הסופרת שהייתה תיירת במדינת השיגעון

 "ידעתי שהמשיח מת לחלוטין ועליי לתפוס את מקומו", כך כותבת לאונורה קרינגטון על ימיה במוסד לחולי נפש בספרד. העדות מגוללת את הימים הספורים שבהם הכותבת איבדה את שפיותה כשנמלטה מפני הנאצים בצרפת. קרינגטון, שאהובה נעצר ונלקח ממנה, אושפזה בכפייה במוסד פסיכיאטרי. תלאותיה הסתיימו רק לאחר שנה, כשמצאה נמל מבטחים במקסיקו והיא העלתה את זיכרונותיה על הכתב כדי להשתית סדר בעולמה.

הממואר הצנום הזה אינו נופל למוקש הצפוי של רומנטיזציית השיגעון. הוא מבוסס על ניסיונה של המחברת בתקופה שבה רופאיה נראו בעיניה כמכשפים רעים והיא דימתה שעליה להציל את העולם בעזרת כוחות הקסם שלה. קיים פער עצום בין דחיסות החוויות הרגשיות, שיש לה אפקט מתיש על הקוראים, ובין מספר הימים המצומצם שבהם הכול התרחש. העדות המפורטת מעבירה תחושה של חיים שלמים, אך משתרעת בפועל על פני שישה ימים בלבד שבהם הייתה קרינגטון מאושפזת. הפער הזה משרת היטב את האינטנסיביות הרגשית האופיינית לאדם שמופרד לכמה ימים מזהותו המוכרת.

תוספת אותנטית למסמך היא דיוקן של דוקטור מוראלס, אחד הרופאים שטיפלו בה, פרי מכחולה של האמנית. הרופא נראה בו כשד בעל עיניים בולטות וחודרות, והוא מצטרף לתיאוריה המזוויעים אודותיו. לממואר מצורפת גם מפה של בית החולים, הכוללת מקרא מפורט של המוסד, לרבות מקומות שקרינגטון רקחה בהזיותיה.

המינוח הרפואי להפרעה שקרינגטון כנראה סבלה ממנה, הוא מאניה רפרנציאלית, או "שגעון ייחוס", מצב שבו אדם מרגיש או מאמין שדברים בסביבה מתייחסים אליו באופן אישי. תיאר זאת באופן מדויק נבוקוב בסיפור הקצר והגאוני "סימנים וסמלים", שבו מהגרים בניו־יורק ניצבים חסרי אונים מול בנם ההוזה: "עננים ברקיע הלוטש מבט מעבירים זה לזה, באמצעות סימנים איטיים, מידע מפורט להדהים בנוגע אליו... אבני חצץ, או כתמים, או בהרות שמש, מתווים צורות שמייצגות באיזו דרך מבעיתה מְסָרים שהוא חייב לצוד. כל דבר הוא כתב סתרים והוא הנושא של כל דבר".

הקריאה בממואר הזכירה לי גם את הרומן היחיד והמופתי שפרסמה המשוררת והסופרת האמריקאית סילביה פלאת', שבו תיארה את השתלשלות חייה של אסתר גרינווד, בחורה צעירה שזוכה בהתמחות קיץ במגזין מוביל בניו־יורק ויוצאת מאיזון נפשי. "פעמון הזכוכית" ראה אור בשנת 1963, חודש בלבד לפני שפלאת' בת ה־31 שמה קץ לחייה. שלא כמו "פעמון הזכוכית" שיש לו ערך ספרותי רב, ל"שם למטה" אין ערך ספרותי מלבד היותו עדות אותנטית מקורית ומסקרנת למרתפי השכחה וההדחקה.

שמו של הספר רומז על העולמות התחתונים והגיהנומיים המצויים בתחתית. החוקרת האמריקנית סוזן סונטאג טענה שכל אדם מחזיק בשני דרכונים: דרכון של ממלכת הבריאים ודרכון של ממלכת החולים, ובמהלך חייו נאלץ להשתמש מתישהו בדרכון ממלכת החולים. "שם למטה" הוא עדות כנה של מי שהייתה תיירת במדינת השיגעון, וחזרה כדי לספר. אומרים שאי אפשר לזכור כאב או עונג, וכנראה גם שיגעון אי אפשר לזכור. ובכל זאת, "שם למטה" מנסה לשחזר את אובדן השפיות ולתעד בפרטי פרטים את זיכרונותיה מרגעי ההבהוב הללו.

קריגנטון, שהייתה גם ציירת ופסלת, פרסמה בחייה עשרה ספרים, וזכתה להכרה נרחבת. זהו ספרה השני שמתורגם לעברית, ותרגום הפרוזה הראשון של תמנה פרץ, שהיא אמנית ופעילה חברתית. מתרגומה ניכר שהיא חשה את מקצב ליבו הפועם של הטקסט.