בימים הקרובים תעלה על שולחנם של לומדי הדף היומי מסכת חולין, המרבה לעסוק בענייני האכילה, איסוריה ומצוותיה. ספרו החדש של הרב אוריאל עיטם, ראש ישיבת ההסדר בירוחם, עשוי להעשיר את לימודם.
הספר הוא חלק מסדרה ששמה "ונהר יוצא מעדן". בבסיס הסדרה כולה עומדת תובנה עמוקה, שלפיה פרשת גן עדן היא מעין צופן גנטי של התורה, המציב לפנינו את דמותו השלמה של הקיום האנושי מול מקורו האלוקי. הרב עיטם חושף כיצד מתחת לפני השטח ממשיכה התורה לעסוק בייעודים שנקבעו בפרקיה הראשונים, ומכוונת את האדם כיצד לשוב אל המציאות האידיאלית שנועדה לו מלכתחילה, בטרם החטא.
הכרכים הקודמים, שעסקו במועדים, הציגו קריאה מפתיעה החושפת מתוך פשטי המקראות ודברי הפרשנים את הקשר העמוק בין המועדים ובין גן עדן. בהקשר של מצוות האכילה, שלה מוקדש הכרך החדש, הקשר הבסיסי לגן עדן טבעי וישיר יותר, שהרי הציוויים שניתנו לאדם הראשון נוגעים לאכילה: הציווי החיובי "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל", לעומת האיסור "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ". האכילה היא גם מוקד החטא שהוביל לגירוש האדם מן הגן ולשינוי פני המציאות כולה.
הכי מעניין
ונהר יוצא מעדן | צילום:
מעבר לחידוש הגלום בשיטתו הכללית של המחבר, הספר החדש מתגלה כחיבור פורץ דרך בכמה מישורים. ראשית, בעצם הנושא: משורטטת כאן תמונה כוללת של יסודות מצווֹת האכילה מן החי. חלקו הראשון עוסק במינים האסורים והמותרים, ובמשמעותם של סימני הכשרות שנראים בדרך כלל כחידה בלתי פתורה. חלקו השני מוקדש למצוות הנוגעות לטיפול במיני בעלי החיים הכשרים עד הגעתם אל הצלחת – איסור טריפה, שחיטה, איסור אכילת דם וענייני בשר בחלב; החלק השלישי עוסק בשאלות רחבות של צמחונות והיחס לאכילת בשר לאורך ההיסטוריה, ובמצוות גיד הנשה ושילוח הקן שנראות כמצוות מקומיות ומתבררות כנושאות משמעויות רחבות. מעבר לעיון המעמיק בכל נושא, נבנית כאן תמונה כוללת וניתנת פרספקטיבה רחבה המעניקה מבט־על על מכלול סוגיות האכילה.
שילובים לא מאולצים
תחום מצווֹת האכילה נתפס כהלכתי־טכני וכיבש. אדם המבקש להיפגש עם משמעויות רוחניות לא יפנה בדרך כלל למסכת חולין או להלכות אלו בשולחן ערוך. כאן מצוי, לדעתי, החידוש הגדול של הרב עיטם: חיבור נדיר בין עומק הלכתי לעולמות רוחניים רחבים. מתוך נאמנות מלאה למקורות הוא מצליח לשזור יחד עיוני מקרא, דיוני הלכה, מחשבה, חסידות ופנימיות התורה, תוך זהירות מדרשנות. תחומים אלו, הנלמדים לרוב בנפרד, מתלכדים כאן לכדי מארג מגובש, עשיר ומעמיק, המעניק משמעות חדשה לתחום יומיומי כל־כך – האכילה.
בשנים האחרונות גובר הצימאון לעולמות החסידות ופנימיות התורה. רבים נמשכים אליהם בשל המסרים המעצימים והרלוונטיים שאפשר להפיק מהם, ולעיתים גם בשל הנגישות והיעדר הדרישה לעמל עיוני. מנגד, עולם הישיבות הקלאסי ממשיך להתבסס על למדנות מסורתית, הדורשת השקעה אינטלקטואלית רבה ולעיתים נדמית מנותקת מחיי היומיום.
