העולם החלופי שממחיש את האכזריות של הפרוגרס

על פי הזירה, שהיא ניו־יורק של מעלה וניו־יורק אלטרנטיבית; ועל פי הגיבורה, שהיא "נסיכה" בת 43 שעולמה מסתכם בזלילת גלידה, רחמים עצמיים ושיער ורוד; ועל פי האווירה, ועל פי התפאורה – הרומן הסאטירי החדש של נחמן וונדי הוא ספר אמריקני־עכשווי בעברית.

כך גם על פי השפה, לא רק של הגיבורים אלא גם של המְסַפֵּר, אותה שפה מתחכמת־מתחנפת האופיינית לכתיבה אמריקנית קלה, ואשר בתחבירה היא אנגלית־בעברית להכעיס כמעט, עם אנשים שאומרים "זה הכול היה מעולה", ומסַפֵּר שאומר "זה נראה כמו מקום שכדאי להתחיל ממנו לשנות את החוק בנוגע להחזרת זהויות אבודות" (עמ' 64; 67).

מתחת לעטיפה הזאת תמצאו, כבמשחק החבילה־עוברת, עטיפה נוספת. זהו אופיו של הרומן מבחינה עלילתית ומבנית, והוא שילוב של פנטזיה, מדע בדיוני וקומדיה. עלילת הספר מתבססת על קיומם של יקומים אלטרנטיביים שאפשר לעבור ביניהם; וגם על אפשרות להאצה והאטה של הזמן, דרך כניסה למאיץ חלקיקים. יש בו רובוט יודע־כול, ותרופות מרפאות־כול, ואלקטרודות שולטות־תודעה. הדמויות שפוגשים במקומות הללו מוטרפות עד הזויות, באופן שקצת מזכיר את עליסה בארץ הפלאות.

וזה כבר מביא אותנו אל גלעינו האמיתי של הספר, שהוא כמדומה הסיבה לקרוא אותו. כמו לואיס קרול, גם מחברנו מתעניין בראש ובראשונה בפרדוקסים. כמוהו, הלוגיקה והפרתה שובות את דמיונו. כמוהו הוא מבקש להמחיש בעיות פילוסופיות באמצעות מצבים עלילתיים משונים או קומיים. אלא שיותר מקרול בן המאה ה־19, וונדי בן המאה ה־21 חי בעידן שאכן איבד את כושר השיפוט ואת חוש המידה.

וכך, באותו חלק דומיננטי־כנראה באישיותו הצופה פני ארה"ב, מוטרד וונדי מהאבסורד של הטרלול הפרוגרסיבי; ובחלקו החי פה איתנו את חיינו, הוא נבעת מהיפוך־העולם של תומכי שלטון־העל השיפוטי הבטוחים שהם מגינים על הדמוקרטיה. מאורת הארנב שלו מוליכה ליקום אלטרנטיבי אשר בו, כמו אצל היצורים שעליסה פוגשת, שולטים חוקים שרירותיים, נימוקים המערערים במקום לשכנע, ואכזריות קנאית.

טעות, טועים, טעינו

בממלכה החוקתית הנאורה אשר ביקום החלופי, המלך הוא אדם מטיפוס אוסטרלופיטקוס, מהקדמונים שבטיפוסי האדם הקדמון, לא רחוק מקוף־אדם, המבלה את זמנו באכילת בננות בכלוב מצוחצח. זאת מתוך אפליה מתקנת, או בשמה הנוכחי גיוון, שוויון והכלה. בתהליך אופייני של סחף נורמות ואיתות סגולות תחרותי, נטען תחילה כי יש לפצות את האדם הניאנדרטלי על דחיקתו בידי ההומו־ספיינס, ולמנות אדם מסוג זה למלך; ומכאן אחורה עד סף הקוף, שהרי כל סוג אדם דחק את קודמו.

