לרגל המהדורה החדשה: חזרה לסופר ששינה את המדע הבדיוני

ראשיתה של סדרת "המוסד", קלאסיקת המדע הבדיוני של כל הזמנים מאת אייזק אסימוב, נעוצה אולי במשפט אחד של המשורר והפילוסוף ראלף וולדו אמרסון. משפט זה, המופיע בפתיחת המסה שלו "הטבע" משנת 1836, הקדים את אסימוב בכמעט מאה שנים: "לו היו הכוכבים מופיעים לילה אחד באלף שנים, כיצד היו האנשים מעריצים ומאמינים...". מיד נחזור אליו.

אייזק אסימוב נולד בשנת 1920 למשפחה יהודית ברוסיה, שהיגרה לארה"ב כשהוא היה פעוט והשתקעה בברוקלין. כאוטודידקט גאוני הוא הרבה לקרוא ספרי עיון, ולצידם הושפע מסיפורים בסוגת המדע הבדיוני שפורסמו במגזינים שקרא בחנות של הוריו. כבר בגיל 17 החל לכתוב סיפורים ולשלוח אותם לפרסום במגזינים הללו. באותה תקופה התמנה ג'ון קמפבל לעורך כתב העת Astounding Science Fiction, שאסימוב רצה לשלוח אליו סיפור. במקום לשלוח את הסיפור בדואר כמקובל, החליט אסימוב להגיע למשרדי ההוצאה. שם פגש את קמפבל, וזה ניהל  איתו שיחה ארוכה. הסיפור לא התקבל לפרסום, נשכח ונעלם, אולם שיתוף הפעולה הפורה בין השניים החל.

בפגישה אחרת ציטט קמפבל את המשפט של אמרסון שבו פתחנו, ושאל את אסימוב מה לדעתו היה קורה אילו. אסימוב ענה שאנשים לא היו מתפעמים ממראה הכוכבים אלא משתגעים ממנו, וקמפבל ענה לו: "אז תכתוב את זה". כך נולד בשנת 1941 הסיפור "שקיעה", המתאר כוכב לכת המוקף בשש שמשות ואין בו חשכה לעולם, אך ליקוי חמה נדיר, המתרחש אחת לאלפי שנים, משבש את חיי תושביו. "שקיעה" נבחר פעם אחר פעם לסיפור המדע הבדיוני הטוב ביותר. ההצלחה של הסיפור ושל מחברו היו מיידיות, והן הזניקו אותו היישר למגרש של הגדולים.

אסימוב כתב מדע בדיוני אחר מזה שהיה מקובל עד אז, ללא מפלצות מוזרות שרודפות אחרי נערות עד שהגיבור השרירי מגיע להושיען. הוא יצר עולם עם אנשים רגילים, וסיפור שנע על צירים של אמונה דתית, מדע ופסיכולוגיה. "שקיעה" הניח את היסודות לסדרת "המוסד", שהמשיכה לפתח את הנושאים שהופיעו בו, ואשר הרלוונטיות שלה רק גוברת בחלוף השנים. בסקירה זו נתאר את הסדרה על קצה המזלג, וניגע בקצרה ביצירות אחרות של אסימוב.

נפילה בלתי נמנעת

סדרת "המוסד" מבוססת על ענף מדעי בדיוני בשם "פסיכו־היסטוריה", תחום שאסימוב המציא, ואשר ביכולתו כביכול לחזות התנהגות של אוכלוסיות ענק שנים רבות קדימה, וכך לצפות את העתיד ולהיערך לו.

