ממוסקבה עד יפן: הסדרה הרוסית הנמכרת ביותר מערבבת תרבויות

"העיר השחורה" הוא הספר ה־13 בסדרת "תיבת פנדורין" שיוצא לאור בעברית. הסדרה איתנו כבר למעלה מעשרים שנה, ובשפת המקור היא הגיעה לסיומה. כיוון שלא כולם מעריצים מושבעים שלה כמוני, נדון בה תחילה כמכלול.

בשנת 1998 נחשף במוסקבה ספרו של יוצר מהמאה ה־19 בשם בוריס אקונין, ובו סיפור בלשי מרתק. פקיד זוטר, ארסט פנדורין, שאם שמו ושם הסדרה מזכירים לכם את תיבת פנדורה אינכם טועים, נקלע לחקירת התאבדות ההופכת לחקירת רצח סבוכה. בזכות חשיבתו החדה הוא מתמנה לעוזרו של החוקר הבכיר מהבירה פטרבורג. העלילה מסתבכת, כיווני חקירה נרשמים ונפסלים, דמויות פאם פאטאל נכנסות ויוצאות, פנדורין נשלח למשימה סודית באנגליה (לא לפני שהוא עולה כמה דרגות במהירות הבזק) ואפילו מתאהב בבתו של גנרל. בספר אזכורים רבים לספרות התקופה, אולם גם אנכרוניזם מרומז. למשל, רשת חינוכית בעלת רעיונות מתקדמים ביותר ועם דמיון מפתיע לרשת האינטרנט. הקורא כבר מבין כי למעשה בוצע תעלול, ו"עזאזל", כפי שנקרא הספר הראשון בסדרה, הוא רומן עכשווי הנכתב כביכול בעבר.

תעלומת זהותו של הסופר התבררה לאחר כמה שנים, כאשר נודע כי בוריס אקונין הוא שם העט מרובה המשמעות של גריגורי שלבוביץ’ צ’חארטישווילי, סופר, חוקר ספרות, מתרגם ויפנולוג מומחה, שכתב את הסדרה כמחווה למאה ה־19. שם העט מרמז לסופר מיכאיל באקונין, ובנוסף, אקונין ביפנית הוא כינוי לפושע מתוחכם ובכיר.

"תיבת פנדורין", סדרת הספרים הרוסית הנמכרת ביותר, פורסמה ברוסיה עד שהסופר התבטא נגד משטר פוטין והמלחמה באוקראינה, ובעקבות זאת נאסר על הדפסת הספרים במדינה. זוהי סדרת בלש מצוינת המתאפיינת בהומור רב, בעשרות אזכורים של אישים ואירועים בני התקופה, וברמיזות שונות ומשונות שהקורא יתקשה לפענח בעצמו. כאן מגיעה גדולתו של המתרגם, יגאל ליברנט, המיטיב לבטא את דקויות השפה ואף להוסיף הערות והארות מחכימות המספקות לנו הקשרים ספרותיים, הסברים גיאוגרפיים ופענוח שמות של אישים לא מוכרים. במהלך השנים התלבטתי מפעם לפעם אם לקרוא את ספרי הסדרה באנגלית או להמתין לתרגום העברי, ואולם עבודתו המעולה של ליברנט מצדיקה את ההמתנה.

המזרח הפרוע

בהמשך הסדרה ממשיך פנדורין לחקור תעלומות בשירות הצאר, עד שהוא יוצא לדרך עצמאית. בעקבותיו, או שמא להפך, המחבר מתנסה בסגנונות שונים ומשלב אהבות נוספות שלו, ובפרט את אהבתו לתרבות יפן. בספר השלישי בסדרה, "לוויתן", פנדורין מפליג ליפן והנוסעים נרצחים בזה אחר זה, מחווה נהדרת לספרה הקלאסי של אגתה כריסטי "ולא נותר אף אחד". גם ספרים אחרים בסדרה הם מחוות לסופרים: פרדריק פורסייט והתן המחסל שלו מוזכרים ב"מות אכילס"; פושקין זוכה למחוות רבות, הן בשמות דמויות מיצירותיו וגם בהעתקות סגנוניות; ואפילו ג'ק המרטש זוכה להופעת אורח. בצורה מכוונת יותר, הספר "מחרוזת ירקן" מורכב מאוסף סיפורים קצרים ונובלות שכל אחד מהם הוא מחווה לספר אחר. כל המחוות הללו משתלבות בעלילה בצורה חלקה.

