"אחד מרגעי השיא בספרות העברית לדורותיה"

תכולת הספרייה הספרייה שלנו מורכבת מכמה תת־ספריות, המפוזרות בבית ובקליניקה. יש בה לא מעט ספרי פרוזה – עברית ומתורגמת, ספרי עיון בתחומי פסיכולוגיה (מאות מהם), הגות יהודית, ביוגרפיות, פיזיקה (בעיקר תורת הקוונטים); ספרי שירה, ספרי ארץ ישראל וספרי עיצוב. חלק מהספרים הם ירושה מתקופת עבודתי כעורכת תרבות ב"מקור ראשון", חלק גדול רכשתי לאורך השנים, ישנם כמה ספרים שקיבלתי במתנה, וגם כאלה שירשתי משתי הסבתות המיוחדות שלי.

שיטת מיון היא משתנה מפעם לפעם. לרוב הספרים מסודרים לפי סוגות, ובתוך כל סוגה לפי מחברים. כמה מהמדפים מסודרים לפי נושאים – למשל, ספרי עיון, פרוזה וגם שירה על נביאים וכתובים, או מקבץ ספרים מסוגות שונות על השואה (נושא קרוב לליבי; בשנות העשרה שלי הוצאתי יחד עם סבתי ספר שמספר את קורותיה בשואה, יחד עם שירים שלי בנושא). לאחרונה בתי הצעירה סידרה חלקים מהספרייה לפי צבעים; הסידור הזה אומנם ערבב בין הספרים, אבל הוא נעים מאוד לעין.

מדף קרוב ללב מדף ספרי עגנון, שאני תמיד חוזרת אליו בין ספרים, או כאשר אני זקוקה להשראה; אלתרמן - בכל שבוע אני פותחת באקראי את אחד הכרכים ותמיד מוצאת רלוונטיות להתרחשות עכשווית; ספרי עיון על הנביאים - בשנים האחרונות בן זוגי ואני קוראים בספרי נביאים וכתובים לפי סדרם, ומשלימים את הרקע ההיסטורי גם בעזרת הספרים של הרב בני לאו; ספרי פסיכולוגיה נבחרים - בייחוד כאלה המשלבים תיאורי מקרה ומסייעים לי בחשיבה סביב טיפולים מאתגרים; וכמה ספרי שירה - לאה גולדברג, יהודה עמיחי, נעמי שמר, טשרניחובסקי.

על ארבעה ספרים

והיה העקוב למישור

שמואל יוסף עגנון

שוקן

הנובלה הטרגית של עגנון, שקראתי לראשונה בשנות העשרה שלי ואני חוזרת אליה מאז שוב ושוב. סיפורו של מנשה חיים, היוצא לנדוד כקבצן כדי לאסוף כסף למשפחתו, וברגע גורלי אחד מוכר את "כתב התעודה" שלו לקבצן אחר. לאחר שאותו קבצן מת ונקבר תחת שמו של מנשה חיים, נישאת אשתו העגונה לאדם אחר. הרגע שבו מנשה חיים מגלה את "מותו" ומבין שאם יחשוף את עצמו יחריב את חייה של אשתו ויהפוך את בנה לממזר, הוא בעיניי אחד מרגעי השיא בספרות העברית לדורותיה.

בית בודנברוק

תומאס מאן

עם עובד

הכרתי את יצירת המופת של תומאס מאן באחד הקורסים בספרות השוואתית באוניברסיטת בר־אילן, ונפעמתי. דרך סיפור שקיעתה של משפחת סוחרים גרמנית לאורך ארבעה דורות, מאן מצליח לתאר את הדרך שבה ציפיות משפחתיות הופכות לכלא נפשי. הדמויות שלו מוותרות על התשוקות, האהבות והעצמי האמיתי שלהן רק כדי לרצות את המותג המשפחתי, והמהלך הזה שוחק אותן בהדרגה עד לקריסה נפשית מוחלטת. במובן מסוים, זהו סיפורה של הטרגדיה שבלחיות חיים של מישהו אחר.

מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים

חנה גרין (ג'ואן גרינברג)

ספריית פועלים

רומן פסיכולוגי שמצאתי בגיל 16 בספרייה של סבתי המנוחה, שהייתה עובדת סוציאלית ולימדה אותי רבות על טיפול באנשים. בעקבות הספר הזה החלטתי שאהיה פסיכולוגית. הוא מספר את סיפורה של דבורה בלוי, נערה בת שש־עשרה שאושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בעקבות אבחנה של סכיזופרניה וניסיון אובדני. גרינברג, תחת השם הבדוי חנה גרין, מתארת ברגישות עדינה את מאבקה הנואש של הגיבורה לחיים, דרך הבנה של הפיצול המשסע בתוכה ועד להחלמה. כשאני זקוקה לנחמה, אני חוזרת אל הספר הזה.

כוכבים בחוץ

נתן אלתרמן

הקיבוץ המאוחד

קובץ השירים המופלא (שאלתרמן כתב בהיותו בן 27!) ליווה אותי בתחנות חיים משמעותיות והציע פשר ונחמה. השירים מייצרים תנועה מדויקת בין מבט מתפעם ביופי הבריאה ובין חרדה קיומית מפני הריק, המוות והזמן החולף. אלתרמן משרטט בכישרון עילאי את המתח הנצחי המתקיים בין חוויות נפשיות, שלא מצאתי להן ביטוי יפה ומדויק יותר. הנה שתי שורות משיבות נפש, שהיו ועודן ליבה צרופה של דבר־מה קשה להמשגה (לא אצל אלתרמן): "נִשְׁבַּעְתִּי, עֵינַי, כִּי נָשׁוּב וְנִרְאֶנָּה, / כִּי נוֹסִיף לְקוֹלָהּ לִתְמֹהַּ. / יֶשְׁנָן יָפוֹת יוֹתֵר מִמֶּנָּה, / אַךְ אֵין יָפָה כָּמוֹהָ".