החלוצה החקלאית ברוסיה שהפכה לחלוצה בארץ ישראל

שלא בכוונה תחילה, זהו הספר השני ברציפות הנסקר במדור זה שגיבורתו היא סבתו של הסופר, וסיפורה, באירופה ואחר כך בארץ, מסופר כרומן. ואם נלך עוד מדור אחד אחורה: ספר שלישי ברציפות שבמרכזו עומדת חלוצה מבונות הארץ. האם סמיכות עניינים זו מעידה רק על העדפות אינטואיטיביות שלי לסיפורי סבתא ולבונות הארץ, או שבאמת מופיעים לאחרונה יותר ספרים כאלה? שאלה. בהן צדקי, רק בדיעבד הבחנתי בסדרתיות.

המיוחד בחלוצה הנוכחית הוא היותה חקלאית מבטן ומלידה. בוסיה הייתה דור שלישי לחקלאים יהודים במושבה בדרום אוקראינה, אחת מכמה מושבות חקלאיות שהקימו יהודים מרוסיה באמצע המאה ה־19. לממשלה הרוסית היה עניין ליישב את השממה שם, וליהודים היה עניין להדרים ולהפוך לחקלאים כדי להיפטר מגזירת הגיוס.

למרות התנאים הקשים, המושבה שגשגה. חייהם של החקלאים היהודים באימפריה הרוסית הם סיפור ייחודי ולא מסופר מאוד. נציגו בספרות העברית הוא שאול טשרניחובסקי, הזוכה להופעת אורח במושבה ובספר.

פגעי הזמן הוסיפו והכו במשפחה אנושות; בראשם פרעות הקוזקים במלחמת האזרחים שלאחר המהפכה הסובייטית. הפוגרומים הנוראים ושאר צרות דלדלו את המשפחה. גם כספים שחסכה ושלחה כדי לקנות קרקע בארץ ישראל, ובנגב דווקא, ירדו לטמיון. לבסוף הצליחו בוסיה ואימה לעלות ארצה לפני מאה שנה בדיוק.

בוסיה מעוטת ההשכלה הפורמלית אך חובבת הקריאה ורבת המחשבות התחתנה כאן עם אבינועם, בחור דומיננטי ומשכיל – שסיפורו המשולב ברומן הוא מן החלקים המוצלחים ביותר בו: ברווקותו נודב על ידי מנהיגי היישוב להסגיר עצמו ולספוג עונש מאסר על הרג שודד ערבי שביצע חברו לקיבוץ דגניה. לאחר נישואיהם, היו הזוג אבינועם ובוסיה ממקימי כפר־ביל"ו.

עד כאן עיקרי הדברים. אהוד הלוי, הנכד והמחבר, מספר אותם בדרך המבקשת להפעיל את הקורא. קולה של בוסיה מתחלף בקולו של המספר, גם למִכתבים ניתן פתחון פה, וסדר המאורעות מתובל בקפיצות בזמן, היוצרות עניין. תיאורים עשירים, התחקות אחר מחשבותיה של בוסיה, ומינון נכון של משפטים וביטויים ברוסית, יידיש, אנגלית וערבית, גורמים לספר להיקרא בהנאה.

אומנם, לא ברציפות מלאה. האומנותיזציה של הסיפור יומרנית לעיתים, כגון בשיבוץ מוגזם של חלומות. מפעם לפעם יש נפילות־מתח בבהירות או בסגנון. הלוי משתדל ליצור סינתזה בין שפת זמננו ובין סגנונות הדיבור והכתיבה של העברית בת תחילת המאה הקודמת, ועימם סגנונה הייחודי של סבתו; אך לפעמים יש במקום סינתזה התנדנדות בין תזה לאנטיתזה, או סתם חריקות עזות. למשל שעטנז זה: "אם זה נשמע מוגזם שיהודיית־כפר תרצה להיות דולפין, אז הנה וידוי: אף שמזדהָה אני תכופות עם צערם או חוכמתם של בעלי חיים, או עם עוצמתם של נהרות והרים, בעצם, בליבי, אני רוצה פשוט להיות בוסיה".

גם כמות הבלבולים מוגזמת, ולא נראה שמדובר בניסיון מכוון לצייר את בוסיה כמבולבלת: מגילת אסתר נקראת באוקראינה בשושן פורים, יהודה לייב גורדון סופח את קורות חייו של אהרן דוד גורדון, הים הכספי מחליף את הים הבלטי, ועוד.