חובבי הסדרה המתינו שנים רבות כדי להבין מה בדיוק קרה לפנדורין ביפן, ואיך הוא חזר משם עם משרת אישי. העניין הזה התברר בספר מאוחר יחסית בסדרה, "מרכבת היהלום", שבאופן הולם לתרבות יפן מכיל עשרות שירי הייקו.

אודה שהיו ספרים בסדרה שפחות אהבתי, אולם המחבר עצמו, בהתחכמות אופיינית, טוען שהוא כיוון את ספרי הסדרה כנגד 16 טיפוסי אנשים של תורת הסוציוניקה, תורה לא מדעית במיוחד שלא שמעתי עליה עד אז. לא נרחיב עליה כאן, ומי שמעוניין יוכל למצוא את המידע ברשת, אבל לענייננו – המחבר בעצמו טוען שלא כולם יאהבו את כל ספרי הסדרה באופן שווה, ולכל טיפוס אנשים יהיה ספר אהוב עליהם.

פנדורין הוא דמות סבוכה. אביו מת בצעירותו והוא לא זכה אפילו ללימודים מסודרים, אבל באינטליגנציה הוא ניחן בשפע. את המצרך העיקרי, קשרים, הוא טווה אט־אט. פנדורין ירדוף את הבעיות, והן ירדפו אותו בחזרה. הוא סוליסט ומתקשה בקבלת מרות, עניין שיעורר לא מעט צרות. אין לו הרבה סבלנות לאווילים, כלומר לכל שאר האנשים בערך. תכונה ייחודית נוספת שלו היא שהמזל מלווה אותו כמעט תמיד; הוא לעולם לא יפסיד בהימור. ואולם למזל דרכים משלו להפנות עורף ופנדורין ייתקל בכולן, ומפעם לפעם גם בנבלים שחוכמתם וכוחם אינם פחותים משלו.

"העיר השחורה" מתרחש ערב מלחמת העולם הראשונה. ההתנקשות ביורש העצר האוסטרו־הונגרי מופיעה כבר בתחילת העלילה, אבל משמשת בעיקר כרקע. המהפכנים הבולשביקים פעילים, ובנוסף מתארגנת שביתה גדולה במפעלי הפקת הנפט בבאקו שלחוף הים הכספי. פנדורין נע עם העלילה לבאקו, כביכול על מנת לפתור ניסיון התנקשות כלשהו, ונקלע למערבולת של הון, אינטרסים, עימותים בין לאומים שונים וגם כמה צרות אישיות.

כרך זה חוזר למעשה לאותו נתיב שהסדרה צעדה בו בספריה הראשונים, ופנדורין עובד שוב בשירות המדינה. באקו באותה תקופה היא עיר תוססת, רחוקה ממרכז העניינים ומהווה סוג של מזרח פרוע. החוק הוא רק המלצה, ולמקום חוקים משלו שפנדורין מתקשה לנווט בהם. הוא נפגש עם שלל דמויות ובהם טייקוני נפט, אלמנה מסתורית, שכירי חרב מכל הסוגים – חלקם אויבים וחלקם אוהבים – ומנסה לנתב את דרכו בסבך ובמקביל לשמור על חייו, משימה קשה במיוחד בעיר השחורה הזו, שמצליחה לבלבל אפילו את חושיו החדים.

אם לסכם את מה שבעיניי מיוחד כל כך בסדרה הזו: הכתיבה משובחת, ולעלילת המתח יש ערך מוסף בהיותה תלויה בתרבות המאה ה־19, ומשלבת מחוות רבות לספרות העולמית. כל זאת בתרגום נהדר ועם הערות רבות שמאפשרות לקרוא להבין את כל העושר הזה, ואף ללמוד לא מעט על התקופה באירופה בכלל וברוסיה בפרט. במרבית הכרכים ההערות מופיעות בסוף הספר; הפעם הן בתחתית העמוד, ומעט קצרות יותר.

בסדרה נותרו שני ספרים בלבד שלא תורגמו לעברית; האחד חוזר מעט אחורנית, והאחרון, שפורסם בשנת 2018, עשרים שנה לאחר הופעת הספר הראשון, סוגר את הסדרה כולה. אני אמשיך להתאפק ולהמתין לתרגום העברי כדי לגלות כיצד בדיוק.