הבית // משאית ניידת ששמה "דריה" - השם שנתנו לה הבעלים הקודמים. בית קטן על גלגלים, בסך הכול 7.50 מטר על 2.40 מטר, אך בתכנון מדויק מצליח להכיל את כל מה שצריך כדי להרגיש בבית. בקצה אחד של המשאית יש מיטה זוגית עם ארונות אחסון רבים מעליה, ולצידה חדר מקלחת ושירותים - שירותי נסורת, פתרון אקולוגי שדורש פינוי עצמאי. בהמשך נמצאת מכונת הכביסה וממול דלת הכניסה.
המטבח ממוקם במרכז החלל, בנוי משני הצדדים, וכולל שפע של ארונות אחסון, מקרר גדול, תנור ומשטח עבודה. בסלון יש ספה ושולחן אוכל מתקפל, שמאפשר להכניס את הכיסאות פנימה בחורף ולפנות מקום בקלות. בקצה השני של המשאית יש ויטרינה גדולה שנפתחת אל הרמפה – שהיא גינה, מרפסת ופינת ישיבה מול הנוף. זו גם הכניסה המרכזית לבית, עם דשא סינתטי, עציצים, שולחן וכיסאות. מעל הכול בנה צור פרגולה מתקפלת, שמספקת צל והגנה מגשם. כשנוסעים מקפלים הכול, וכשעוצרים נפתחת שוב המרפסת אל הנוף הבא.
תחזוקה // המוסך מטפל בכל מה שקשור למשאית כדי שתהיה כשירה לנסיעה ותעבור טסט. מעבר לכך נדרש גם אישור ייעודי למשאית מגורים. "בתוך הבית צריך להבין איך כל מערכת עובדת - מים, חשמל, שירותים, ניקוז, גז. למי שיש קצת חוש טכני זו לא התעסקות גדולה".
הבוקר // היום מתחיל לפי הקצב של מאור בתיה, בתם בת ארבעת החודשים. "היא מנהלת את הלו״ז". הבוקר נפתח בקפה ותפילה במרפסת מול הנוף, לפני שצור יוצא לעבודה או למילואים. בימים רגועים יותר יש ארוחת בוקר ארוכה, טיול באזור, פילאטיס, זמן עם מאור ולעיתים שיפורים קטנים בבית.
שילוב // שירה גדלה באפרת, השנייה משישה אחים. אביה עלה לארץ מניו־ג'רזי לפני כשלושים שנה, ואמה ממוצא תימני. השילוב יצר בבית חיבור מעניין בין תרבויות, טעמים ושפות. "עד גיל שנתיים דיברו איתנו רק אנגלית", היא מספרת. "מצד אחד היה אוכל אמריקני, ברביקיו וחמאת בוטנים, ומצד שני חמין, קובנה וחילבה. זה תמיד הרגיש לנו טבעי".
את שנות התיכון עשתה שירה באולפנה בקריית־ארבע, ואחר כך יצאה לשנת שירות בגרעין בנות שירות באזור קדימה־צורן. בהמשך השתתפה בתוכנית במדרשת הרובע, וליוותה שם בנות מחו״ל, ואז למדה חינוך מיוחד במכללת הרצוג. בשנה שעברה סיימה את התואר. עד הלידה עבדה בעמותת "חיבורים", המלווה צעירים בתהליכי זוגיות. במסגרת תפקידה הייתה פרויקטורית של מיזם "אהבה אחרי מלחמה", שמעניק ליווי זוגי בחינם לנפגעי מלחמה, משפחות שכולות, אנשי מילואים ואחרים שנפגעו מהמציאות הביטחונית. כיום היא בחופשת לידה.
בן בין חמש // צור גדל באלון־מורה, בן יחיד בין חמש אחיות. לאחר סיום התיכון למד בישיבה הגבוהה באילת ובהמשך התגייס ליחידת יהל״ם, שם שירת כחמש שנים.
ההיכרות // חבר של צור מהישיבה התחתן עם אחותה של שירה, וחשב שהשידוך יכול לעבוד. לשני הצדדים מכרו את הרעיון כמעט באותו האופן. לצור אמרו שהוא בדיוק מה ששירה מחפשת, ולשירה אמרו עליו את אותו הדבר. "איכשהו זה שכנע אותנו". אחרי חצי שנה של זוגיות הם התארסו.
