הטלפון הנייד הראשון הוצג ב־1973, הטלפונים הניידים החכמים נוצרו בשנות התשעים, והמהפכה המודרנית פרצה לחיינו כשסטיב ג'ובס חשף בינואר 2007 את האייפון הראשון. מאז הטכנולוגיה הלכה והשתכללה, וכיום אנו יכולים לבחור בין מבחר דגמים: קטנים, גדולים, מתקפלים, עתירי זיכרון, עתירי מצלמות, מותאמי בינה מלאכותית. מי יודע מה צופן העתיד?
רוה גיל־מור, איש הייטק ותיק, מזמין אותנו לדמיין עתיד שבו הטלפון הנייד הוא כבר חלק מהגוף. בספר הביכורים שלו, "הטמעה", הוא מתאר איחוד סימביוטי בין הביולוגיה האנושית לטכנולוגיית הטלפונייה הניידת. הגישה הזו מזכירה את הטרנס־הומניזם של ריי קורצוייל, שהוא אחד העקרונות המגדירים את מושג הסינגולריות הטכנולוגית – נקודת המפנה שבה ההתפתחות הטכנולוגית תשנה לחלוטין את מה שאנו קוראים לו "אדם". עם זאת, רוה אינו עוסק בנושא במובן הרחב והעתידני שמשרטט קורצוייל, אלא מתמקד בדוגמה ספציפית, כדיסטופיה טכנו־פסיכולוגית של העתיד הקרוב, שיכולה בקלות להפוך לפרק בסדרה "מראה שחורה".
צילום: ללא
מי שמובילים את האנושות לקו פרשת המים הם אודי לוי והילה ברוש, יזמים שהופכים למנכ"ל ולטכנולוגית הראשית של חברת "אמבדיקס", בהתאמה. אמבדיקס המציעה לציבור הטמעה של ליבת מכשיר טלפון סלולרי בגוף, שלאחריה ניתן לתקשר עם האדם באופן דו־כיווני וסמוי, באמצעות דיבור בלבד. הטלפון הנייד הופך לאיבר נוסף, ומוטמע כחלק בלתי נפרד מאורח החיים האנושי.
הכי מעניין
הספר מציע נקודות מבט מתחלפות של דמויות שונות מרקעים מגוונים, שחייהן נחצים על ידי הטכנולוגיה החדשה. בין הדמויות: סוכן מוסד שמתכנן מבצע חשאי בארץ זרה, שחקנית אופרת סבון שמתקרבת לצד האפל של הקריירה שלה, סטודנט לספרות שמחפש אהבה בעולם של דייטים כושלים, וסטטיסטיקאי בכיר שמנסה להתמודד עם תופעה נרחבת של העתקות מתוחכמות. כל אחד מהגיבורים מנצל את הטכנולוגיה למטרות שונות – חיוביות, אנוכיות או שליליות - ומביא עימו את הדילמות האישיות וההתלבטויות המוסריות הכרוכות בטכנולוגיה החדשה מזווית מבטו.
בנוסף לזווית של המשתמשים, מתוארת בהרחבה ובפירוט גם נקודת המבט של התעשייה ושל היזמים, וניכרת הבנה עמוקה של המחבר בתחומי המדע, הביולוגיה, היזמות והטכנולוגיה. הדינמיקה של עולם היזמות – מהמוטיבציה הראשונית לפיתוח, דרך גיוסי הכספים, התמודדות עם אתגרי מו"פ ותחרות עסקית, ועד ייצור מוצר בר־קיימא ופריצה לשווקים חובקי עולם – מקבלת מקום של כבוד ומעניקה הצצה מדויקת ונאמנה למציאות.
הספר מכיל שורה של דמויות, והסיפורים יכולים להיקרא בנפרד. עם זאת, ההצטברות מאנישה את הגיבורה האמיתית של הסיפור – הטכנולוגיה, שהספר מצליח להפיח בה חיים משל עצמה. אפשר לראות את התפתחותה לאורך השנים, את החולשות והחוזקות שלה ואת הדילמות שנקרות בדרכה, ולתהות האם יש לה קיום עצמאי מעבר לאנשים שפיתחו אותה. כמו בכל יצירה, לאחר שהטכנולוגיה יצאה לעולם היא נתונה לפרשנות, להתאמות, לחיקויים וגם לשימוש לרעה, וכמו כל יצירה אין בה טוב או רע כשלעצמה. השיפוטיות שלנו כלפיה נובעת תמיד מן ההקשר שבו אנחנו נמצאים ושבמסגרתו נעשה בה שימוש.
הסוגה שהספר משתייך אליה היא פרוזה ספקולטיבית־טכנולוגית. הוא קולח וזורם, אך אינו פשטני ולא עושה הנחות לקוראים. בדומה לספריו של אנדי וייר ("לבד על מאדים", "ארטמיס", "פרויקט הייל מרי"), "הטמעה" מספק ביסוס מדעי כרקע לעיסוק עמוק בהשפעת הטכנולוגיה העתידנית על חיינו. הספר מכיל לא מעט מושגים טכניים ועלול להרחיק בשל כך חלק מהקוראים, ואולם ניתן לדלג עליהם מבלי לאבד אחיזה במהות. זהו ספר ששולח את קוראיו לחשוב על העולם שאנחנו חיים בו ועל הכיוון שהוא צועד אליו.
עוד כתבות בנושא
