"מצאתי את עצמי מפורק, והיה לי ברור: אני לוקח אחריות או שאני נעלם"

הבית // דירת ארבעה חדרים בבניין שעבר תמ"א בלב רעננה. על הקירות מדפי ספרים על התפתחות אישית ו"במרפסת הגדולה רגעים של שקט ונשימה".

הסטודיו // לורן: "אחת ההחלטות הראשונות שקיבלנו כשעברנו לכאן הייתה להקדיש חדר שלם בדירה לסטודיו אישי. הוא נועד להיות מקום שנוכל לשמור בו על שגרה, על איזון, ולהיות מחוברים לעצמנו – בעיקר כדי שנוכל להעביר את זה הלאה".

הכלבות // יש להם שתי כלבות, אחת קוקר ספניאל בת 17 ואחת פודל טוי בת שנתיים.

היום שלו // דור מתעורר ברבע לחמש בבוקר, יוצא לטיול עם הכלבות ושומע פודקאסט, ואז מתאמן. "זה הרגע שבו אני פוגש את עצמי. לא משנה כמה אני עייף או מה עבר עליי. באימון אני לומד להתמודד עם הדחיינות, העומס, הפחדים". הוא מתאמן שישה ימים בשבוע. "זה מה שמאזן לי את המוח, מחבר אותי לקרקע ומחדד לי את המשמעת העצמית, שהיא המפתח לשליטה בהפרעת קשב". בהמשך היום הוא מאמן לקוחות במפגשי זום, בסדנאות, ובמפגשים אישיים, וחוזר הביתה בשעות הערב. את הלילה הוא מסיים בשגרה רגועה עם לורן, והולך לישון בעשר וחצי.

היום שלה // לורן מתעוררת בשבע, ו"דבר ראשון בכל יום – אני מודה על שלושה דברים קטנים. זאת הדרך שלי להתחבר לרגע הזה". אחר כך, היא יוצאת לאימון (שלושה בשבוע) או להליכה קלה. היא מקפידה ללמוד קצת בכל יום – פרק בפודקאסט, כמה עמודים בספר: "התפתחות היא הדלק של החיים מבחינתי, ואני חייבת ללמוד בכל יום משהו חדש". לאחר מכן היא ממשיכה את היום בעבודה, מעבירה אימונים אישיים ומעבירה ייעוצים בזום.

אימון // דור מלווה מאות אנשים עם הפרעת קשב, ועוזר להם לקחת שליטה על חייהם. "אני חי את זה, וזה מה שמאפשר לי באמת לגעת באנשים".

ריסוק // דור גדל בהרצליה והייתה לו ילדות לא קלה. "מגיל צעיר ידעתי שאם לא אדאג לעצמי - אף אחד לא יעשה את זה בשבילי. בלי תמיכה עזבתי את הבית בגיל מאוד צעיר". בצבא שירת בצנחנים, אך ביום הראשון לשירות שבר חוליה בגב. הפציעה הלכה והחמירה, והוא יצא לשיקום ושוחרר אחרי סיום הטיפולים עם פריצות דיסק. המשקל שלו היה אז 120 ק"ג. "מצאתי את עצמי מרוסק פיזית ונפשית. והיה לי ברור: או שאני לוקח אחריות, או שאני נעלם".

התפתחות // הוא הרזה, למד אימון כושר, התקדם לתפקידים ניהוליים אבל הרגיש שזה לא מספיק. "רציתי לעזור באמת לאנשים - לא רק לגוף, גם לנפש". בהמשך למד NLP, צלל לעולם ה־ADHD, והבין לעומק את הפרעת הקשב שליוותה אותו כל החיים. "רק אז התחברו לי הנקודות: הדחיינות, הרגש, הקיצוניות, חוסר הוויסות".

החלמה // בגיל 28 חלה בסרטן בבלוטת התריס ועבר ניתוח להסרת הגידול. "זה רק חידד לי שהחיים קצרים מכדי לבזבז אותם בלי משמעות".

מאמריקה // הוריה של לורן התגרשו כשהייתה בת ארבע והיא גדלה באמריקה. היא עלתה לישראל מארה"ב בגיל תשע, כשהגיעה לביקור אצל אביה שהתחתן בשנית, ואמה הביולוגית נטשה אותה ואת אחיה. "מאז נותק הקשר, היא סבלה ממאניה־דיפרסיה קשה". היא גדלה ברעננה בבית דתי, והתמודדה מגיל צעיר עם עולם רגשי סוער. "הרגשתי שאני לא כמו כולם - שדברים מעמיסים עליי, שאני רגישה מדי. גם בלי לדבר תמיד הרגשתי את האנרגיה של מי שעומד מולי". בגיל 19 התחתנה עם החבר הראשון שלה, וארבע שנים אחר כך התגרשו.

טיפולים // בשנות העשרים המוקדמות שלה ניסתה להבין מה קורה לה, ובעקבות כך פנתה לפסיכולוגים עם הרבה שאלות. "תמיד אמרו לי שאני בסדר, שעברתי הרבה ושאני פשוט צריכה ללמוד לאהוב את עצמי. אבל הרגשתי שיש פה משהו עמוק יותר". ספורט היה נקודת האור. היא התחילה לרוץ, ובהמשך עברה לחדר הכושר. בגיל 24 נרשמה לקורס מאמנות כושר, "למרות שפחדתי להתחייב בגלל ניסיונות קודמים שכשלו. אבל הצלחתי, כי אהבתי את זה באמת".

ההיכרות // הם הכירו כשעבדו יחד כמדריכי כושר בהולמס פלייס ברעננה, לפני כשש שנים. שניהם הגיעו ממסלולים לא שגרתיים, עם סיפור חיים סוער ועמוק - אבל עם חזון מאוד ברור: לעזור לאחרים. "היה בינינו חיבור מיידי. הבנו זה את זה גם בלי לדבר. ראינו מעבר לחיוך ולחיבור את הפחדים, הכאב, הכוחות שנבנו מבפנים".

יחד // הם התחתנו ונעשו לא רק לזוג אלא גם לשותפים לדרך, לעסק ולחזון: "לעזור לאנשים להפוך את הכאב למתנה. להראות שיש דרך אחרת. שלא חייבים להרגיש לבד".

אבחון // רק בגיל 29 לורן אובחנה עם ADHD, אחרי שדור זיהה את הדפוסים. "בהתחלה הייתי סקפטית, בגלל הסטיגמות. אבל אז פתאום הכול התחבר: הרגישות, הקושי להתמיד, הביקורת הפנימית, העומס הרגשי. הכול קיבל שם".

מסוער יותר // "ADHD הוא לא רק בעיה של ריכוז. זו חוויה של חיים על סטרואידים: הכל חזק יותר, סוער יותר, רגיש יותר. במקום לברוח בחרנו להתמודד. וזה בדיוק מה שאנחנו מלמדים אחרים לעשות. ההבנה של הבעיה משנה חיים ותפיסות עולם ובעיקר משפרת את התמודדות. לא משנה מאיפה באת, תמיד אפשר לצמוח. אפשר לבנות הרגלים, ליצור משמעות, ולחיות מתוך מודעות. אנחנו כאן כדי להזכיר לאנשים שהם לא לבד. שיש דרך. ויש תקווה".

להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il