הבית // בית קטן ומתוק בפרדס־חנה.
מעבר // לא מזמן עברו לכאן מבית רחב ידיים עם חצר היקפית, טרמפולינה ומקום למפגשים, והמעבר דרש הסתגלות מצד כל בני המשפחה. "הבית הקודם היה גדול ופתוח וכאן הכול קטן וקרוב. בהתחלה זה היה מאתגר אבל גילינו גם מתנות קטנות. לא צריך לצעוק כדי שישמעו אותך, וכולנו יחד יותר. אנחנו ההורים כבר למדנו לאהוב את זה, הילדים עדיין עובדים על זה".
פרדס־חנה // "עיר אבל גם מושבה, קרובה לים, מקום שלא מוזר לדבר בו על רוח ועל נפש. מיד כשהגענו קיבלו אותנו כאן בחיבוק".
הבוקר // בשש ורבע הם כבר ערים. נחי מכין ארוחות בוקר, גילי מארגנת את הבנות. אלי יוצא ברבע לשבע להסעה לכפר הנוער הדתי בכפר־חסידים, נסיעה של שעה. אור עולה להסעה בתוך פרדס־חנה בשבע ועשרה. מירי לומדת ממש מול הבית, ובשבע עשרים וחמש מקפידה להיות מהראשונות בכיתה. "יש סדר אבל יש גם הרבה גמישות. למדנו שהחיים משתנים כל הזמן אז גם אנחנו מתאימים את עצמנו".
מגע // גילי מטפלת במגע ומקבלת מטופלות נשים. היא למדה עיסוי שוודי ורפלקסולוגיה, ומשלבת את כל ניסיון החיים שלה בטיפולים.
מרצה // נחי מרצה על סיפור חייו ועל החברה החרדית, ומפיק ריטריטים. הוא מנכ"ל העמותה שהקימו, "יוצאים בפרדס".
מהגרים // הם מובילים סדנאות על שיח וצמיחה נפשית. הקהילה־עמותה שלהם מרכזת יוצאים מהחברה החרדית בפרדס־חנה והסביבה. "להיות חרדי לשעבר זה קצת כמו להיות מהגר בתוך המדינה שלך". עדיין נשאר בהם משהו מהחברה החרדית. במפגשים של היוצאים הם שרים לפעמים ניגונים חסידיים - נשים וגברים יחד, עם ובלי כיפות. "לפעמים אני חובש שטריימל למרות שיש לי עגיל. הילדים קוראים לנו טאטי ומאמי".
הכי קדוש בעולם // נחי נולד בארגנטינה אך מגיל שנה גדל ביבנאל, בקהילת ברסלב שהתגבשה סביב האדמו״ר אליעזר שלמה שיק. "גדלתי בתחושה שאני נמצא במקום הכי קדוש בעולם. הייתה עטיפה קהילתית מדהימה אבל גם הרבה מאוד איסורים: כבר מגיל תשע חשבתי לברוח, אבל גם הרגשתי על פסגת העולם. הייתי חצוי".
תהליך // בגיל 14 הוצמד לאדמו״ר והפך לעוזרו האישי, ובהמשך היה מעורב גם בהנהגת הקהילה. אחרי פטירת הרב שיק ועל רקע מאבקי הירושה, "התחלתי לראות דברים אחרת והתחיל אצלי תהליך פנימי שהוביל ליציאה שלי בשאלה ולעזיבת יבנאל והקהילה".
חממה // גילי נולדה בצפת, להורים שעלו לארץ לפני כארבעים שנה. "גדלתי בחממה ובניתוק מהעולם החיצוני. השכונה מזכירה באופייה את מאה שערים, והייתה לי שם ילדות מתוקה עם תחושת שייכות וגאווה גדולה להיות שומרת תורה ומצוות". הימים כללו לימודים, עזרה בבית, טיפול באחיינים ולא מעט תפילות. "בגיל 17 ביקשתי להתחתן. במגזר שלנו זו הייתה הדרך היחידה לצאת לעצמאות".
ההיכרות // הם נפגשו לשעה אחת והתארסו למחרת. "זה לא היה מוזר לנו להתחתן אחרי פגישה אחת. כך גדלנו. לא הכרנו שום מציאות אחרת".
שינוי // כשכבר היו נשואים שש שנים, נחי יצא בשאלה. גילי נשארה חרדית עוד חמש שנים. "היה קשה מאוד. לראות את בעלך משתנה בכל התחומים, פיזית ומנטלית - זה מטלטל לגמרי. חשבנו גם על פרידה".
יחד // ההחלטה להישאר ביחד התקבלה ברכבת. גילי: "פתחתי מחברת וערכתי טבלה: מה יקרה אם נישאר יחד ומה יקרה אם נתגרש. ראיתי שהמעלות גוברות על החסרונות ורוב החסרונות היו דתיים, ואז הבנתי שאני לא שוטרת של א־לוהים. עדיף לילדים בית עם הורים אוהבים". הם התחילו לבנות מחדש את הקשר, ולמדו "לדבר בלי לשכנע ולכבד זה את זה בלי להסכים".
בריחה // הם עברו להתגורר בקריית־שמואל. נחי: "לא היה לנו שום קשר למקום, פשוט חיפשנו נקודת בריחה. רצינו לצאת מהקהילה, שהייתה במצב מורכב מדי".
שבר // "עזבנו הכול ולא היה לנו כלום. אלו היו ימים קשים מאוד, בלי פרנסה, בלי גב, בלי כלום. פתאום הבנתי שאני לא מי שאני מכיר. נכנסנו לחובות. עבדתי במשחקייה ובנדל״ן, והייתי במצב רגשי לא טוב. התפוצצה בי פוסט־טראומה, ונמחקו לי כל הזיכרונות. הביטחון שלי נפל לרצפה בתור אבא לשני ילדים. אלה היו חמש שנים מאוד קשות. הפכתי מגאוות המשפחה לכישלון המשפחה - זה מצב נורא ולא רצינו לשתף בו אף אחד אחר".
ארץ חדשה // "נדרשנו ללמוד שפה חדשה - לא הכרתי אפילו את החודשים הלועזיים והיה קשה להתנהל ככה פתאום בעולם שבחוץ, נראיתי חילוני אבל דיברתי שפה אחרת, חרדית. לא הכרתי את התרבות שכולם מכירים, לא הבנתי כלום".
ילדים // הילדים גדלו בתוך המעבר בין העולמות. אלי לומד היום בחטיבת ביניים דתית למרות שהוא פחות דתי, מירי לומדת בבית ספר חילוני אבל היא מחוברת למסורת, ואור לומדת בבית ספר דתי ואוהבת אותו ומחוברת אליו. "אצלנו כל אחד בוחר מה שמתאים לו, העיקר להיות אדם טוב".
הורים // הקשרים שלהם עם המשפחה החרדית נרגעו והתייצבו. "פעם הוויכוחים היו חשובים, היום השלום חשוב יותר. ההורים עדיין מקווים שאחזור בתשובה ואני אומר: אמן. כי כולנו רוצים שיהיה טוב. אנחנו נפגשים ואוכלים יחד. פעם בשבוע אבא שלי ואני לומדים יחד סיפורי מעשיות, וככה אנחנו שומרים על קשר".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il