7 באוקטובר // בשמחת תורה תשפ"ד, חודשיים וקצת אחרי האירוסין, צור סגר שבת בבסיס. "הוקפצנו בבוקר לכיוון העוטף. אחרי כמה זירות לחימה בכניסה לשדרות נשלחנו לכיוון הקיבוצים. בדרך, סמוך לעיקול מפלסים, זיהינו חוליית מחבלים בצד הדרך. התחלנו לירות לעברם והם ירו בחזרה". במהלך חילופי האש נפצע משני כדורים באזור הכתף. "זה היה ממש עניין של מילימטרים. באזור הזה יש ריאות, לב, עצמות וכלי דם, אבל הכדורים פשוט עברו בין לבין". כדור אחד יצא דרך הגב והשני נותר סמוך לריאה והוצא רק בניתוח.
הוא פונה לבית החולים ברזילי ובהמשך להלל יפה. "אחרי ארבעה ימים כבר שוחררתי הביתה והתחלתי שיקום". שבועיים לאחר מכן עמדו בני הזוג מתחת לחופה. "אמרנו שלא משנה מה, אנחנו מתחתנים".
החתונה // בשיא המלחמה, היא הייתה רגע של אור: "היו המון חיילים, ואנשים אמרו לנו אחר כך שנתנו להם רגע של שמחה בתוך התקופה הזאת".
שגרה // חודשיים לאחר החתונה, בתום השיקום, חזר לשירות. כיום, לצד שירות מילואים, שגרת העבודה שלו משתנה בהתאם לאורח החיים הנוודי של המשפחה. כשהם מתמקמים במקום אחד לתקופה ארוכה הוא מוצא עבודה באזור, לרוב עבודות שטח ופרויקטים זמניים שמתאימים לניסיון שצבר בשירות. "בכל מקום שאנחנו מגיעים אני מוצא עבודה", הוא אומר.
על גלגלים // הרעיון לגור במשאית נולד מתוך שילוב בין רשימת המקומות ששירה חלמה לגור בהם ובין שעות של חיפושים של צור ביד 2 אחר בתים ניידים. כשמצאו את "דריה", התאהבו בה מיד. "זה נתן לנו פתרון מושלם. לנדוד בארץ בהתאם לנוף שאנחנו רוצים לראות, לעונות השנה, לעבודה ולמה שמתאים לנו באותו רגע". הם קנו את המשאית במוסך ברעננה, והתחנה הראשונה הייתה אצל אחותו של צור בחוות גלעד. משם יצאו לטיול ראשון של שבועיים, מחוף עתלית לחוף בצת, לנהריה, לפארק גורן בגליל המערבי ובהמשך גם לפרדס חנה ולכפר פינס.
בחורף // אחרי התקופה הזאת עברו לחודש וחצי במושב ירדנה בעמק בית־שאן. "הגענו לשם כי התחיל החורף וידענו שבאזור הזה עוד נשאר קצת קיץ". צור עבד בחברה לפינוי מוקשים. מירדנה המשיכו לשבוע בים המלח, ממש סמוך ללידה, ומשם עלו לגוש עציון. באותו סוף שבוע שירה ילדה את מאור בתיה. בתחילה התגוררו אצל הוריה של שירה, ובהמשך, עם החזרה למילואים, עברו לשכונת הקרוואנים בנווה־דניאל.
פשוט // "המטרה תמיד הייתה לחזור למשאית עם מאור. לתת לה רגע להתאקלם, לנו להבין איך נראים החיים כהורים, ואז להמשיך הלאה. החיים במשאית מלמדים אותנו לחיות בפשטות אבל בלי להתפשר על נוחות. אין מקום מיותר לדברים שלא באמת משתמשים בהם, אבל יש מקום לכל מה שחשוב - ממוצרי חשמל ועד עציצים למרפסת".
אירוח // את מקום החניה הם בוחרים לפי מזג האוויר, העבודה והחשק, אבל גם "צריך למצוא מישהו שיארח אותנו בשטח שלו. אנשים טובים שמסכימים שנהיה שכנים שלהם לכמה ימים או שבועות. בכל מקום כמעט פגשנו אנשים ששמחו לעזור, לארח ולהגיד 'תחנו פה בכיף'. זה אחד הדברים הכי יפים בחיים האלה".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il