באופן אירוני, יצירה שמציבה במרכזה דטרמיניזם היסטורי החלה מאירוע מקרי. אסימוב היה בדרכו לפגישה עם המו"ל שלו כשהוא נטול רעיונות לכתיבה. ברכבת התחתית הוא פתח ספר מחזות של גילברט וסאליבן, שני יוצרי אופרה נודעים, ונתקל בתמונה של זקיף. במוחו חלפה שרשרת מהירה של אסוציאציות, מזקיף לחייל ואז לצבא, משם לאימפריה, לאימפריה הרומית ולאימפריה השולטת בגלקסיה שלמה. עד הפגישה התגבש הרעיון כולו: להתבסס של יצירתו המונומנטלית מהמאה ה־18 של אדוארד גיבון, "שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית", ולהעביר את תולדות האימפריה הרומית לעתיד הרחוק. קמפבל התלהב מהרעיון ואף הציע להרחיב אותו לסדרה שתתאר את פרק הזמן משקיעתה של האימפריה ועד עליית אימפריה חדשה, ובהקבלה מסוימת - את תקופת ימי הביניים עד הרנסנס. בשיחה בין השניים נוצר גם מדע הפסיכו־היסטוריה שהזכרנו, תשתית הסיפור כולו.

אסימוב החל לכתוב את היצירה כסיפורים קצרים העומדים בפני עצמם, ואז הם אוגדו לספר הראשון שנקרא "המוסד", ובעברית "המוסד השמיימי". הספר פותח בדמותו של המתמטיקאי הארי סלדון, מפתח מדע הפסיכו־היסטוריה, המבין שהאימפריה הגלקטית עומדת בפני נפילה. הנפילה בלתי נמנעת, אולם מהלכים שונים שיתוכננו בקפידה יוכלו לקצר את זמן הכאוס מ־30 אלף שנים לאלף שנה בלבד. הדרך לכך עוברת ביצירת אנציקלופדיה מקיפה שתשמור את הידע כך שלא יאבד וניתן יהיה לשחזרו. בתקופת הכאוס יפרצו משברים רבים והתוכנית חוזה את כולם, אולם אין לפרסמה משום שאם אנשים יהיו מודעים לקיומה היא תיפגע. "המוסד" מוקם על כוכב טרמינוס בקצה הגלקסיה, והספר מתאר את המשברים שעוברים עליו בעשורים הראשונים לקיומו, ואת הפתרונות שמבוצעים בהתאם לתוכנית של סלדון.

הכרך השני "מוסד ואימפריה", והשלישי "המוסד האחר", שונים מהותית מהראשון, גם משום שאסימוב התבגר וצבר ניסיון בכתיבה ארוכה יותר. כל אחד מהם מכיל שתי נובלות המקדמות את העלילה בצורה איטית יותר, אולם מאפשרות הרחבה והעמקה. הכרך השני מתמקד בנפילתה הסופית של האימפריה, אירוע צפוי כמובן, אולם איתו עולה גם כוח חדש, "הפרד", המאיים לשבור את המהלך של סלדון ולגרור את הגלקסיה לעשרות אלפי שנות תוהו ובוהו. סלדון לא יכול היה לצפות אירוע בודד, אבל הוא כן צפה את האפשרות של היווצרות בעיות לא צפויות, ועל כן ייסד גם את "המוסד האחר", שתפקידו להתמודד עם הבלתי צפוי ולדאוג לחזרתה של התוכנית למסלול. בכך עוסק החלק השלישי של הטרילוגיה, שבו נגלה כיצד הוכנע הפרד והושג בקושי רב הסדר, כלומר החזרה לתוכנית המקורית של סלדון, כ־400 שנים לאחר תחילת הטרילוגיה.

הבדל נוסף בין חלקי הסדרה הוא מקומן של הנשים. בספר הראשון הן בקושי נזכרות, ואין להן תפקיד פרט להיותן רעיות או פילגשים. אולי זה היה המצב באימפריה הרומית, אולם בעיניו של קורא מודרני ובספר שמתרחש בעידן עתידני, הדבר נראה משונה. הסיבה לכך פשוטה: בעת יצירתו היה אסימוב צעיר מאוד ונטול היכרות ממשית עם נשים. במהלך כתיבת הסדרה הוא התחתן וחש בטוח יותר לכתוב דמויות נשיות, וכך נוצרו שתי הדמויות הבלתי נשכחות - בייתה דארל ונכדתה ארקדיה.

