האלטרנטיבה התורנית למסמך רוח צה"ל

בעשרות השנים האחרונות, המקום הפנוי על מדפי "הלכות צבא" בספריות הלך והצטמצם. חיבורים מגוונים כיסו את רוב ככל השאלות ההלכתיות המתעוררות בצה"ל, בתחומים מגוונים: כשרות, שבת ומועדים, תפילה וברכות, צניעות, קבורה ועוד. בעשור האחרון אף התבסס כתב העת "מחניך", העוסק כולו בהלכות צבא, וכל מאמריו נכתבים בידי רבנים צבאיים. מגמת העיסוק בהלכות צבא התעצמה בשנתיים וחצי האחרונות, בעקבות מלחמת חרבות ברזל שהרחיבה גם את פעילותה של הרבנות הצבאית. לאחרונה אף השיקה הרבנות בוט חכם שעונה לשאלות הלכתיות של חיילים, מתוך הסתמכות על מסד נתונים עשיר.

ואולם נדמה שהעושר הזה רק חשף את החוסר הגדול במבט תורני על ההתנהלות הצבאית עצמה. העיסוק הצטמצם לשאלות הלכתיות פרטיות שמתעוררות בצבא, אך לא הגיע להלכות המלחמה עצמן. נושאים כמו העילות ליציאה למלחמה, מדיניות הפתיחה באש, היחס לאזרחי אויב, מוסר המלחמה והגדרת החזון הצבאי הישראלי נותרו עמומים, וגם כשנידונו – לרוב היה זה בשטחיות. מסמך "רוח צה"ל", שעסק בשאלות אלו ועורר דיון ציבורי במשך השנים, בעיקר סביב פרשיות שונות, לא עורר במקביל דיון תורני מעמיק. בשנת תשע"ד (2014) ראה אור הספר "אתיקה צבאית יהודית" מאת הרבנים עדו רכניץ ואלעזר גולדשטיין, שהיה הראשון שעסק בשיטתיות במסמך רוח צה"ל ובחן אותו מהזווית התורנית.

כעת מבקשים במכון תורת המדינה, בראשות הרבנים יאיר קרטמן ויעקב יקיר, להציע מודל שלם וקוהרנטי של מסמך אתי חלופי המבוסס על התורה. הספר פותח בהצעה לנוסח מתוקן של רוח צה"ל, ואחריה מצורפים תשעה מאמרים מאת חוקרי המכון, המבססים ומבארים היבטים שונים שבאים לידי ביטוי בהצעה. בין נושאי המאמרים: מלחמה כאמצעי להשגת יעדים לאומיים; הלגיטימציה התורנית והמוסרית ליציאה למלחמת רשות; היחס בין הלכות רוצח ורודף, העוסקות בפרט, ובין הלכות מלחמה, העוסקות בקולקטיב ומכוננות התייחסות תורנית שונה; מצוות כיבוש הארץ כעילה ליציאה למלחמה (כולל נספח ארוך על שיטת הרב שאול ישראלי במצוות כיבוש הארץ בזמננו); עקרונות ותכנים מחזקי רוח לחימה יהודית בתורה, בדברי חז"ל ואצל גדולי הדורות, לאור פרשת כהן משוח מלחמה; טהרת מחנה המלחמה מטומאת קרי, סוגיה שיש בה פער גדול בין פשוטו של מקרא ובין פוסקי ההלכה, והמחברים מציעים לחדש את הדין המקראי בנושא; הקצאת משאבים לצורך צמצום פגיעה בחפים מפשע בשעת מלחמה; ומאמר כללי המתאר בהרחבה את תהליך יצירת והטמעת מסמך רוח צה"ל, ואף מדגים השפעה מעשית שלו על כמה מקרי מבחן, שהמפורסם שבהם הוא הימנעות מירי על מחבלים שחדרו לישראל בשמחת תורה תשפ"ד, על ידי אנשי צבא שהסבירו לאחר זמן שעשו זאת משיקולים מוסריים.

שיטת הלימוד והכתיבה במכון תורת המדינה היא ייחודית. תפיסת היסוד של המכון גורסת שביסוד כל קביעה הלכתית עומד עיקרון ערכי שמתברר מתוך העיון. עיקרון זה הוא שצריך להילמד, להתנסח ולעמוד במרכז הדיון הציבורי, ומשנעשה הדבר כדבעי – ניתן להביא את התורה אל השיח הכללי וליצור שפה המשותפת גם ליושבי בית המדרש וגם למקבלי החלטות אחרים, שומרי מצוות ושאינם, כאשר במרכז הדיון לא עומדים פרטי הלכות בלבד אלא גם ובעיקר עקרונות ערכיים.