עם הזמן צומחים ניסיונות כאלה ואחרים לחבר בין עיון הלכתי עמוק ובין עולמות הרוח והפנימיות. ואולם לא במקרה, חלק מן הניסיונות שנעשו עד כה תחת הכותרת "תורת ארץ ישראל" נותרו לעיתים בוסריים או מאולצים. חיבור כזה דורש עמל עיוני רב, שליטה רחבה במרחבי התורה השונים, ויכולת למזג אותם באופן משכנע. הספר שלפנינו עומד במשימה הזו ומצליח ולהראות כי החיבור אפשרי ואף טבעי. לפנינו לימוד מעמיק, נאמן לפסוקים וקשוב לשיטות הראשונים והאחרונים, הפותח שער מסודר לעולמות רעיוניים עמוקים – וכל זאת תוך שזירה הרמונית למערכת אחת. כך הופך תחום הנראה לכאורה יבש וחסר השראה, למרחב חי ותוסס של משמעות.
ללכת על גחון
כל נושא הנידון בספר נפתח בפריסה יסודית של תפיסות חכמי ישראל לדורותיהם. לאחר מכן חותר המחבר לחידושו העיקרי – חשיפת שכבת העומק הפנימית של המצווה, ששורשיה בפרשת גן עדן. כך למשל, במאמר הראשון מוצגות שלוש הגישות המרכזיות לטעם המאכלות האסורות: בריאות הגוף (רמב"ם), תיקון המידות (רמב"ן), וגזירת מלך (רש"י). רק אז מבסס המחבר בהדרגה את התפיסה כי ההבחנה בין המינים המותרים והאסורים היא חלק ממגמה כללית של התורה לתקן את ערבוב הטוב והרע, ליבת חטא אדם הראשון שמעצב את אופיו של העולם מאז ועד היום.
גם המאמר על איסור בשר בחלב פותח בסקירת הטעמים המרכזיים שעלו לאורך הדורות, שהמרכזיים שבהם הם בריאות הגוף, הרחקה מאכזריות, או מעין כלאיים. לאחר מכן, תוך תשומת לב לטענת ספר הזוהר שלפיה איסור בשר בחלב הוא מעין איסור עץ הדעת טוב ורע בגן עדן, נפרשת שורה מרתקת של ניגודים רעיוניים והלכתיים בין הבשר והחלב, המפענחים את דברי הזוהר.
עוד מודגשת מאוד ההקשבה ללשון הפסוקים – למילים, לרמזים ולמערכות המושגים הטמונות בהם.כך, למשל, במבט ראשון אין קשר בין סימני החיות הטמאות לפרשת גן עדן. אך מתוך הקשבה חדה לפסוקי התורה עולה הקשר בין שני ביטויים מקבילים: "כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן" (ויקרא יא, מב), ו"עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ" (בראשית ג, יד). הגחון וההליכה עליו מופיעים בכל התורה רק בשני מקומות אלו. זהו רמז לזיקה עמוקה בין פרשת המאכלות האסורות ובין סיפור הנחש וגן עדן, זיקה שמשמעותה מתבררת לאורך הפרק השני בספר. דוגמאות מרתקות רבות מצויות לכל אורך החיבור.
אם ניתן להצביע על חסר מסוים בספר, הוא נוגע לירידה לפרטי ההלכה: הספר מעמיק בשורשים היסודיים, אך ממעט להראות כיצד הם משתלשלים לפרטי ההלכה המעשיים. כאן יש בהחלט מקום להרחבה ולפיתוח.
הספר מתאים כאמור ללומדי הדף היומי שמתחילים בימים אלו ללמוד את מסכת חולין, שימצאו כאן אוצר שיעשיר את לימודם במבט רחב ועמוק יותר. אך למעשה, האכילה מלווה את החיים של כולנו, והעומק הרוחני שהספר פורש ייתן לכל אוהב ואוהבת תורה עומק ומשמעות חדשים למעשה שאין שגרתי ויומיומי ממנו. אומנם מדובר בספר עיוני הדורש ריכוז, אך המאמץ משתלם: הכתיבה בהירה והתוכן ייחודי, עשיר ומעורר מחשבה.
הרב אלי טרגין הוא רב קהילת מעין רבקה בפתח תקווה ויו"ר עמותת סולמות