הבית // דירת גן בבניין בן חמש קומות. סלון ומטבח, חמישה חדרים. הכול בנוי מבטון. "הבית הוא ממ"ד אחד גדול. עד המלחמה הזאת נשארנו בסלון וצפינו בקסאמים. לא פחדנו, זאת הייתה השגרה. במלחמה הזאת כבר היה פחד קיומי".
הבוקר // רונית קמה בשבע בבוקר ונוסעת למוסך באזור התעשייה בשדרות. מעיין בחופשת בגרויות: בימים שהיא עובדת היא קמה בשמונה, ובימים שיש הכנה לבגרויות היא קמה בשבע ויוצאת לבית הספר בקריית־גת. ליאל קם בשמונה, ומתארגן לצאת לפודטראק. יניב: "אני קם איתו ומסיע אותו לשם".
משאית // "השניצל של יניב" פועל בפארק ספירים בימים שני עד חמישי, ובימי שישי ברחבת השוק העירוני בשדרות. מגיעים לאכול רבים מתושבי שדרות וגם אנשים מחוץ לעיר.
אוטובוס // רונית מנהלת מוסך לאוטובוסים. "אני האישה היחידה במוסך, ויודעת לאבחן תקלות ולעשות דיאגנוסטיקה כמו כל מכונאי מנוסה. הקורונה פגעה בנו מאוד והעבודה פחתה, ומאז המלחמה גם חסרים עובדים וקשה למצוא מכונאים. היום אנחנו מטפלים באוטובוסים של 'מסיעי שדרות'. תחזוקת אוטובוס מורכבת הרבה יותר מתחזוקה של רכב פרטי".
משפחת מדמון | צילום: לירון מולדובן
משפחת מדמון | צילום: לירון מולדובן
משפחת מדמון | צילום: לירון מולדובן
גת // רונית נולדה וגדלה בקריית־גת, ילדת סנדוויץ׳ בין שתי אחיות. ההורים עדיין מתגוררים שם, ומדי יום שישי המשפחה מגיעה להתארח אצלם בארוחת שבת. אבא שלה היה עצמאי בתחום הלחם ובהמשך עבר לתחום ההסעות. אמא שלה עבדה בפולגת ובהמשך פתחה חנות שכונתית לכלי כתיבה. מגיל צעיר אבא של רונית לימד אותה מכונאות. היא שירתה בחיל האוויר בבסיס תל נוף, ואז למדה הנדסאות תעשייה וניהול עם התמחות בתכנון ייצור ובפיקוח על ייצור.
שדרות // יניב נולד וגדל בשדרות. יש לו שתי אחיות שמתגוררות בעיר ואח נוסף שעבר לאופקים.
ההיכרות // חברה שידכה ביניהם לפני 24 שנים. "שלושה ימים דיברנו בטלפון, ואחרי הדייט הראשון כבר היה ברור לאן זה הולך". הם התחתנו בתוך עשרה חודשים.
מילואים // ב־7 באוקטובר יניב הוקפץ למילואים. "שירתי קרוב ל־300 ימים בהנדסה קרבית עד שנפצעתי במחנה הפליטים נוסייראת. פצצה של חיל האוויר התפוצצה לידנו. אף אחד לא האמין שאני והמ"פ שלי נשארנו בחיים. זאת הייתה השגחה אלוהית. סבלתי פגיעת הדף, האוזן נקרעה, ומאז אני קרוב לשנה בשיקום. שבועיים אחרי הפציעה אבא שלי נפטר. אני חושב שעדיף שאני נפגעתי ולא חיילים צעירים שרק התחילו את חייהם".
היום ההוא // ב־7 באוקטובר עצמו ראה יניב חוליה של מחבלים קרובה לבית. "הגינה שלנו צופה אל הכביש. לא האמנתי למה שאני רואה. התרוצצתי בין השכנים לוודא שכולם דרוכים. ראיתי את הציוד שלהם והבנתי שלמרות שאני חמוש, אם אני יורה כדור אחד - אני לא נשאר בחיים. אשתי צילמה את הירי. שדרות הייתה מלאה טנדרים וחמושים, עיר שלמה נצורה סביב תחנת המשטרה. הילדים היו איתנו בבית. תוך כדי האירועים קיבלתי צו שמונה. ביום ראשון כבר התגייסתי. למחרת ליווינו אני והחבר'ה שלי מהצבא את כל הבניין שלנו אל מחוץ לעיר. זאת הייתה אנדרלמוסיה שלא ראינו כמותה".
נפש // "אני מתנדב כבר עשור במילואים ולא העליתי על דעתי שאחווה מראות כאלה. כולנו היינו בטיפול נפשי דרך מרכז חוסן. לאחרונה התחלתי לקבל אחוזי נכות והכרה בפגיעה הפיזית, אבל לא בפגיעה הנפשית".
גיבורה // "מאז הפציעה אשתי הפכה יותר מתמיד לאדם הכי חשוב ויקר לי. היא מחזיקה את כל הבית ואותי על הכתפיים שלה. אין מספיק מילים בעולם כדי להודות לה על מה שהיא נותנת למשפחה. רונית היא הגיבורה האמיתית של הסיפור המשפחתי שלנו. היא נכנסה לעסק, מכילה אותי ואת הפוסט־טראומה, ודוחקת בי בעדינות למצוא שוב את הכוחות לצאת החוצה ולהיות בתנועה".
מתח // מאז הפציעה של יניב הוא לא יכול לעבוד כרגיל. "קשה לי להיות באזורים צפופים ובאינטראקציות עם אנשים, זה מכניס אותי למתח וחרדה. לפני חודש וחצי גם עברתי ניתוח באוזן, ושיחות עם לקוחות כבר לא פשוטות בשבילי, ולכן את רוב היום אני מעביר בבית ומתפעל את העסק מרחוק. ליאל נכנס לעסק המשפחתי במקומי. בלעדיו הכול היה קורס. אני גאה בו על המסירות וההתגייסות ועל העבודה היומיומית, שמי כמוני יודע כמה היא קשה".
הסעדה // לפני עשרים שנה הקים יניב מסעדה מקסיקנית בקריית־גת, ובהתחלה היא הצליחה מאוד. "הגיעו אלינו אפילו עובדים מקסיקנים מאינטל". אחרי כמה שנים היא כשלה ונסגרה. עשרים שנה הוא היה נהג משאית, אבל חלום המסעדה לא עזב אותו. "אשתי חששה מהחזרה לתחום ההסעדה התובעני, אבל הרעיון של פודטראק התאים. בתקופת הקורונה פתחנו את השניצל, ובימי שישי אנחנו מגישים גם אסאדו מפורק בכריך. אנחנו מגיעים לאירועים פרטיים - בר מצווה, בת מצווה, חתונות, ועדי עובדים. הקהל מגוון". רונית: "גם על הבישולים בבית אני לא אחראית, יניב מבשל. עוד מהתקופה שלפני החתונה זה היה החוזה בינינו, הוא מבשל ואני אחראית על כל השאר."
הטובה // בחמישה במרץ הפודטראק ישתתף בפסטיבל "כי מדרום תיפתח הטובה" בפארק אשכול. "כל המשפחה תתגייס לתפעול. זאת נקודת האור שלי: המשפחה שעושה הכול כדי להישאר מלוכדת סביב העסק, שהוא העוגן שלנו. ובסופו של דבר אנחנו מאכילים אנשים. אוכל משמח אנשים". 0להשתתפות במדור
dyokan@makorrishon.co.il