מה הקשר בין משפט אייכמן והנחיתה על הירח

בִּפְתֹחֶת בֹּקֶר רָאִיתִי בְּעִתּוֹן / "דָּבָר" בְּתַצְלוּם לַיְלָה עֹמֶדֶת / מוּל כַּדּוּר הָאָרֶץ / הָאֵם, הַחֲלָלִית הָאֵם.

שורות מסתוריות אלו, מהשיר "תצלום לילה" של אבות ישורון, שלחו את עודד כרמלי למסע חיפושים. כרמלי תהה לאיזה צילום מתכוון ישורון – שהרי בזמן כתיבת השיר לא היו חלליות כלשהן בחלל – ויצא למסע מחקר בחלל היצירתי תוך הצלבת מקורות בין שירים וארכיונים. התוצאה היא ספר הבודק כיצד התייחסו משוררים ישראליים לאירועי מפתח במרוץ לחלל.

זוהי יצירה נדירה במרחב הספרותי. אמנם מרכז הכובד של הספר נטוע עמוק בשירה, אבל הוא עוסק בתחומים רבים נוספים. חלל בוודאי, אבל גם היסטוריה ישראלית ובינלאומית, השואה, משפט, פוליטיקה ומדעי המדינה, אמונה וכפירה, עיתונות, בלשנות, פיוטים קדומים ותורת הסוד. ואם אתם תוהים כיצד נושאים רבים כל־כך מוצאים את מקומם בספרון בן 144 עמודים, ייתכן שהתשובה טמונה במדיום השירה, שבו מילה אחת יכולה לתאר עולם ומלואו, ולענייננו – חללו.

איני מתמצא בשירה, אולם כחובב אסטרונומיה לא יכולתי להתעלם מספר שעל כריכתו מופיעה תמונת שבעת האסטרונאוטים של תוכנית החלל מרקורי. הסקרנות ניצתה, ולאחר קריאת ההקדמה באופן דיגיטלי, נשביתי בקסמו ועברתי לקריאה נוחה יותר בעותק פיזי.

בלב הספר עומדת קביעתו של כרמלי כי האירועים הדרמטיים של מרוץ החלל "יצרו שבר של ממש בפואטיקה של ארבעה משוררים, בהשקפת עולמם היסודית" (עמ' 11). טענה זו דורשת הוכחה נפרדת לכל אחד מארבעת המשוררים שכרמלי עוסק בהם: דוד אבידן, זלדה, דן פגיס ואבות ישורון. היא מלובנת היטב במהלך הפרק העוסק בכל משורר, שבו מובא מבחר משירתו ובפרט זו המתייחסת לאירועי מרוץ החלל העיקריים: "ספוטניק", שהיה הלווין הראשון בחלל, האדם הראשון בחלל, ההגעה הראשונה לירח במשימת אפולו 8, וכמובן הנחיתה על הירח במשימת אפולו 11.

אכן, אם הספר היה עוסק אך ורק בשירה, אולי הייתי מתקשה להבינו או ליהנות ממנו. אולם הייחוד שלו נעוץ כאמור בשפע הנושאים שהוא עוסק בהם. השירים מנותחים מתוך ההקשר המלא ובו הביוגרפיה של המשוררים, מאורעות הזמן בארץ ובעולם סביב מרוץ החלל וגם אלה שאינם קשורים אליו, וההתייחסות הציבורית אליהם. מבחינה זו, הקורא חש כנוסע בקפסולת זמן לעבר, כולל הצורך לחדש חידושי לשון כמו לוויין, חללית וחלליש (מילה יפה לאסטרונאוט שלא תפסה) ולהתמודד עם כתיב אנכרוניסטי מכוון כגון סווייטי במקום סובייטי, שנועד לחזק את הצייטגייסט האופף את הספר כולו.

