"העבודה מול נשים במצבי קיצון יוצרת עומס רגשי אבל יש בה שליחות גדולה"

הבית // בית פרטי שגדל עם המשפחה ונבנה בהדרגה: הוא התחיל בקרוואן ובהרחבה של קרוואן, ואחר כך הוצא הקרוון והבית הוגדל לארבעה חדרי שינה, עם סלון ומטבח מרווחים. הבית משקיף אל נוף בקעת הירדן וים המלח.

מורה // רמי הוא מורה למדעי המחשב, אחרי שנים רבות בהייטק. "המעבר להוראה היה שינוי גדול, אבל אני מאושר ממנו מאוד". הוא בחר ללמד דווקא במוסדות חילוניים, כי הוא מאמין שהקשר הבלתי אמצעי עם החברה השונה מביא לחיבורים טובים.

עורכת דין // מוריה היא עורכת דין וטוענת רבנית, ומנהלת משפטית בעמותת "יד לאישה" שמייצגת נשים מסורבות גט ועגונות. בשנים האחרונות, במסגרת העמותה, היא עוסקת פחות בייצוג ישיר ויותר בקידום מדיניות ופעילות ציבורית וחקיקתית, בעבודה מול הכנסת ובקידום פתרונות מניעה. "העבודה מול הנשים, במיוחד במקרי קיצון של מצוקות, יכולה ליצור מעמסה רגשית, אבל יש בה שליחות גדולה".

פרטית // "לאחרונה פתחתי גם משרד פרטי מהבית, שנשען על המומחיות שלי בענייני משפחה אבל מתמקד בהסכמי ממון, צוואות, ייפוי כוח מתמשך והסכמים משפחתיים. טוב קצת להתעסק בדברים אחרים, ולא רק במצוקות קשות שדורשות מעורבות רגשית. זה סוג של מנוחת הלוחם".

מסכת גיטין // "במקרים של סרבנות גט, שני בני הזוג נוכחים בהליך המשפטי אך אחד הצדדים עושה שימוש בגט כקלף מיקוח באופן פוגעני. בתחום הזה אפשר לראות לאחרונה שיפור. בתי הדין עברו שינוי מבורך ביחסם לסרבנות גט, וחלק מכך בזכות העבודה שלנו ושל ארגונים נוספים. בעגינות, לעומת זאת, הבעל אינו נוכח פיזית או מנטלית, והפתרון קשה בהרבה ונגרר לאורך שנים. כאן אנחנו לא רואות התקדמות. יש תיקים שיכולים להימשך שנים ארוכות ללא פתרון. במקרים כאלו דרוש אומץ הלכתי שקשה למצוא היום בקרב הדיינים, והעבודה בתחום הזה עוד רבה".

הידברות // העמותה נותנת ייעוץ חינם לנשים בהליכי גירושין, ובשנה האחרונה קיבלו לא מעט פניות מנשים שמצבן הזוגי הושפע מהמלחמה, חלקן בגלל מילואים מתישים של הבעל וחלקן כתוצאה מפוסט־טראומה או פגיעות ראש קשות שהוא ספג. "משהו ממש חדש שאנחנו עובדות עליו בימים אלו הוא פרויקט בשיתוף ארגון גברים, שנועד לסיע לזוגות בסכסוך קשה להגיע לגישור בהידברות, כאשר כל צד מקבל ליווי צמוד של אנשי מקצוע. אנחנו מקוות שזה יביא בשורה לתחום".

בעייתי // רמי גדל בגבעתיים, הבכור במשפחה עם שתי אחיות. אחותו מירב ז״ל נפטרה ממחלת הסרטן כשהייתה בת 21. הוא היה בילדותו "ילד בעייתי שאתגר את המערכת": עבר בין מוסדות וסיים את לימודי התיכון בכפר־אברהם ללא תעודת בגרות. לאחר התיכון למד בישיבת שבי חברון, והתגייס לצבא ב"הסדר מרכז". כשחזר לישיבה לאחר השירות ראה שקשה לו ללמוד אז חזר לצבא להשלים שירות מלא.

דתי אחר // גם בצבא, הקשר הבלתי אמצעי עם החברה החילונית היה עבורו משמעותי. "תמיד אמרו לי שאני דתי אחר, דתי בסדר. ניסיתי להסביר שככה כל הדתיים, פשוט כשלא מכירים לא יודעים".

