"בכל שבת למדנו שיר עברי שקשור לפרשת השבוע ושרנו אותו"

הבית // “בית דו־משפחתי, 300 מ“ר, בשכונת לוד הצעירה. הבית נבנה בתחילת שנות ה־80, ובשנים האחרונות היה ריק, ובמצב גרוע מאוד. הוא נרכש לפני ארבע שנים וחצי, והופקד בידי צמד המעצבות נורית שפיץ־טראו ואביטל סנדר, שלקחו על עצמן את משימת השיפוץ הנרחב. (בנה של אביטל נפצע קשה מאוד במהלך הלחימה לפני למעלה מחודש, ואנחנו מתפללים לרפואתו השלמה והמהירה)“.

מיקום הכניסה והמטבח שונו, חמשת המפלסים נשארו כשהיו מלבד מפלס הסלון הנמוך, אליו יורדים בכמה מדרגות, שיושר למפלס אחיד עם יציאה לחצר. כיום יש 6 חדרי שינה, סלון, מטבח ויחידה גמישה למטה.

בוקר טוב// הבוקר מתחיל בלילה שלפני, והחלוקה ברורה מאוד. אם מישהו מהילדים צריך הקפצה או כל דבר אחר עד שעה 2:00 לפנות בוקר, פונים לחגית. משעה 4:00 פונים לעמי שקם מוקדם ואלו השעות שלו. בין שתיים לארבע בלילה, נחים. "כל זה היה נכון עד למלחמה, מאז תחילת המלחמה שעות השינה כהורים ללוחמים השתבשו לחלוטין".

יחידה גמישה// “במקור לא הייתה גישה מבחוץ לקומה התחתונה, אלא רק במדרגות דרך הבית. בשלב השיפוץ, פירקנו דק ישן, פינינו 14 מכולות אדמה, שברנו קיר ויצרנו פתח כניסה ליחידה. יש בה חדר שינה אחד, מטבחון, מקלחת ושירותים ומקלט קטן“. לאחר המעבר לבית, הושכרה היחידה לדייר בודד. מאז תחילת המלחמה והצורך לרדת ולהשתמש במקלט, היא חודשה והפכה לקליניקה להשכרה. מכיוון שהביקוש לא היה גבוה, שוב נערכו התאמות, וכעת היא מושכרת דרך אייר בי אנד בי, “וברוך השם מגיעים אורחים ללינות קצרות, גם ללוד. חלקם בשל הקרבה לנתב“ג והרצון לשינה טובה לפני טיסה, עובדי רכבת אחרי משמרת לילה שבאים בבוקר לנוח, אורחים מרחוק שיש להם אירוע במרכז הארץ ועוד. כאשר אנחנו מארחים או צריכים לרדת למקלט, היחידה לרשותנו“.

שירה בשבת// הספרייה בסלון בנויה מקוביות בגדלים שונים וגוונים שונים, ונבנתה בידי עמי. “באחת הקוביות יש ספרים ‘בהוצאה עצמית‘. “במשך 10 שנים, כאשר הילדים היו בגילאי יסודי ותיכון, כל יום שישי הדפסנו שיר לשבת, שיר עברי שקשור לפרשת השבוע. בסעודת שבת קראנו את השיר, למדנו אותו ושרנו אותו. בחלוף כל שנתיים הוצאנו ספר, הדפסנו את השירים יחד עם תמונות של המשפחה מאותה תקופה. בסלון יש קוביה מיוחדת עם הספרים הללו ולכל ילד יש גם עותק של הספרים הללו“.

העץ שחיבר// את הדק הישן שהיה בחוץ עמי ביקש מהפועלים לפרק בעדינות, ועם חלק מהקרשים שפורקו בנה בית עץ לילדים, או יותר נכון, לנכדים. “לשמחתנו, מעט זמן לאחר שעברנו לכאן, חברים קנו את הבית שנמצא מאחור, עם הפרש גובה של כשני מטר. בית העץ תוכנן ובוצע בשילוב מדרגות שמקשרות בין הבתים וכאשר מי מאתנו זקוק לכוס חלב או קמח אין צורך לעשות עיקוף מסביב“.  

