הבית // לול אפרוחים לשעבר במשק המשפחתי, שהוסב לצימר, ועכשיו הוא בית מגורים זמני. הוא קטן, עם ארבעה כיווני אוויר, נטוע בתוך הטבע ועמוס צמחייה גם מבפנים.
סבתא // לצד הבית גרה ניצה, סבתא של ניצן, בעלת המשק. נוכחותה הקבועה נותנת פרספקטיבה ועוגן. ״אנחנו גרים ממש בסמיכות, והקשר הבין־דורי לצד ההמשכיות של המשק מטיב גם איתנו וגם איתה״.
קבע // לאחר כמעט שמונה שנים של בירוקרטיה, שינויי תוכניות, אישורים והמתנה, הם מתחילים בקרוב לבנות את ביתם הקבוע: בית אקולוגי – חסכוני באנרגיה, מצמצם פסולת ועצמאי במשק המים והביוב - שייבנה ברובו בבנייה עצמית, ויהדהד את העקרונות שהם מגשימים בקורסים ובעשייה שלהם. ״היינו שמחים לעשות העתק־הדבק למודל קיים, אבל כרגע כל מי שרוצה לבנות אקולוגית בארץ עדיין צריך לסלול לעצמו את הדרך, כי התחום עודו בחיתוליו. בעתיד לא תהיה סיבה שכל זוג ישבור את הראש לבד. בסוף בית זה בית, לא צריך בכל פעם להמציא את הגלגל״.
תזונה // ארוחת הבוקר שהילדים לוקחים לבית הספר מבוססת על ירקות ופירות. במשך שנים המשפחה הייתה טבעונית לחלוטין, וכשהילדים גדלו היא עברה לצמחונות הממעטת במוצרים מן החי. הילדים גדלים לתוך זה באופן טבעי, כחלק מהחיים במשק ובחצר.
חיי המשק // ביער מסתובבות תרנגולות חופשיות עם גדר להגן מפני טורפים, אבל הן יכולות לעבור אותה כרצונן. את הביצים אוספים בכל בוקר רק אם התרנגולות לא דוגרות עליהן. רוב הזמן זה לא המצב: לא כל התרנגולות יודעות לדגור, כי הן מזן שהושבח בהתערבות האדם, ככה שגם התהליכים הפשוטים ביותר בחייהן אינם מובנים מאליהם.
הבוקר // אחרי שהילדים יוצאים לדרכם, ההורים ממשיכים לשגרת העבודה. יומיים בשבוע ניצן נוסע לבסיס חצרים, ומדריך בבית הספר לטיסה. בשאר הימים הוא עובד במשק, בחקלאות ובתפעול השוטף של יער המאכל. יולי נשארת ביער, מפתחת קורסים והדרכות, מנהלת תוכן, מקבלת קהילות, קבוצות ומבקרים, ומטפלת באתר כולו.
הפרנסה // הם המייסדים והמפעילים של "יער המאכל" של בית־לחם הגלילית - מיזם קהילתי שמטרתו לשקם את המערכת האקולוגית המקומית, לגדל פרי וירק, וליצור מקום מפגש חי ותוסס. המקום כולל "קמפוס יער" שמציע קורסים בנושאי סביבה, קהילה ובריאות, "שוק יער" שמוכר תוצרת חקלאית הוגנת ואקולוגית, ו"קפה יער" שפועל לפי העיקרון "מהשדה לצלחת", תוך שימוש בעודפי תוצרת וצמצום בזבוז מזון.
הוא // ניצן הוא מתכנן פרמקלצ׳ר ("תרבות עדן", הלחם של המילים "חקלאות קבע" באנגלית), מורה ליוגה, בעל תואר שני בניהול מערכות חינוך, וטייס קרב המדריך בבית הספר לטיסה. יולי: "הוא חובב מיקרואורגניזמים ואוהב תנועה, עושה הכול מהכול ומתחייב להישאר חובבן – בתור ערך. הוא משימתי בטירוף, והבדיחה הקבועה עליו בצוות היער היא שגם על משימה שאמורה לקחת שבוע ימים הוא יגיד 'שטויות, זה חמש דקות', כדי להכניס אותה לסדר היום". החיבור בין המשמעת של חיל האוויר לבין הגישה האקולוגית מביא אותו לחשיבה פרקטית, יצירתית וממוקדת.
