לפני הכול, "הישראלים" של יוסי וקסמן הוא ספר משעשע ורב מעשים. קורות משפחה קצת אומללה וקצת מטורללה, שאיכשהו הכול קורה בקרבתה או אצלה. ילדותו של וקסמן מיטלטלת עם משפחתו הקטנה בין יפו לירושלים, בין חילוניות בוהמיינית לחזרה בתשובה למראית עין, בין עוני לתחילת בורגנות, בין סודות עבר לפנטזיות עתיד. האקסצנטריות של הוריו מספקת תקריות קומיות וכמעט־טרגיות לרוב, ומושכת אליה מוזרים מהסביבה. אין רגע דל מפסטיבל ובעיקר מסקנדל.
הסיפורים אולי נכונים ואולי לא ואולי קצת; מנהגו של האב להיות מר גוזמאי הבדאי הוא רישיון גם לבן, המספר, להגזים ולהמציא, אם כי ככל שהסיפור מתקדם (ומבחינתי, ככל שעלילתו מתקרבת לשכונות מוכרות לי), קל לשער מה כאן סיפורה של משפחת וקסמן, ההורים טוביה ומרגלית והילדים יוסי וענת, והיכן מתחיל הצימעס.
לשאלת האמת והשקר מזמֵן סיפורה של המשפחה מטפורה עקבית: עולם הבידור/תרבות, ובפרט עולם הקולנוע. בשנים הראשונות, האב טוביה הוא ממפעיליו של קולנוע ובית־תרבות ביפו. הוא נכה צה"ל, ובזכות זאת קיבל זיכיון עם נכי צה"ל (ושואה) נוספים. וכך, עולם הבדיון של הקולנוע ממלא את חייו של יוסי מגיל ינקות. האֵם היא זמרת בפוטנציה, הנשארת עקרת בית. לאחר התמוטטותו הכלכלית של הקולנוע עובר המוקד לטלוויזיה, שהמשפחה מקדימה וקונה כבר באמצע שנות השישים, אטרקציה לכל הסביבה. יוסי מצידו מגלה כישרון ציור, וענת, כידוע, כישרון משחק.
הכי מעניין
בסימנם של הקולנוע והטלוויזיה (ולבסוף "החיים") בנוי הספר – גם פורמלית, שכן אלו כותרות חלקיו. משולבים בו גם קטעי מחזה כביכול. והאומנויות הללו, אומנויות המִבְדֶה והולכת השולל, לא רק שהן מזמנות לגיבורים ולמכריהם תקריות מוזרות ומגע עם הדמיון – הן גם מאפשרות להם לעטות על חייהם סוכר של שקר. כך למשל, ביפו חיה בשכנותם משפחה שצלילים רמים מתקליטים של אופרות בוקעים ממנה, ובעלת הבית נושאת קולה בשירה – אך הדבר נועד, מסתבר, להחריש צעקות של מריבות ואימה השוררות בבית.
הכותרת "הישראלים" מפתיעה. אלו קורותיה של משפחה אחת, לא טיפוסית בכלל. סיפור ישראלי, נכון, אבל לא מייצג, ובטח לא רומן חברתי, פוליטי או היסטורי. אפשר שהפתרון נעוץ ברבגוניות החברתית שבקורות המשפחה. היא נודדת, כאמור, בין שכונות ושכבות שונות ומשונות. היא צומת בין־עדתי, ושורשיה בחברון ובירושלים. שני ההורים הם נפגעי מלחמת השחרור; האם איבדה בה את אביה, והאב את ידו. הדברים קורים ברובם בישראל הצעירה, עם נוכחות בולטת של ניצולי שואה ושל עולים מארצות האסלאם, ועם חותם שטובעת גם מלחמת ששת הימים.
הישראלים | צילום:
אכן, מקומו של "הסכסוך" לא נפקד מהספר, ואף לא ממסכת השקרים וההגזמות של האב - יוצא אצ"ל, נפגע מלחמה כאמור. את כעסו על הערבים הוא מבטא גם בכינוי "צוענים", אך הוא מסתיר עבר אישי מורכב יותר בנושא.
שם כמו "השחקנים" אולי היה משקף יותר את הספר, שכולו משחק ותעתוע ועולם־במה. אבל "השחקנית", על יחסיו עם ענת, הוא כבר שם אחד מספריו הקודמים של יוסי.