הכול נעשה קל יותר

האם נתתם אי־פעם את ליבכם לעובדה שתאריך שיגורו של הקוסמונאוט הרוסי יורי גגארין לחלל, 12 באפריל 1961, היה יום אחד בלבד לאחר פתיחת משפט אייכמן בירושלים? מה בכלל הקשר בין שני האירועים? כמובן, אין באמת קשר ביניהם, ורק מקריות הגורל הציבה אותם זה לצד זה, אולם בזמן אמת הם נחוו במשותף. "גגארין האפיל על אייכמן", נכתב בידיעות אחרונות, ואילו חיים גורי כתב: "איש חלל אחד ושישה מיליון חללים". וכך הספר פונה לעסוק בסיפור המרתק של משפט אייכמן, ההכנות הישראליות הארוכות אליו, והיותו אחד האירועים שעוררו את העניין העולמי הרב ביותר באותה שנה. לעומת משפט אייכמן שפתיחתו הייתה ידועה מראש, שיגור גגארין הפתיע את העולם. לאיזה אירוע ייתן העולם את הקשב שלו?

הקלות שבה נע כרמלי בין התחומים הללו אינה מובנת מאליה, אולם בעבור הקורא הזרימה טבעית ורציפה. כרמלי אינו פותח חלון ואינו סוטה מהנושא. כך הוא כותב בנוגע למשורר דן פגיס: "חוטי התזמון הדקים שקשרו את אייכמן לגגארין נארגו אצל פגיס למסכת מעשה חושב שעיצבה את שירתו מחדש. וכדי להבין היום את שיריו הנודעים ביותר, יש להבין תחילה כיצד האירועים נשזרו זה בזה בחוויה הקולקטיבית של התקופה" (עמ' 87). במילים אלו מצדיק כרמלי את הסקירה ההיסטורית. באזמל חד הוא מפרק את שירתו של פגיס - גם זו שעוסקת בשואה, ושבה הוא מושיב את האלוהים על ספסל הנאשמים - וקושר אותה לחלל.

הקישור נעשה גם באמצעות משורר אחר, יחיאל די־נור (ק.צטניק) שבעיניו אושוויץ היא פלנטה אחרת. קשה לי לשפוט טענות כגון זו: "קוראים עכשוויים אינם מבינים עד היום ש'גלגול' מתכתב עם האירועים ממש, לא רק כקונוטציות או כמטפורות. בספרו של פגיס אנו מוצאים יציאה ממשית אל החלל בדמות חלליות וטייסי חלל, תגליות מדעיות קונקרטיות מראשית עידן החלל וחרדות אנושיות קונקרטיות משיא המלחמה הקרה. הספר כולו הוא משפט פנימי, ובו פגיס עוטה על עצמו את שלל תפקידי משפט אייכמן והמראת גגרין". ואולם ניתוחיו של המחבר אכן מראים זאת, אם כי, כדרך המשוררים, תוך נטילת חירות פרשנית.

נביא את הדוגמה הראשונה שבה כרמלי מוצא בשיר "עדות" כזו: "אֲנִי הָיִיתִי צֵל / לִי הָיָה בּוֹרֵא אַחֵר // וְהוּא בְּחַסְדּוֹ לֹא הִשְׁאִיר בִּי מָה שֶׁיָּמוּת / וּבָרַחְתִּי אֵלָיו, עָלִיתִי קַלִּיל, כָּחֹל / מְפֻיָּס, הָיִיתִי אוֹמֵר: מִתְנַצֵּל: / עָשָׁן אֶל עָשָׁן כֹּל יָכוֹל / שֶׁאֵין לוֹ גּוּף וּדְמוּת". זאת בהקבלה לעדותו של גגארין כפי שצוטטו בכלי התקשורת: "הרגשתי מצוין בעת שהייתי נתון למצב של חוסר משקל. הכל נעשה פתאום קל יותר. הדבר מובן: הרגלים, הידיים – משקלן אפס. כל החפצים בתא פורחים באוויר. לא עוד ישבתי בכסאי, כמקודם, אלא אף אני פרחתי באויר" (עמ' 100).

הספר מתאים גם לבקיאים בשירה וגם לאלו שאינם מיומנים בה. הראשונים ימצאו עצמם נדרשים לקרוא בראייה חדשה שירים שהם מכירים זה מכבר, והאחרונים יעשירו את ידיעותיהם בתחום וכאמור גם בשלל תחומים נוספים. ולגבי חידת הפתיחה המובאת בראשית הספר והסקירה, מה ראה אבות ישורון בפותחו את עיתון דבר, ובמילים אחרות, למה התכוון המשורר? היא נענית ממש בעמודיו האחרונים של הספר, שבעיניי הוא חובה לכל אוהב חלל, שירה ודעת.