מאבק בין שני בחורי ישיבה מי יהיה הנהג של הרב הופך לספר מתח

אגדות חז"ל רבות מסתובבות בגלוי בספר הזה, שגיבוריו הם תלמידי ישיבה הלומדים גמרא רוב זמנם. אבל עוד אגדת חז"ל מפורסמת מרחפת עליו בסמוי. בעיקר פתיחתה. "מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שווין ורצין ועולין בכבשׁ. קָדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חברו – נטל סכין ותקע לו בלבו". לפעמים, מספר לנו הרומן, השאלה "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו" נעשית למקור תחרות ולסם המוות.

תחרות המביאה את ההתנהגות הרחק מחוץ לגבולות המותר, המוסר והמוכר, מתקיימת בין שני תלמידים בישיבה על הזכות להיות נהגים קבועים של ראש הישיבה. הקרבה לרב האהוב מתפרשת כהרבה יותר מכך – כמפתח למצוינות ולחיים של הצלחה ומימוש עצמי. ערכים עליונים בחיי הישיבה, כמו התמסרות ללימוד תורה ושימוש תלמידי חכמים, מתמזגים במניעים אישיים, בקנאה ותאווה וכבוד המוציאים את האדם מן העולם.

זה טבעי, לכאורה. הרי גם אל הרוחניות ואל האלטרואיזם אנו שואפים, במובן מסוים, מתוך אינטרס של אישור עצמי. אבל הספר הזה מגדיר את עצמו בצדק כמותחן, וענייני הקנאה והכבוד מגיעים לידי התנהגויות מסוג זו של הכוהן ההוא על המזבח. העלילה מועברת לנו דרך עיניו וסיפורו של תלמיד שלישי אשר נקלע אל לב העימות, נזרק מצד אל צד, ומעומת עם שאלות כמו להסגיר או לא, להתערב או לא, לבגוד בחבר לטובתו או לא, להתעבר על ריב לא לו או לא – וחמורות מהן.

הדברים מסופרים בפשטות, בשפה שרובה מדוברת־תקנית ובהרצאת דברים כרונולוגית. כתיבתו של שמעון דיסקין ברומן הראשון שלו די נוסחתית, לטוב ולרע. קיצוניות העלילה היא מופרך־מכל־מופרך, אבל רגע ההתפוצצות העלילתית עשוי בסמליות גורלית מבריקה; והדברים מונחים כולם על תשתית אמינה של התפתחותם והסתבכותם של יחסים בין־אישיים; ובעיקר, הזירה שנבחרה להם, זירת הישיבה, מאפשרת שילוב טבעי של עושר תרבותי־רוחני ייחודי בסיפור שבעיקרו הוא אוניברסלי, סיפור על חיפוש אישור והכרה, על תמרון בין רצונות ועל הסלמה רגשית.

ובעצם, לא רק זה. אפשר שהישיבה, עם כל היותה מקום של עיסוק רוחני ומרכז להתפנות לשם עבודת האל, נבחרה דווקא מפני שהיא יכולה להיות מדגרה להעצמת מתח בין־אישי עד טירוף. מקום מבודד למדי, בחורים בגיל של תסיסה ומרץ מופרשים לכמעט אי בודד, ובמקרה שלפנינו גם כמה דברים הנובעים מאופייה החרדי של הישיבה: הרצף של השהות שם, המרוץ אל החופה, הערצת ה"גדולים", הכְוונה לתלם רוחני אחד, נטייה לסגור עניינים בלי עירוב הרשויות, ותפיסת צורת החיים הישיבתית כייעוד וכאידיאל.

זו ישיבה משונה, אף שהיא מוגשת בספר כדבר מובן־מאליו: היא חרדית אך תלמידיה בני הציונות הדתית, והם עוברים ללבוש חרדי רק כשהם מתארסים. לא מובן מהספר מדוע הם באים ללמוד בה; האם מתוך רצון להתחרד, לחמוק מהצבא או מה. אין גם זכר למתח בין העולמות ולשינוי ערכי שהתלמידים עוברים. על המחבר מסופר בגב שלמד בעצמו בישיבה ל"מתחזקים" במבואות ירושלים. אולי בחר לתאר ישיבה כזו בגלל ההיכרות מבפנים, ואולי כדי להצדיק את הרגליהם של הבחורים המצויים בהוויות העולם. אבל זה נשאר בגדר צריך־עיון.