להפסיק לשקר לרקפת: שם מבטיח, תוצאה שמקיימת משהו אחר

בואו נדבר על שמות של ספרי שירה. בכלל, שִיום זו פעולה מרתקת שלדעתי לא מדברים עליה מספיק. איך בוחרים שם לספר שירה? מנסים למשוך את הקהל עם משהו מיוחד ויוצא דופן? מנסים לזקק את מהות הספר למילה עד שש? בוחרים את הצירוף הכי מוצלח מתוך הטקסט כדי להניף אותו על נס? האם השם אמור להעיד על תוכן הספר, או רק ללכוד את הקורא?

"אני שוקלת להפסיק לשקר לרקפת שלי" הוא ללא ספק שם מרתק ובלתי שגרתי, שגרם לי להוריד את הכותר הדקיק מהמדף. אבל הוא לא מייצג את מה שהקורא ימצא בפנים. שם כזה היה עשוי לרמז על סגנון פואטי שמכיל רכיבים פרוזאיים, קומיים, מתוודים, מודעים לעצמם. במקום זה סגנונה של המשוררת הוא רזה, חסכני, מאופק, מעט קריפטי, ומתגמל ביופי שעולה מתוך שלל הרבדים שבו.

זהו ספרה השלישי של מרב זקס־פורטל, והוא מחולק לשלושה שערים ונוגע במגוון נושאים ותימות. המשוררת מתעכבת על ילדותה שבקיבוץ: "כַּמָּה שֶׁלֹּא בִּנְשִׁיקוֹת / תִּרְחָצֵנִי... וַאֲנִי עוֹד מִתְעוֹרֶרֶת / בְּבֵית / הַתִּינוֹקוֹת הָאֲבוּדוֹת". היא מפגינה מבט חודר אל מטעני המציאות, על הטוב והרע שבהם: "שַׁבָּת הָיְתָה וּנְעִימָה, מִבַּעַד לַחַלּוֹן / הִמְרִיאוּ מְטוֹסִים, כְּבִישִׁים צָפְרוּ / שְׁתִיל הָאָבוֹקָדוֹ גָּבַהּ. / הַכֹּבֶד הָיָה בֶּעָלִים הַנִּשְׁמָטִים, / בְּצִוְחַת הַמַּיְנוֹת שֶׁקָּבְעוּ קִנָּן בַּקִּיר". במפתיע, היא מצליחה לכתוב היטב אפילו על המלחמה (נוכח הצפת היתר של טקסטים פואטיים בנושא הזה, שאת רובם אני מתקשה לשאת): "מְשַׁגְּעוֹת אוֹתִי הַצִּפּוֹרִים / הָאֵלֶּה שֶׁצּוֹעֲקוֹת / אָבִיב אָבִיב אָבִיב / וְהַבָּהִינִיּוֹת שֶׁעוֹנוֹת / וָרֹד וָרֹד וָרֹד // כְּאִלּוּ אֵין אָב בְּלִי בֵּן".

הטקסט חרוז לפרקים, והשירים הבודדים שבהם העבודה המצלולית ניכרת, מעוררים תיאבון; זקס־פורטל חורזת היטב, והייתי רוצה לראות זאת בשירים נוספים. ניתן למצוא בו שלל רפרנסים הפרושים על טווח רחב של עולמות מושגיים - "מיץ פטל", מילות התפילה, נעמי שמר ועוד. נקודת החוזק המרכזית בספר היא יכולת ההתבוננות המעמיקה והחדה. דרך העבודה עם השפה, סיטואציות יומיומיות מתקלפות מאפרוריותן ועוטות צבע וחן.

"אני שוקלת להפסיק לשקר לרקפת שלי" הוא ספר קצר, קולע, בעל גוון נקי ומלא כנות. אולי המשוררת מרמה את עציציה, אבל ניכר שלקוראיה היא אומרת את האמת.

אִשָּׁה עוֹטָה כְּפָפוֹת, כְּסָיוֹת אֲפִלּוּ / מָחָר יֵשׁ לָהּ יוֹם הֻלֶּדֶת. / פַּעַם לֹא יָדְעָה שֶׁצֹּמֶת / הוּא שֵׁם עֶצֶם מִמִּין זָכָר / שֶׁקּוֹנְטְרוֹל זִי הוּא חֲזָרָה / שֶׁרַק הִיא, בָּעֲנָנִים, / תַּנִּינֵי יְאוֹר רוֹאָה. / הַטֵּלֵוִיזְיָה מְטַרְטֶרֶת לָהּ / מְקוֹרוֹת זָרִים אוֹמְרִים שֶׁ / הִיא בּוֹכָה יוֹתֵר מִדַּי / הַבַּיִת חוֹלֶה, הָרִצְפָּה רְגִישָׁה לְמַגָּע // אֲבָל הָאַהֲבָה / קַדָּה וְהִיא קַדָּה לָהּ / בַּחֲזָרָה.