סבו של כריסטופר אסר עליו באיסור חמור ביותר לעלות במעלה הגבעה. כמובן, כבר בדפים הראשונים של הספר כריסטופר עולה במעלה הגבעה. למרבה ההפתעה הוא מוצא את עצמו מציל גריפין צעיר, ואז גם נערה בשם מאל, שהגיעה ממקום מסתורי בשם הארכיפלג – שם קיימים עדיין יצורים קסומים כמו חדי קרן, דרקונים וגריפינים, אחרי שהוסתרו מעין העולם המודרני.
מאל עצמה היא ילדה רגילה לחלוטין. כמעט. כשנולדה, נביא נודד העניק לה במתנה מעיל רוח שמאפשר לה לרחף באוויר. היא גדלה אצל דודה־רבתא שלה, עד שיום אחד מגיע לביתה רוצח, והוא נחוש לוודא שהיא תנשום את נשימתה האחרונה. כריסטופר ומאל מאחדים כוחות ומנסים להבין מי הוא הרוצח המסתורי, למה הוא הוא רודף אחרי מאל, ואיך כל זה קשור לעובדה שגם בארכיפלג, היצורים הקסומים גוססים ואט־אט נכחדים מהעולם. מאל וכריסטופר נודדים בין איי הארכיפלג בחברתם התמוהה והססגונית של רב חובל עם מוסר גבולי וחוסר כבוד לחוקים, חוקרת ימית וצוות מלחים פרוותי.
"יצורים בלתי אפשריים" של קתרין רנדל מצליח להחזיק דקוּת ייחודית. מצד אחד הכריכה הצבעונית ומדריך היצורים הקסומים שבדפים הראשונים ממקמים אותו כספר נוער מובהק. כך גם מסע ההתבגרות, המלא הומור והרפתקאות. מצד שני הוא מצליח ליצור סיפור עדין ויפהפה ולא חושש לשבור את ליבם של קוראיו. למשל, הבחירה האמיצה להתייחס גם למוות של חיות מחמד, צער שכל אדם שאהב חיה בכל ליבו חייב לעבור דרכו. בעולם של ספרות נוער מגוננת ומגויסת, שחוששת להעליב ולומר משהו אמיתי עם לב ובשר, "יצורים בלתי אפשריים" הוא פנינה נדירה.
הכי מעניין
יצורים בלתי אפשריים | צילום:
כל זה לא אומר שאין לו מסר. הלב של הסיפור הוא גאולה דרך הטבע, דרך קשרים עמוקים עם בעלי חיים. במובלע נמתחת גם ביקורת על היהירות של האדם, על הניסיונות הפתטיים של האנושות לשלוט בטבע, ועל זיהום כדור הארץ. אבל באופן מפתיע, הספר מצליח לטפל אפילו בנושאים הללו בלי דידקטיות, וטוב שכך כי אין דבר שרוצח ספרות נוער יותר מדידקטיות. רנדל לא דוחפת נאומים בגנותם של סכו"ם חד־פעמי וקשיות פלסטיק, אלא מציעה הרפתקה מוצלחת וכתובה היטב. ואף שמתחת לפני השטח רוחשים נושאים רציניים, ברור שרנדל נהנית מכל רגע. סגנון הכתיבה שלה מצליח להגיש פאנצ'ים והומור בחינניות כבר מהמשפט הראשון של הספר: "זה היה יום יפה מאוד, עד שמישהו ניסה לאכול אותו".
כקוראת ישראלית, ישנו משהו מורכב ואפילו משונה בחוויית הקריאה בספר מהסוג הזה. ההתחממות הגלובלית והשפעותיה הקשות על האקלים שעשוי לטגן את כולנו תוך כמה עשורים היא לא בדיוק נושא שלישראלי הממוצע יש זמן להגות בו. אותנו מטרידים מלחמות וטילים שעשויים לטגן אותנו כאן ועכשיו. יש מי שיאמרו שעיסוק במשבר הסביבתי הוא אפילו פריווילגי באופן מסוים.
אך באופן מפתיע, למרות הפער הגדול בין המציאות הישראלית לאווירה הקסומה שאופפת את "יצרים בלתי אפשריים", הספר מצליח להיות קפסולה של נחמה בלתי אפשרית דווקא כי הוא מעז לגעת גם בכאב וגם בצדדים הפחות פוטוגניים של טיפול בבעלי חיים (מאל וכריסטופר מסתובבים חצי ספר עם שריטות ענקיות של טפרים על העור, ונאלצים לטפל בקיא וצואה). הטיפול שלו באהבה העמוקה שיכולה להתרקם בין בני אדם ובעלי חיים היא שובת לב, מרפאת וכנה באותה מידה.