השכלה // כשסיים את השירות הצבאי הצליח להשלים בגרויות, ולמד תואר ראשון במדעי המחשב, מתמטיקה וסטטיסטיקה באוניברסיטת בר־אילן. לאחרונה סיים תואר שני במנהל חינוך וכלכלה.

קריירה // הוא עבד בחברות גדולות בהייטק, ולבסוף בחר לעבור להוראה. "אני מאוד אוהב את התלמידים ואת העבודה. בשנה הראשונה של השינוי, כשהגיע החופש הגדול לא הרגשתי שאני זקוק לחופש".

קשר // עד היום הוא שומר על קשר קרוב עם חברי ילדותו, משבט ידידיה גבעתיים. החבורה נפגשת כמה פעמים בשנה ושומרת על מסורות משותפות. בחלק מהמפגשים נמצאים כבר בני הדור השלישי.

היישוב הישן // מוריה הייתה בת רביעית מחמישה ילדים במשפחה שגרה בקריית משה בירושלים, בקהילה שהתקבצה סביב ישיבת מרכז הרב. הוריה היו מעורבים בהקמת בית הספר נועם בשכונה, שהיה פורץ דרך בזמנו. "אבי היה מההתיישבות העובדת במושב שדה־יעקב, ואמי הגיעה ממשפחה חרדית שורשית, דור תשיעי בירושלים. השילוב של שני העולמות הוביל אותם אל מרכז הרב".

מסלול // היא למדה באולפנת בהר״ן, ולאחר מכן המשיכה למדרשת הרובע, מהלך שלא היה מקובל אז: "נשים לא היו הולכות ללמוד במדרשה". בהמשך עשתה שירות לאומי בפנימייה לבנות עולות מאתיופיה. "הלימוד במדרשה פתח לי עולם של תורה, וזה מה שהוביל אותי להיות טוענת רבנית". היא למדה גם במוסדות נוספים והייתה יועצת הלכה במשך כמה שנים.

והשאר היסטוריה // האח של מוריה, שלמד בישיבת חברון, הפגיש ביניהם, והקשר התפתח במהירות. "יצאנו מעט מאוד, כבר אחרי שבוע היה לי ברור שזה זה". הם התחתנו שלושה חודשים אחרי ההיכרות.

מצפה־דני // הם הגיעו ליישוב לפני כ־27 שנים, מיד לאחר החתונה. "התאהבנו ממבט ראשון, בעיקר בגלל הנוף, ונשארנו למרות כל הקשיים שבדרך". את המצפה הקימו, בתגובה להסכמי וואי, משפחות ספיר וריקלין ממעלה־מכמש. עוד קודם לכן עמדה במקום תצפית על שמו של דני פריי, תושב מכמש שנרצח בביתו. ביישוב עבדו על קליטת משפחות חדשות ובנו קהילה שמבוססת על גיוון, הכלה ואופי משפחתי. "היום אנחנו יישוב עצמאי לחלוטין". בדרך היו גם אתגרים: שרפות, עתירות לבג״ץ ומאבקים מתמשכים. "שרדנו בזכות החומר האנושי". אישור התב"ע לאחרונה מאפשר בנייה של 112 יחידות דיור שיגדילו את היישוב בהרבה.

פעילות // "הנוער כאן פעיל מאוד. בקיץ הם פרצו מסלול לגב מים שנמצא בקרבת היישוב, סידרו, ניקו ובנו פינת זולה מהממת על שם החייל יהודה פרץ, ארוס של בת היישוב שנהרג בתאונת דרכים כשיצא מעזה. יש כאן גם אירועי תרבות לאורך השנה שהפכו למסורת יישובית, קבוצת ואטסאפ 'חופרת' בקטע טוב, וגם סרטון יישובי שתושב מוכשר מצלם ועורך בכל שנה לקראת יום העצמאות. אנשים טובים, שמחת חיים, וגם קצת הומור".

מלחמה // הם משבחים את העזרה ההדדית ביישוב ("בזמן המלחמה, כשהיו כאן הרבה מילואימניקים, הוועדה הקהילתית פעלה בלי הפסקה"), ומזכירים שאחת המצוקות הגדולות הייתה היעדר ממ״דים ברוב הבתים. יותר מחצי מהיישוב מתגורר בקרוואנים ונשען על מיגוניות מעטות, ובתקופות מתוחות משפחות עם ממ״ד פתחו את בתיהן ואירחו משפחות אחרות.

להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il