הבית // בית משפחתי עם סלון פתוח, מטבח פעיל וממ"ד שמתפקד גם כחדר אירוח. צופיה: "אנחנו בית של בנות. יש כאן הרבה חיים, הרבה רעש טוב, ואווירה של משפחה שמתרחבת".
תאילנד // לפני שבועיים הם חזרו מטיול משפחתי בתאילנד. הם עדיין מתאוששים מהקצב ומהמעבר בחזרה לשגרה.
הבוקר // אוריה עובד בעיקר בשעות הלילה, ולכן בעיניו הבוקר "לפעמים קשוח". צופיה מובילה את המבצע: מעירה את הבנות, מסרקת, מייעצת מה ללבוש, מכינה סנדוויצ'ים ודואגת שכולן יהיו מוכנות להסעה בזמן. אוריה מצטרף ברגע האחרון, פותח את הדלת ומלווה את היציאה החוצה. "זה רגע קצר אבל משמעותי, מין פרדה יומית שמתחילה את היום של כולנו".
משפחת אלנקווה, גבעות עדן | צילום: לירון מולדובן
משפחת אלנקווה, גבעות עדן | צילום: לירון מולדובן
משפחת אלנקווה, גבעות עדן | צילום: לירון מולדובן
משפחת אלנקווה, גבעות עדן | צילום: לירון מולדובן
חינוך // "הבנות שלנו מדהימות, כל אחת עם אופי משלה וסגנון אחר לגמרי". הם מאמינים בהתאמה אישית של המסגרת לילד: רוני ועופרי לומדות בבית הספר הממלכתי־דתי בנחושה, גפן לומדת בבית ספר מעורב בגישה אנתרופוסופית סמוך לבית, ורותם במעון.
פרנסה // אוריה הוא שותף ובעלים של חברת שיווק הנדל"ן "שורשים". צופיה מנהלת אזור בעמותת "מצמצמים רווחים", שמלווה צעירים יוצאי צבא ללא עורף משפחתי בדרכם להשתלבות בחיים האזרחיים בעזרת תוכנית מנטורים. שניהם רואים בעבודתם המשך ישיר לערכים שגדלו עליהם: חיבור בין פרנסה לעשייה חברתית.
רמות // אוריה גדל בשכונת רמות בירושלים, אחד משישה אחים ואחיות במשפחה מגוונת – מאח ברסלבר ועד אח צעיר תל־אביבי. אוריה למד במכינת עלי ושירת בפלוגת עורב גבעתי.
גבעה // צופיה נולדה וגדלה בגבעת וושינגטון. אמה עבדה בקריית החינוך וכך גם שאר ההורים בקהילה הקטנה, שבה העבודה והמגורים שזורים זה בזה, מה שיצר ילדות קהילתית עם תחושת "יחד" חזקה: ארוחות חמות בסוף היום, חברים שהם כמו משפחה ומרחבים ירוקים. לצופיה אח בכור ושתי אחיות תאומות צעירות ממנה בארבע שנים. היא עשתה שירות לאומי בכפר נוער ועבדה עם נוער בסיכון, או כפי שהיא מעדיפה לומר: "בני נוער עם סיכוי".
היכרות // הם נפגשו בגיל 18 דרך חבר משותף, שהפך לימים לשכן הצמוד שלהם בגבעות־עדן. החבר הדריך עם צופיה בבני עקיבא במבשרת ולמד עם אוריה מכיתה א'. החיבור נבנה לאט, מתוך מעגלים משותפים של עשייה וחינוך, והמשיך לחיים משותפים.
משפחתון // בהמשך הדרך למדו שניהם בירושלים: צופיה למדה עבודה סוציאלית, ואוריה למד תקשורת ויחסי ציבור. יחד עבדו ארבע שנים כזוג מדריכים ("משפחתון") בכפר הנוער אמי"ת בפתח־תקווה. הם ליוו 17 נערות במתכונת משפחתית, מכיתה ז' ועד סיום התיכון. "זו הייתה עבודה תובענית ומדהימה. עברנו תהליך יחד איתן, וגם בעצמנו".
המייסד // הקשר שלהם לגבעות־עדן עמוק במיוחד: אוריה נמנה עם מקימי הקהילה. לפני שש שנים, יחד עם שני חברים (יוסי סבן ודור אבו), הוא שמע שהולך לקום יישוב חדש בעמק האלה. "הרעיון של יישוב קהילתי חדש הקסים אותי, בטח במקום שהוא חלום כמו עמק האלה. התחלתי להתקשר, לברר, לפתוח קבוצת ואטסאפ. חבר הביא חבר, והגרעין הלך וגדל". כיום מונה הקהילה כ־250 משפחות מעורבות (דתיים, חילונים ומסורתיים), ומה שהתחיל כתחביב הפך לחלק משמעותי מעשייתו.
פודיז // האוכל הוא אהבה גדולה בחייה של צופיה: "אני אוהבת לאכול, לבשל, לארח ולהאכיל אנשים. אוכל עושה לי טוב בלב". היא הכתובת לחברות שמחפשות המלצה למסעדה, והיא מוצאת שמחה גדולה הן בהכנה והן בישיבה סביב השולחן: "אולי יום אחד זה גם יהפוך למקצוע".
על מדים // אוריה גויס ב־7 באוקטובר ומאז עשה שישה סבבי מילואים בחטיבה 12 – בעזה ובגבול לבנון. "הסבב הראשון היה קשוח, וצופיה הייתה בהיריון מתקדם. עברנו אירועים מורכבים, אבל הבנו שצריך לעזוב הכול – את המשפחה ואת העסק – ולעשות את מה שצריך".
השילוב בין עסק עצמאי למילואים הוא "אתגר לא פשוט שדורש תמרונים וויתורים", והנס שלו הוא הצוות: "אני באותו צוות חזק מהטירונות ועד היום. צוות זה הכול. אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם בשגרה ובקרב, שומרים זה על זה, על השפיות ועל החוסן הנפשי".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il