יהודה וישראל בחלל

חובבי ההיסטוריה מוזמנים לגלות בעצמם את ההקבלות לאימפריה הרומית. חלקן מפורסמות למדי, כמו האלוף "בל ריוזה", שהוא בן דמותו של המצביא הביזנטי בליסאריוס מהמאה השישית לספירה. זהותו של "הפרד" הייתה נתונה לפרשנות, כולל הצגתו כהיטלר – הספרים הרי נכתבו בתקופת מלחמת העולם השנייה – אולם אסימוב חשף כי הוא נשאר נאמן לתקופה ההיסטורית, והפרד הוא המצביא המונגולי טימור לנג.

אני עצמי חשבתי בקריאה דווקא על ממלכות ישראל ויהודה הקדומות. בתקופת ירבעם השני הייתה ממלכת ישראל בשיאה מבחינת שטח ועוצמה. דווקא אז הופיעו הנביאים עמוס והושע ודיברו על חורבנה, דבר שנראה מנותק מהמציאות, אולם תוך כמה עשרות שנים חרבה שומרון וגלו השבטים. גם ממלכת יהודה המצומצמת חוותה תקופת זוהר קצרה בימיו של יאשיהו המלך, שנים ספורות לפני החורבן. כאתאיסט, נבואה ממקור חיצוני לא הייתה אפשרות שאסימוב לקח בחשבון, אולם מתמטיקה שחוזה את הפסיכולוגיה הייתה מבחינתו נבואה. ב"מדריך אסימוב לתנ"ך" הוא כתב בעצמו על תקופה זו וניתח אותה באופן ארצי כעימות בין כוחות גיאופוליטיים שגם התנ"ך דן בהם.

לדת עצמה יש תפקיד חשוב בסדרת "המוסד". אצל אסימוב דווקא המדענים יוצרים את הדת, משום שזוהי דרך נוחה להעברת מסרים ולשליטה בהמון. אסימוב מתייחס כאן לדת הקתולית באופן שמתאים גם לתקופה ההיסטורית שבה הקיסרות הרומית קיבלה את הנצרות והפכה אותה לדת הגדולה ביותר בעולם המערבי. אולם לעיתים הדת אינה מספיקה, ואסימוב מציע אפשרויות שלטוהיות אחרות: שלטון של המדע הטהור נראה כאפשרות המועדפת, אולם הוא אינו עמיד בפני כוחות חיצוניים. שלטון באמצעות הכסף הוא חסר מוסר וצדק, ושלטון באמצעות הפסיכולוגיה מאפשר השפעה פסולה על אנשים. אין שיטה אחת מוצלחת, ובכל פעם יש לבחור את השיטה הטובה והמועילה לאותו זמן, בתקווה לשליט דוגמת "המלך הפילוסוף" האפלטוני, שידע להשתמש בכלים שברשותו בצורה המיטבית. בהקשר זה של צורת השלטון והמעשים הראויים שיעשו, מופיעה אחת מהאמרות האירוניות של אסימוב בסדרה: "לעולם אל תיתן לחוש המוסר שלך למנוע ממך לעשות את הדבר הנכון".

אלגוריתם במקום קלפי

הסדרה, שזכתה לתפוצה ולאהדה עצומות, מכונה "ההיסטוריה של העתיד", אולם קריאה זהירה בה יכולה להראות שהיא עוסקת גם בהווה. אמנם הרקע הוא גלקטי, ונקל לשייך את הספרים למדע הבדיוני, אולם הזכרנו שאין בספר חייזרים, והחלק הבדיוני הוא בעיקר התפשטות גלקטית ותנועה מהירה ממהירות האור. עיקרה של הסדרה הוא עיסוק באנשים ובהתנהגותם, כבודדים וכקבוצות, ומבחינה זו הספרים הם רומנים פסיכולוגיים סוציולוגיים, מרובי הטעיות ופיתולים.

