שאלה של זהות: עורך דין יפני יוצא למסע בעקבות מתחזה

מיהו אדם? ממה הוא מורכב? האם אנחנו סך הגנטיקה שלנו, או שמא הכול נרכש דרך הסביבה, ואולי הזהות שלנו נתונה אך ורק לבחירתנו? אלו שאלות פילוסופיות שמלוות כל אחד מאיתנו בשלב כלשהו בחיים, ובטח שאת קידו – עורך דין שמתגורר ביפן. קידו סייע בעבר לאישה בהליך גירושים ועתה נקרא לדגל להליך שונה לגמרי: בעלה השני נפטר, וכשהודיעה על מותו למשפחתו שאיתה לא היה בקשר, התברר שהאדם שנישאה לו לא היה מי שחשבה שהוא, אלא מתחזה.

וכך קידו יוצא למסע לגלות מיהו האדם הזה, מה הסיבה שבגינה החליט להחליף זהות ומה היה צריך לעשות לשם כך. קידו, נשוי ואב לבן, מנסה לשמור את קצוות חייו אסופים ולא לתת להם להתרופף בעקבות החקירה המוזרה שהוא מנהל, אבל מתחבר בהדרגה לקונספט הזה של נטישת החיים הקודמים במטרה להיכנס לחייו של אדם אחר. אחרי הכול, הזהות היא סך של אינספור רכיבים: זיכרונות ילדות, זהות לאומית, אירועי קצה שנחוו כמו מוות ואסונות טבע. המחמירים יטענו שכך גם העבודה ובחירת המקצוע. מה אם במקום לבחור את הבחירות שבחרנו, היינו יכולים לחיות בחירות וחיים של אדם אחר? האם הניתוק הזה מההחלטות או הזהות היה הופך את החיים שהיינו חווים במקום מישהו אחר לטובים יותר?

המתחזה עבד כחוטב עצים וכך גם מצא את מותו. כלומר, הוא ממש כרת את העץ ואת שורשיו על כל ההיסטוריה שלו בשביל לייצר ממנו משהו חדש, גם אם זמני. הסמליות ברורה, אבל בסוף הסיפור אנחנו מגלים שלמעשה המשהו הזמני הזה הוא בערך מחצית מהזמן שבו העץ יכול לגדול. 50 שנים באדמה, 50 שנים עם אנשים, וזה מביא למחשבה שאולי שינוי הצורה הזה הוא משהו שיש בו ערך, גם לעץ עצמו.

אף שיפן היא יעד מועדף בשנים האחרונות לישראלים, רב הנסתר על הנגלה במדינת האיים הזאת והסיפור מקבל בחלקו אפקט של הזרה. כך למשל, קידו הוא בן למהגרים מקוריאה הדרומית. הוא דור שלישי ביפן ואזרח כדין, אך חלק מהיפנים עדיין מתקשים לקבל אותו או את האוכלוסייה הזאת בכלל. גם פה שאלת הזהות משנה, אלא שבנסיבות המקרה היא אפילו רחוקה ממנו: הרי הוא בכלל לא מרגיש קוריאני, הוא יפני לחלוטין מבחינתו, איך הזהות הזאת קובעת את גורלו ואת ההחלטות שהוא צריך או לא צריך לקבל?

יש המון עומק בניתוח שאלת הזהות של אנשים, אבל כל התנופה של הספר נגדעת, למרבה ההפתעה, כשהתעלומה מתחילה להיפתר. אולי כי בחלק הראשון הונח כל כובד משקל העולם על השאלה מהו אדם ומה הופך אותו להיות מי שהוא, שגרם לבניית ציפייה לחצי השני, כמו אם השאלה בכלל יכולה להיפתר. אולי מכיוון שלמרות התיאורים "מותחן" ו"רומן בלשי" שעל הכריכה, הטוויסטים לא היו מרשימים במיוחד וניכר שהם רק מלווים את השאלות הקיומיות, שלא נפתרות בסוף מעצם טיבן.

ואולי בעצם אפיזודה אחת הזדהרה ונתנה מענה לשאלה מהי זהות: סיפור הצד על נישואיו הלא מאושרים של קידו מלמד שבסוף מה שאנחנו בוחרים לעשות הוא מה שאנחנו. בסוף המעשים שלנו הם אלו שבונים את הזהות שלנו. אם אנחנו בוחרים להיות ישרים ונאמנים במעשינו, זו גם הופכת להיות, בשלב מסוים, הזהות שלנו. אנחנו יכולים להבין שאנחנו ישירים ואמינים. זה אולי לא יעזור לנוכח הסביבה, זה בהחלט יעזור לנו מול עצמנו במראה. סיונרה.