ההתערבות הממוקדת הגיעה לכ־96 אחוזי הצלחה, בעוד שבקבוצות האחרות, שטופלו אחרת או לא טופלו כלל, שיעורי ההצלחה נותרו דומים לסטטיסטיקה המקובלת". את עבודת הדוקטורט הנחתה פרופ' שושנה שילה.
ספר // במהלך תקופת הקורונה, כאשר המחקרים בבית החולים נעצרו, החלה מיכל לכתוב את ספרה הראשון, "קצוות שרופים". הספר ראה אור בשנת 2023 וזיכה אותה בפרס שר התרבות לסופרים בראשית דרכם. מאז פרסמה גם את "שנה שבע" ואת "נטע לא מתה". היא עוסקת גם בתרגום ספרותי. וזכתה בפרס סוניה ברשילון למתרגמות מתחילות.
סינית // יונתן הוא בוגר מגמת אמנות פלסטית בתיכון עירוני א' לאמנויות. הוא אוטיסט בתפקוד גבוה, התנדב לצה"ל ולאחר מכן החל ללמוד סינית בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל־אביב. במקביל הוא עובד כברמן. רון: "כמעט בכל יום יונתן מלמד אותי מילה חדשה בסינית".
כלכלה וניהול // תמרה היא בוגרת מגמת קולנוע בתיכון עירוני א' לאומנויות. לאחר שירות ביחידה טכנולוגית בצה"ל החלה ללמוד כלכלה וניהול באוניברסיטת תל־אביב, ובמקביל היא עובדת בעמותה הפועלת בתחום החברתי־טכנולוגי.
זכויות הילדים // בגיל תשע הקים רון את האגודה הראשונה בעולם לזכויות הילדים, יוזמה שזכתה להדים ציבוריים ואף קיבלה אות הצטיינות מהאו"ם. פעילות האגודה התמקדה בקידום זכויות ילדים ובהעלאת המודעות לאלימות כלפי ילדים.
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il