קראתי את המהדורה המחודשת בעיצומה של המלחמה מול איראן, ובמהלך הקריאה חלפו במוחי התהיות האם אכן מדובר בתהליכים בלתי־נמנעים ונובעים מהתנהגות המונים, או שהם תלויים במעשיהם של בודדים. כפי שנאמר בסדרה: "הזמן והמרחק מאפשרים קבלת פרספקטיבה על אירועים, אולם לקח זה נלמד לעיתים רחוקות בלבד".

אסימוב היה יוצר פורה ורב־תחומי מאין כמותו, עד שהיו מי שאמרו שאין קטגוריה בשיטת הקטלוג הספרני דיואי שלא תמצאו בה ספר של אסימוב. פרט למדע בדיוני הוא כתב עשרות ספרי עיון, תעלומות בלשיות, פירושים על התנ"ך, ואפילו ספר מדעי על הומור, כולל פרק על הומור יהודי.

יצירתו של אסימוב הציתה את דמיונם ומחשבתם של רבים, והייתה לה השפעה עצומה במגוון תחומים. בסוגת המדע הבדיוני נציין את "מלחמת הכוכבים", "מסע בין כוכבים", "חולית" ו"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" – יצירות ספרותיות, קולנועיות וטלוויזיוניות שהפכו לתופעות תרבותיות, וכולן שאבו השראה מאסימוב בכלל ומסדרת "המוסד" בפרט. ההשפעה חצתה את גבולות הספרות. חתן פרס נובל לכלכלה פול קרוגמן סיפר שבחר לעסוק בתחום זה מאחר שהוא מאפשר לחזות התנהגות של המונים, כפי שעשה הארי סלדון. יש לברך על ההוצאה המחודשת, שכן העותקים הישנים שחוקים ומהוהים, ונגישים בעיקר בחנויות יד שנייה. המהדורה הנוכחית מבוססת על תרגומו הוותיק של עמוס גפן, שעבר עריכה והתאמה עכשווית קלה.

הזכרתי את המתח בין התנהגות המונים להחלטות בודדים; בימינו, הבינה המלאכותית והרשתות החברתיות מחריפות מתח זה. הדים לכך אפשר למצוא באנציקלופדיה המוסדית שתיאר אסימוב, המכילה את כל הידע האנושי ובעזרתו חוזה גם את העתיד. יצירות אחרות של אסימוב כוללות התייחסות מפורשות לנושא הבינה המלאכותית המחליפה את בני האדם, שמזמן שכחו איך להפעיל את שכלם והם מסתמכים על המכונה לחלוטין. באחד הסיפורים, במקום לקיים מערכת בחירות, מחשב־על מנתח את המצב בארצות הברית, בוחר אדם אחד המייצג את האומה כולה, ובאמצעות הצבעתו נקבעות תוצאת הבחירות. למעשה, האלגוריתם הממוחשב חוזה כאן את התנהגות ההמונים. הסיפורים הללו נכתבו בשנות החמישים, כאשר מחשבים בכלל והתיאוריה של הבינה המלאכותית בפרט היו ממש בראשית הדרך.

לסיום נזכיר בקצרה סדרה מפורסמת נוספת של אסימוב, "הרובוטים", שבה ניסח את שלושת חוקי הרובוטיקה, שלאחר מכן הפכו לארבעה, ועיקרם שלרובוטים אסור לפגוע בבני אדם. בסדרת המוסד אין רובוטים, ושתי הסדרות עומדות בפני עצמן, אולם לאחר שנים רבות שבהן אסימוב לא עסק בסדרת המוסד, לחצם של המעריצים ובעיקר "הצעה כספית שאי אפשר לסרב לה" שכנעו אותו לכתוב המשכים וגם קדימונים לסדרה זו, ובהם הוא איחד בין שתי הסדרות הגדולות שלו. אין לנו אלא לקוות שמפעל ההוצאה המחודש של ספריו יימשך גם לחיבוריו הנוספים.

טרילוגיית "המוסד", אייזק אסימוב. תרגום: עמוס גפן, כתר, 914 עמ' (בשלושה כרכים)