דוגמאות לעקרונות ערכיים שמתבררים בספר: יש לראות את המלחמה כמתנהלת בין קולקטיב לקולקטיב, ולא בין יחיד ליחיד – עיקרון שיש לו השלכות מרחיקות לכת על מוסר המלחמה; יש לחתור למימוש ריבונות יהודית בארץ ישראל, ומעיקרון זה נגזרים הצידוק ואף החובה להילחם על הריבונות היהודית בארץ ישראל (עניין שלא מוזכר במסמך רוח צה"ל); הקשר בין עם ישראל לארצו הוא מרכיב זהותי עמוק ומחייב, הקיים גם בקרב יהודים שלא נולדו בארץ (בשונה ממסמך רוח צה"ל, המתאר את הקשר הזה בביטוי "אהבת המולדת"); מטרת הצבא היהודי לנצח ולהביא לכניעתם של אויבי ישראל, ולא רק "לסכל מאמצי אויב", כלשון רוח צה"ל; קיימת לגיטימציה ליציאה למלחמת מנע ולפעולות מנע, ואין צורך להימנע מלחימה עד לסכנת חיים; מטרה מרכזית של הרוח הצבאית היא העלאת מוטיבציה ללחימה, ויש לדאוג שמטרות אחרות לא יוצגו באופן שמחליש אותה.

חתירה למגע

ההצעה הספציפית לניסוח רוח צה"ל, כשהיא מלווה באסופת מאמרים מעמיקים שמבססים אותה, היא בגדר בשורה של ממש. המאמרים נכתבו על ידי מגוון גדול יחסית של כותבים, ובכל זאת מתלכדים לכדי מכלול אחד המתבטא בהצעה החלופית למסמך רוח צה"ל. מכון תורת המדינה השכיל ליצור שפה שבה משתמשים חוקריו השונים, המגיעים מבתי מדרש מגוונים.

עם זאת, הספר שלפנינו מעורר שאלה עקרונית, הנוגעת לא רק לתוכנו אלא גם לעצם האפשרות של פרויקט מסוג זה. הנחת היסוד השקטה הנוכחת בכל עמוד, אף שאינה כתובה בו במפורש, היא שקביעת ערכי צה"ל צריכה להיעשות על פי התורה. אני שותף לשאיפה זו, ועם זאת, בפועל משרתים בצה"ל חיילים בעלי השקפות עולם מגוונות ובעלי מידות שונות של זיקה ומחויבות לתורה, הלכותיה וערכיה – ובכללם גם מי שאינם יהודים. שומרי המצוות המשרתים בצה"ל ראויים לכל הערכה והתחשבות בצרכיהם הדתיים, אך אין זה פוטר אותנו מלדון בשאלה האם ההצעה החדשה מתאימה לכל המשרתים; אילו מהערכים המוצעים בספר אכן מקובלים על כלל הציבור במדינת ישראל, ואילו אינם מקובלים; והאם, וכיצד, יש לוותר על מימוש מלא של ערכים מתוך הבנה שהתפשרות מסוימת הכרחית להמשך קיומו וחוסנו של צה"ל. הספר שלפנינו אומנם "חותר למגע" ומציע הצעה מעשית, אך ייתכן שיש לראות בו שלב בדיון, המזמין כעת את הצד השני לומר את דברו, ואולי מתוך השיח שהספר יעורר, תנוסח הצעה נוספת לרוח צה"ל.

"משיב הרוח לצה"ל" הוא ספר שמאתגר לא רק את הממונים על אתיקה בצה"ל, אלא את כל מי שמעוניין בהטמעת ערכי התורה במציאות העכשווית, ובמינוף פרטי ההלכות לתפיסת עולם מדינית ובת־יישום כאן ועכשיו. זהו הספר הראשון באורך מלא שרואה אור על ידי מכון תורת המדינה, ויש לקוות שהוא יעורר דיון ציבורי ויהווה סנונית ראשונה לפרסומים נוספים.

הראל דביר הוא רב במכון צומת, חוקר ועורך תורני, ומנהל תוכן באתר ספריית אסיף