גולני ובני עקיבא// עמי גדל באלקנה, למד בנחלים ובישיבת ההסדר במעלות. בזמנו השירות הצבאי בישיבות ההסדר היה מפוצל לשני חלקים, שירות ראשון בגולני ואת החלק השני של השירות עמי עשה בבני עקיבא, כקומונר סניף רעננה. חגית גדלה בבית־אל, למדה באולפנת עפרה ושירתה שנתיים שירות לאומי.

חלונות מנופצים// זוג חברים הכיר ביניהם, ואת האירוסין חגגו בבית־אל בשושן פורים תשנ“ד, יום למחרת הירי של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. חלק מהאורחים הגיעו לאירוסין עם חלונות מנופצים מיידויי אבנים של ערבים. שנתיים גרו במעלות, שם עמי סיים לימודי תעודת הוראה וחגית סיימה תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת חיפה, ומשם לדולב.

דולב// הם התגוררו בדולב 24 שנים. “שם בנינו את ביתנו ושם גידלנו את כל ילדנו ורוב חוויות החיים שלנו הם משם“. חגית עבדה באולפנת צביה לוד במשך 19 שנה, מתוכם 10 שנים עמדה בראש האולפנה. “לפני 5 שנים החלטנו לעשות שינוי ועברנו ללוד“. זה לא היה השינוי היחיד באותה שנה. עמי יצא לשנת שבתון והקים את הסדנה. חגית סיימה את הניהול ולמדה בבי“ס מנדל למנהיגות חינוכית. “שלושת הבנים התחתנו באותה שנה. שכרנו בלוד בית קטן יותר מהבית הגדול שהיה לנו בדולב, וכל זה בשיא הקורונה. עם כל השינויים, הפרידה מדולב והמעבר ללוד היו הכי דרמטיים“. 

רכבת ובייביסיטר// נווה־אלון, החלק בו הם גרים בשכונת לוד הצעירה, היא שכונה שקטה ויפה. בתים צמודי קרקע ועצים גבוהי צמרת. “הקהילה כאן נפלאה. כשהגענו היו מספר מועט של משפחות בקהילה, ולא היה בית כנסת. היום הקהילה מונה למעלה מ־50 משפחות, ועוד משפחות מצטרפות כל העת. קיימת פעילות ענפה לילדים, נוער ומבוגרים והרבה חיבורים עם התושבים הוותיקים בשכונה. מעבר לכביש שוכנת שכונת נווה זית הוותיקה שגם אליה אנחנו מחוברים“. שני הבנים, ניר ועומר, גרים גם הם בלוד בקהילות צעירים. “הם נהנים מכל העולמות - רכבת ותחבורה ציבורית זמינה, חברים טובים וסבא־סבתא לבייביסיטרים“.

הסדנה// החלום של עמי היה להקים מקום שישלב חינוך ועבודה בעץ. לפני ארבע שנים וחצי פתח את “הסדנה של עמי“, אליה מגיעים זוגות, משפחות, צוותי עבודה וקבוצות שונות. הוא מלמד, מסביר, מדריך ומלווה, והבאים בונים בעצמם מגוון רחב של יצירות: מאביזרים קטנים לבית ולגינה ועד ריהוט גן מלא.

הניהול// חגית עובדת במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא כמנהלת מרחב דרום. “המרחב שלי מתפרש מאילת ועד פתח־תקווה. התפקיד מתחלק לשני תחומים מרכזיים - ליווי המנהלים וצוותי הניהול, ופיתוח והובלת תכניות חינוכיות ופדגוגיות של מנהל החינוך הרשתי. בשנה האחרונה יזמתי תכנית הנקראת ‘מחברים בין העולמות‘. תכנית זו מפגישה בין חדרי מורים שלנו ברשת, לחדרי מורים מקבילים בחינוך הממלכתי לסדרת מפגשים. בשנה הבאה התכנית תתרחב“.

ראשה ואישה// “המציאות החברתית המקוטבת מטרידה אותי מאוד, בשל כך אני גם מנחה בערבים קבוצות בתכנית ‘אחדות עכשיו‘. המפגש בנוסף, הקמתי עם חברה את קהילת ‘ראשה‘, המאגדת את כל המנהלות בחינוך הדתי העל יסודי לבנות. בקהילה חברות 220 מנהלות, השיתופים פוריים ונותנים הרבה כוח“.

להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il