שאה־נאמה
קלאסיקה, לא רק של איראן, אלא של הספרות העולמית. השאהנאמה, ספר המלכים, הוא האודיסאה והאיליאדה של הספרות הפרסית. אפוס עצום שמגולל את תולדות פרס מבריאת העולם ועד לעת הכיבוש הערבי־מוסלמי, ב־50 אלף שורות שיר. הספר מתחלק לשלושה חלקים: החלק המיתולוגי, שעוסק בבריאת העולם לפי התרבות הסאסאנית (האימפריה הפרסית האחרונה לפני הכיבוש הערבי); החלק ההרואי, ששם דגש על סיפורם של המלכים; והחלק ההיסטורי, שמסתיים בנפילתה של האימפריה הפרסית לידי האסלאם. המשורר, פירדוסי, הפך למשורר הלאומי בזכות היצירה והשירות הרב שעשה לעם האיראני: מעבר לקיבוע הנראטיב הפרסי בימים שלאחר נפילת האימפריה, השימוש בשפה בתקופה שבה ההשפעה הערבית איימה לכלות את הזהות הפרסית החזירה מעט מהגאווה לילידי המקום. עדות לכוחה של הספרות לא רק לספר סיפור, אלא גם ליצור שינוי.
פירדוסי / מוסד ביאליק / 428 עמ'

| צילום: ללא
דיסאוריינטלית
קימיה היא בת להורים פוליטיים שנלחמו הן נגד שלטון השאה לפני ההפיכה והן נגד שלטון חומייני שלאחר ההפיכה. בשנות ההתבגרות שלה עקרה עם משפחתה לפריז. הסיפור מובא מנקודת מבטה המערבית והייחודית כאישה צעירה ומתקדמת שרוצה להביא ילד לעולם בהפריה, לצד ההיסטוריה המשפחתית שלה שמספרת על סבתה שחיה בהרמון עם עוד עשרות נשים, אביה שהיה מהפכן פוליטי שלא ממש רצה להתחתן והתמורות במדינה שגרמו למשפחה לברוח החוצה. המחברת עצמה עקרה עם משפחתה מאיראן לצרפת, ולקחה השראה מחוויותיה כדי ליצור רומן משפחתי על הגירה, זהות ושייכות. הספר מדגיש יפה את ההבדלים בין הדורות, אבל גם מזכיר עד כמה מרכזי חלקה של המשפחה בחיים, וכמה אי אפשר להתנתק ממנה.
הכי מעניין
נגאר ג'וואדי / הוצאת חרגול / 311 עמ'

| צילום: ללא
החנות למכשירי כתיבה בטהראן
אף שרויא כבר עקרה מזמן לארה"ב והתחתנה עם וולטר, בראשה נותר הזיכרון העז מקיץ 1953, שבו הייתה בת 17 ופגשה נער ששבה את ליבה. למרות ההתאהבות המהירה והתוכניות להינשא, ההפיכה הצבאית באותה שנה, שהפילה את ראש הממשלה הנבחר והחזירה לכס את השאה, הפרידה בין שני האוהבים. אחרי 60 שנה הם נפגשים. הסופרת, בת להורים יוצאי איראן שאף גרה בה לתקופה מסוימת, מספרת סיפור על החמצה וצער, וגם על מימוש מסוג אחר תוך השלמה עם מה שהיה.
מרג'אן כמאלי / ידיעות ספרים / 340 עמ'

| צילום: ללא
דודי נפוליאון
אחד מהשינויים שעברה איראן התרחש ב־1941, כשבעלות הברית פלשו למדינה כדי להבטיח אספקת נפט למלחמה. דאי ג'אן, הקרוי בפי מספר הסיפור דאי ג'אן נפוליאון, דודי נפוליאון, בשל האובססיה שלו למצביא הצרפתי, שולט ביד רמה בחווילת הבתים שגרים בה חלק מבני המשפחה. ההשתלטות של בעלות הברית משבשת עליו את דעתו והוא מתחיל לדמיין קרבות ללא הרף. המספר הצעיר מתאהב באותו קיץ בבת דודו, ושאר המשפחה מנהלת דינמיקות מריבה והתפייסות מורכבות ומצחיקות. דרך חצר הבית הזה נכתבת סאטירה גם על איראן של אותם הימים ותהליכי העומק שעברה. המחבר, שנולד באיראן, עבר לאחר ההפיכה האסלאמית לפריז, וממנה המשיך ליצור.
איראג' פזשכזאד / הוצאת חרגול / 535 עמ'

| צילום: ללא
לקרוא את לוליטה בטהרן
רב המכר של נאפיסי, מרצה באוניברסיטת טהרן שנאלצה לעזוב את עבודתה לאחר שההפיכה האסלאמית הפכה את ההוראה שם, דרך גזירות ואיסורים שונים, לבלתי אפשרית. במקום לחשב את דרכה החוצה מהמדינה, היא החליטה לאגד סביבה שבע מתלמידותיה למפגשי קריאה שבועיים סביב קלאסיקות ספרותיות שנאסרו לקריאה על ידי השלטונות. הנשים – שכמעט ברגע עברו מחופש מערבי להגבלות שונות על חופש התנועה והמראה שלהן – מחביאות ספרים כמו "גטסבי הגדול" ו"לוליטה" מתחת לרעלות שאולצו ללבוש ומתדיינות דרך הספרים על השלכות ההפיכה דרך חייהן שלהן, ובכלל. נאפיסי עקרה בסופו של דבר לארצות הברית אבל המפגשים השבועיים, שהשתרעו על פני שנתיים, מזכירים את יכולתה האדירה של ספרות לתרום למזור, לביקורתיות ולחופש המחשבה.
אזאר נאפיסי / משכל / 444 עמ'

| צילום: ללא

