כפר הדייגים שמלמד אותנו מה קורה כשמתעסקים יותר מדי עם הטבע

בראופרהופן, כפר דייגים קטן ונידח בשום מקום, כולם כמרקחה. האיש העשיר ביותר בכפר נעלם כאילו בלע אותו השלג של סוף החורף. אבל אל דאגה! לפתרון התעלומה נחלץ קלמן, שמסתובב עם כובע קאובוי, אקדח וכוכב שריף שאביו, שאותו ראה רק פעם אחת, הביא לו. על אף שהשכנים שלו חושבים שהוא איטי עם איי־קיו של כבש, קלמן, שמינה את עצמו לשריף של הכפר, הוא זה שיפתור את התעלומה.

זהו רומן בלשי עם גלריית דמויות מוכרת מסיפורים אחרים כמו השוטרת הטובה, התמהוני של הכפר, השכנה החטטנית ועוד. מה שמבדל את הסיפור הזה מאחרים הוא ההזרה הכפולה: גם של קלמן, שהוא איפשהו על הספקטרום, וגם של המקום עצמו. איסלנד נחשבת יעד אקזוטי ונדיר בכל העולם, אבל לתושבים הססגוניים והמוזרים של הכפר החיים נראים די רגילים ומשעממים גם שם, ובשלב כלשהו קלמן גם פולט "איזה יופי" אגבי על אורות הזוהר הצפוני. אבל מתוך הווי הכפר הקטן עולה תמונה נפלאה של טיפוסים משונים. הם אוכלים האוקרטל - כריש מותסס, צדים חיות מיוחדות בשלג, מזמינים בירה בדואר ומנסים לשמר את החיים כפי שהם מכירים אותם בכפר המתפרק.

וליד כל תושבי הכפר בולט בזרותו קלמן, שבסיפור הוא חוגג כבר יום הולדת 34, אך מחשבותיו ומעשיו גולמיים כמו של ילד קטן. הבדידות שלו בעולם מוחשית ויוצרת הזדהות מיידית, ולאורך הסיפור הוא מנפיק תובנות מדויקות ויפות על החיים ועל האנשים סביבו. מדובר כמובן בז'אנר של ספרים שהבולט שבהם הוא "פרויקט רוזי" רב המכר, וכאן זה עובד נהדר.

למרות הרגישות הגדולה שקלמן מפגין כלפי כולם, נדמה שהסופר אינו בוחל בתיאורי טבע קשים לקריאה: החל מהכרישים הניצודים ובקילוף וחיתוך העור שלהם, עבור לשועלים מרוטשים, וכלה בהריגת חיית פרא בסכנת הכחדה. נכון, קלמן תוהה האם המלחמה שלו בה הוגנת כי הרי לפי הטבע הקרב היה אמור להסתיים אחרת, אבל בסוף הוא חוזר שמח וטוב לבב לכפר שמכתיר אותו לגיבור. היחסים בין האדם לטבע נוכחים, במיוחד בחבל הארץ הפראי הזה באיסלנד, אבל למרות העיסוק בהם אינם מגיעים לידי מיצוי או אמירה והעניין מפוספס לטעמי, במיוחד כי כפר הדייגים הקטן הוא דוגמה מובהקת למה קורה כשמתעסקים יותר מדי עם הטבע, והוא מצע פורה ליציקת תוכן לתמה הזו.

התעלומה של הגבר העשיר שמת כמובן נפתרת בסוף, ואף שהיא תופסת חלק גדול מהעלילה היא בהחלט לא הדבר הבולט ביותר בסיפור. היא רק מצע לקשר של קלמן עם העולם ובפרט עם סבא שלו. אחרי שאימא שלו נכנסה להיריון מאמריקאי ששירת בבסיס, הוא התגורר איתה ועם סבו שסייע בגידולו, ואם לשפוט לפי אמות המידה של קלמן, האומץ שלו והיכולת שלו להשתלב בעולם, הסב עשה עבודה לא רעה בכלל. אבל הסבא עכשיו נמצא בבית אבות, האימא גרה בעיירה אחרת וקלמן נשאר לבדו בבית. הזיכרונות של קלמן מהתקופה שהיה יוצא עם סבו לים הם שובי לב, הפחד של קלמן מהיום שבו סבא שלו ימות שובר לב, ואף שהסב כבר אינו צלול כשהסיפור מתחיל, האינטראקציה ביניהם היא לב ליבו של הספר. היא בעיקר מזכירה כמה חשוב לכל ילד שיהיה אדם שיאמין בו ובטוב שבו, כדי שיגדל להיות, בתורו, בן אדם.