זוהי ממלכה שבה "החוק" שולט מפני שמאמינים בו, אם כי אפשר לשנותו על ידי ביקור בעתיד, שהרי בעתיד ודאי יאמינו בחוק אחר. "תראי, הוד מעלתך", אומר לנסיכה הרובוט החכם, שהיה המלך לפני שהודח לטובת האדם הקדמון והקוף. "אם אני קולט נכון את הרישומים של סוכנות הביון שלנו, את מואשמת בריגול למען יקום מקביל, שזה כמו ריגול לטובת מדינה שכנה, רק חמור הרבה יותר. האשמה שלך מוגדרת כמוכחת מעל לכל ספק. במילים אחרות, זאת פשוט עובדה. אם את בטוחה לגבי הרצון שלך להמשיך לחיות, אנחנו מוכרחים להגיע למקום שבו העובדות לא רלוונטיות".

היא מנסה לנחש מהו; העיתונות? "מה פתאום. גם עובדה שקרית היא עובדה", עד שמגיעים לתשובה, מערכת המשפט. במשפטו של תומאס, חף מפשע הנאשם ברצח, הרובוט מסביר לנסיכה כי "אם מר תומאס היה הרוצח, השופטים היו מתפתלים כדי להסביר כמה הוא קורבן של מדיניות ממשלתית מדכאת, כמה הוא לא אשם במעשיו".

תפיסה פרוגרסיבית זו מוליכה, בפלפול אבסורדי, לשאר תכונותיה של תרבות הווק, בתיבול היוריסטוקרטיה הישראלית. "עליונות מוסרית היא תנועה", מבאר הרובוט, "היא חייבת תמיד למשוך קדימה, להוביל, לפרוץ, להתקדם מעבר לעובדות. ואם אחרי שהיא מתקדמת מעבר לעובדות היא מוצאת את מר תומאס אשם בצורה מוחלטת כל כך, אין שום סיכוי שהוא ביצע את הרצח".

אנחנו של הרגע

עניינו של וונדי בפילוסופיה ובהשלכותיה המעשיות, הופגן בספר עלילתי קודם שלו שסקרנו כאן, "לוגוס". גם שם הוטמע העיון הלוגי־פילוסופי בסיפור הרפתקאות. הפעם זה מעניין יותר, מפני שכושר הניתוח הפילוסופי שלו משמש, בעזרת תבניות כגון הפרדוקס, לניסוח מדויק של הלכי רוח בני זמננו. מראית העין סאטירית, אך זה רק מפני שהוא מצליח לשקף את האיגיון שביסוד עמדות המובעות כיום בוודאות קנאית.

וכך מתארת אחת הדמויות החכמות המעטות בספר, מדאם סלימה, את ההתמודדות של אנשי הפרוגרס עם הקושיה ההיסטוריוסופית המתבקשת: מניין לנו שאם כל קודמינו טעו בתפיסתם המוסרית, וגם אנחנו של לפני שנים ספורות טעינו, אנחנו־של־הרגע צודקים, ולא יבוא דור חדש שיעמיד גם אותנו על טעותנו.

"יש שתי דרכים עיקריות שבהן אנשים יכולים לשקר לעצמם בעניין הזה", היא אומרת. הדרך הראשונה היא "לעוות את ההיסטוריה ולהכריח אותה לספר סיפור אחר. סיפור שבו איש המערות חלם מאז ומעולם על חברה שוויונית שמקדשת את ערך החיים וחופש הביטוי. הוא היה יוצא מהמערה כדי להפגין בעד זכויות לטרנסג'נדרים ונגד כוסות חד־פעמיות, ובאופן כללי הוא החזיק בדיוק בערכים שלי כרגע". זוהי התייחסות כמעט ישירה לספר האופנתי "השחר של הכול: היסטוריה חדשה של האנושות", מאת דייוויד גרייבר ודייוויד ונגרו, שהופיע לא מכבר בעברית. הדרך השנייה היא "לעצור את ההיסטוריה". להודות שערכים השתנו לאורך ההיסטוריה, אבל "הערכים ההולכים ומתפתחים הגיעו לשיא תפארתם בדיוק אצלנו. כל מי שחי לפני יותר מעשרים שנה הוא פרימיטיבי, גזען, חשוך ומושחת".

עליסה בארץ הפרוגרס, אם כן, וקצת גוליבר בארץ ווקיסטאן. או שמא גרסת בלהות ופנטזיה של אלטנוילנד. אכן, לא רוצים, אבל כבר אין זו אגדה.