גם ספר לזכר התצפיתניות מנחל עוז: ספרי ילדים חדשים לשבוע הספר

אֲנִי יוֹתֵר!

תמי הראל

איורים: עינת צרפתי

זברה

אח קטן מנסה להוכיח לאחותו הגדולה שהוא גדול, גבוה, מצחיק, חזק ומפחיד, ובכל פעם היא עונה "אני יותר!!". כך נבנית ביניהם תחרות קטנה שיש בה גם משחק ביתי וגם מאבק על מקום. ואז, ברגע אחד של חושך, כל התחרות מתהפכת למשהו רך וקרוב יותר. הטקסט קצרצר וקולע, והאיורים מספרים את כל מה שנשאר בין המילים: פחדים קטנים ואהבה גדולה. ספר קרטון לפעוטות – חכם, משעשע ומרחיב לב.

בּוֹכָה וּבוֹכָה וּבוֹכָה

אלה איילון

איורים: בלה פוטשבוצקי

שתיים

גיבורת הספר היא ילדה שבוכה מבוקר ועד ערב, בלי סיבה נראית לעין. הספר אינו מנסה להסביר מדוע היא בוכה, וזה יופיו: נקודת המוצא היא שילדים לא תמיד יודעים לומר מה מציף אותם, והמבוגרים לא תמיד צריכים למהר לפרש או להרגיע. במקום שיפוט יש בסיפור קבלה פשוטה, ובעיקר חברות טובה. דניאל, חברתה של שירה, אינה נוזפת בה ואינה דורשת ממנה להפסיק לבכות, אלא פותחת לה אפשרות אחרת, בעדינות ובדמיון. ספר נבון ומשעשע שמצליח לדבר גם אל הבוכים וגם אל מי שמקיף אותם.

הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת שֶׁלִּי רוֹאוֹת

הדס ליבוביץ

איורים: דניאל פלג

הקיבוץ המאוחד

לשירה ולאביה יש משחק: ללכת ברחוב ולהכריז "העיניים הגדולות שלי רואות...". אך בעוד האב רואה את כל מה שבולט בדרך, שירה רואה דברים קטנים ועדינים שעלולים לחמוק מעיניהם של מבוגרים. זהו סיפור על נקודת מבט, על הקשבה ועל תשומת לב. הספר נכתב לזכרה של התצפיתנית שירה שוחט ז"ל ששירתה בנחל עוז, והוא מוקדש לה ולחברותיה. למרות ההקבלה הסמלית בין הסיפור למציאות, שבה התצפיתניות התריעו ולא הקשיבו להן – הספר חף מביקורת ומלא באווירה עולזת, רעננה ומלאת חיים.

שָׁלוֹם כִּתָּה אֶלֶף

רוני אלדד

איורים: רון לוין

עם עובד

שקד הוא ילד עצמאי ועקשן, המסרב להתיידד עם כל הנקודות והקווים של הניקוד. לכאורה הוא מסתדר מצוין גם בלעדיהם, אבל שוב ושוב מתברר שמילים לא מנוקדות עלולות לפתוח פתח לבלבולים משעשעים: כיתה אָלֶף נקראת כיתה אֶלֶף; קוּפָּה הופכת לקוֹפָה; ושוק קח־תן מוביל לאי־הבנה פרועה במיוחד. שרשרת הטעויות זוכה לפואטיקה חיננית משל עצמה ומחוללת סיפור קצבי, מחורז ומלא הומור, שמנגיש את תפקידו של הניקוד.

אַף פַּעַם

נורית זרחי

איורים: בתיה קולטון

כנרת זמורה דביר

ספר נועז, מצחיק ומלא חיים על אחד הנושאים שמבוגרים הכי מתקשים לדבר עליהם עם ילדים: המוות. אלי, נכדה נחושה ואוהבת, חוששת שסבתה הקשישה תמות יום אחד ומסרבת לקבל את הדין. היא יוצאת למסע כדי למצוא את מי שאחראי על המוות ולשכנע אותו לוותר לסבתא שלה. בדרך היא מגיעה עד מר מורטימר, מלאך מוות מאיים ומגוחך גם יחד, ומגלה שאפשר להתווכח אפילו עם הפחד הגדול ביותר. הספר איננו מגשים את משאלתה של אלי אלא מציע משהו עמוק יותר: לחיות ולאהוב בכל הכוח.