היא // יולי אחראית ביער על ההנגשה, על המילים ועל התוכן. יש לה תואר ראשון בפיתוח סביבתי וקיימות וכעת היא מסיימת תזה בתואר השני בסביבה. היא אינטואיטיבית ומהירה, ניזונה משיחות טובות, ממחשבה מעמיקה ומתרבות, והיא המנוע הרעיוני של היער. יולי עובדת במשרה מלאה ביער, וניצן עובד בהיקף חלקי בבסיס חצרים: "עם ההספק של ניצן אפשר בנחת להגיד שבפועל שנינו עובדים במשרה מלאה ביער".
דרך // ניצן גדל בבית־לחם הגלילית, הצעיר משלושה אחים. בילדותו היה בלגניסט לא קטן, ודמותו עדיין זכורה לגננות. בתיכון היה תלמיד מצטיין, ובצבא שירת כטייס קרב. הוא מגיע ממשפחה של לוחמי חי״ר, ובן־דוד של אביו, מוקי בצר, היה ממקימי יחידת שלדג, אבל המציאות לקחה אותו למסלול אחר. אחרי השחרור למד פרמקלצ׳ר, והתחיל לבנות תוכניות לפיתוח משק בר־קיימא. הוא ויולי הגו רעיונות, חלמו, דמיינו, ותוך כדי תנועה הקימו את הפרויקט. מאז עברו שמונה שנים והם עדיין מתפתחים בכל יום מחדש.
מסעות // יולי נולדה בקיבוץ בארי. אמה, שהייתה מורה לאנגלית בקיבוץ, ביקשה מההנהלה אישור ללדת אותה כבר בתחילת חודש יולי, כדי שתוכל לחזור ללימודים בזמן ולהכין את התלמידים לבגרויות. "זה אולי ההסבר לכך שנולדתי עם מוסר עבודה גבוה במיוחד". בילדותה עברה המשפחה לרמת־השרון, ובנעוריה הוריה התגרשו והיא עברה לגור עם אמה בקיבוץ הגושרים, ליד דודתה, ושם למדה בתיכון. התנועה בין העולמות הקנתה ליולי גמישות, יכולת התאמה ומבט רחב.
והשאר היסטוריה // שניהם היו קצינים בחיל האוויר כשבסיסי החיל החלו לעבור לדרום. כחלק מהתוכנית עודדו קצינים לעבור לדרום, ויולי שכרה בית בבאר־שבע עם שלושה חברים מהטייסת. היא גרה שם כשנתיים לפני שניצן נכנס לתמונה. ניצן הרגיש שמיצה את תל־אביב, שהוא גר בה אז, ויצא לסבב חיפוש דירות בבאר־שבע. הבית של יולי היה התחנה האחרונה שלו ביום החיפושים. "זיהיתי אותו שנים קודם לכן, לשנייה אחת, בדרך לבסיס אחר. הוא נראה לי אז כמעט לא מציאותי ביופיו, כמו מישהו שלא שייך לעולם שלי. ברגע שעמד מולי בשער, והושיט יד עם חיוך גדול, הוא הפך מתמונה רחוקה לאדם אמיתי, קרוב ונכון". שניהם הרגישו שמשהו נפתח. בתוך חודשיים הם כבר היו זוג, ובתוך שנתיים התחתנו.
היער // אחרי השחרור הם שאלו את עצמם איך הם רוצים לחיות. הם למדו וחשבו על מודלים של חברה, כלכלה וסביבה, ביקרו בקיבוצים ובקהילות, וביקשו לחבר בין פרנסה למשמעות, במגזר הרביעי – שילוב בין עסק רווחי ובין תרומה לקהילה ולסביבה. הם הרגישו שהסמיכות לטבע מאפשרת רפואה מונעת להם ולילדים: ״ביקשנו משהו שישמור עלינו, יקרקע ויאזן אותנו אל מול כוחות האינרציה והעצימות של החיים״. המשק המשפחתי של ניצן היה פנוי ליוזמה. הם התחילו בכתיבת תוכנית כלכלית לעשור קדימה, ורק אז התחילו לשתול ולהניח צינורות השקיה.
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il